עמית סגל: “גנץ התקרב עוד צעד אל לשכת ראש הממשלה” • ומי אשם?
עמית סגל, הפרשן הבכיר של חדשות 12, סבור על רקע האיחוד בין העבודה ומרצ, כי בני גנץ התקרב אתמול עוד צעד במסע הבלתי נגמר אל לשכת ראש הממשלה.
על מהלך האיחוד כותב סגל: “המהלך הדרמטי של העשור שעבר, העלאת אחוז החסימה, בשילוב עם המהלך הדרמטי של העשור שקדם לו, האינתיפאדה השניה, בישרו על סיום דרכו של מה שהיה קרוי פעם ‘מחנה השלום’. ובכל זאת, הם עשו את הדבר הנכון. כמאמרו של נתניהו, לפני איכות החיים הם דאגו לחיים עצמם”.
סגל מזכיר כי “בשנה האחרונה נפלטו מהכנסת או לא הצליחו להיבחר אליה: ציפי לבני, אהוד ברק, שלי יחימוביץ’, וטרי מהבוקר: סתיו שפיר. המשותף לכולם: עמדות שמאל מובהקות. במובנים מסוימים, ההפתעה היחידה בתהליך הזה היא איך התעכב שנים. בתהליך איטי בן קרוב לעשרים שנה מאז קריסת אוסלו, השמאל הולך ונעלם בציבור הישראלי”.
סגל מדגיש: “זה לא הימין שגדל, אלא המרכז. הקמת כחול לבן, מפלגה שהורתה בסיסמה ‘אין יותר ימין או שמאל’, לרבות ההימנעות מהשמעת הביטוי המפורש ‘שתי מדינות’ היא הפעם הראשונה מאז קדימה של שרון שבה נעשה ניסיון לתרגם את ההשקפות הציבוריות האלה לכוח מרכזי בכנסת. אם חושבים על זה, כחול לבן כבר שרדה יותר: היא תגיע עוד מעט לכהונתה השלישית. היא הבינה שהדרך להחלפת נתניהו עוברת במרכז.
“בבחירות סבב א’, בבית בסביון, התאחדו גנץ ולפיד ל”כחול לבן”. בבחירות סבב ב’, בדירה של אהוד ברק, הוחלט על שילוב הכוחות של “המחנה הדמוקרטי”. לפנות בוקר, בבית של ניצן הורביץ, התמזגו העבודה ומרצ”.
ומה בימין?
“בסבב א’ התפלגו בנט ושקד מהבית היהודי; בסבב ב’ הם לא הצליחו להקים רשימה שתכלול את כל הימין, ועל סיפו של סבב ג’ ממשיכים כל אגפי הציונות הדתית בויכוחים מתישים, לקראת עוד התרסקות. התוצאות ידועות: בשבע השנים האחרונות איבדה הציונות הדתית במצטבר חצי מיליון קולות אל מתחת לאחוז החסימה, ואילו השמאל איבד אפס קולות. מחנה אחד עושה הכל כדי לנצח בבחירות, והשני משתדל כמיטב יכולתו כדי להפסיד”.
סגל מצביע על ‘כאב הראש’ של בנט: “יש איחודים כמו זה שקרה הלילה שתכליתם לשרוד, ויש איחודים מהותיים שמטרתם צבירת כוח. שר הביטחון הזמני רוצה לעמוד על קו הזינוק בקרב לירושת נתניהו. חיבור עם איתמר בן-גביר מאפשר לו לשרוד אבל מרחיק אותו מהמטרה העליונה שלו.
“גם מבחינה גושית לא ברור מה עדיף: ספק אם בוחר אחד מהימין הרך יבחר להצביע לרשימה שכוללת את פרץ, סמוטריץ’ ובן-גביר. מצד שני, נפילה נוספת תחת אחוז החסימה תחסל את בנט סופית ובסבירות גבוהה גם את הימין. בנט הוא יזם הייטק, שקד מתאימה להיות סוכנת ביטוח. אחד מת על סיכונים, השנייה מתרחקת מהם כמו מאש. מחרתיים נדע מי ניצח”.
המסקנה?
“המרוויחה הגדולה מכל ההתרחשויות היא כחול לבן: כעת, משהוסר איום אחוז החסימה במחנהו, יוכל גנץ לגדול על חשבון האיחוד בשמאל ולפנות במקביל לימין הרך. הוא התקרב אתמול עוד צעד במסע הבלתי נגמר אל לשכת ראש הממשלה”.
• הטור של עמית סגל פורסם בדף הפייסבוק שלו
-
לשמאל ולחרדים יש מכנה משותף ששניהם אינם רואים במדינה אתחלתא דגאולתא ולא שום חזון משיחי אלא מציאות שקיימת וצריך להתמודד אתה השמאל והחרדים אומרים כי הם גרים כאן זו מציאות בשטח וחיי אדם חשובים ממיסטיקה דמיונית משיחסטית לעומת זאת הימין שחי בעולם דמיוני אין מצב שהוא יתאחד כי הם חיים בדמיון שהם מנצחים [שכחת לכתוב שההבדל בין השמאל לחרדים הוא בכלל לא איך להתייחס למדינה פה הם זהים אלא ההבדל הוא האם אדם אדון להחלטותיו או שהוא כפוף לחוקי התורה]
-
נחמד מאוד ההודעות של “גנץ” …
מנסיוננו גנץ לא מסוגל להגיד משפט אחד משמעותי. גנץ מדקלם את מה שמכתיבים לו. גנץ הוא סתם פלקט שמראים לציבור. אשכנזי ולפיד יעיפו את גנץ, אם חס וחלילה המפלגה המטורללת שלהם תבחר…
לכאורהההההה כמובן
