שלום עכשיו! • טורה של מירי שניאורסון

מברכים חודש אלול. זהו נגמרה שנה. מעתה מתחילים לספור את הימים לאחור. בקהילות הספרדים מרגישים זאת ביתר שאת, אך גם אלה שאינם מתחילים לומר סליחות בראש חודש שיחול השבוע, חשים את האווירה משתנה.

במיוחד אם מדובר בבני ישיבות שמתחילים השבוע את זמן אלול.

מזלו של חודש אלול הוא “בתולה” שרומזת לכנסת ישראל המכונה בידי הנביא ירמיהו בכינוי “בתולת ישראל” העומדת ומחכה לדודה, הוא הקדוש-ברוך-הוא.

כבר כתבתי כאן בעבר שבמעמד הנישואין בין כנסת ישראל לקב”ה, קדמו הנשים לגברים, כפי שמוכח מלשון התורה “כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל”. קודם בית יעקב ורק אחר כך בני ישראל. מה שמביא אותי למסקנה שהחודש המיוחד הזה – חודש הרחמים והסליחות – שמזלו מרמז לכנסת ישראל והתקשרותה בקב”ה, קשור אלינו – הנשים, במיוחד לאור מזלו – בתולה.

חודש אלול הוא תקופת ההכנה. תקופת ההכנה לראש השנה. תקופת ההכנה ליום הכיפורים. ארבעים יום מפרידים בין ראש חודש אלול ויום הכיפורים. ארבעים יום שעשה משה רבנו עליו השלום בשמים, בטרם הביא לעם ישראל את סליחתו של הקב”ה, באמצעות הלוחות השניים – התורה הקדושה – שמסמלת את ברית הנישואין בין העם (היהודי) והמלך (מלכו של עולם).

ימים אלה הם ימי הכנה לחתונה הנכספת. חתונה תמידית. נצחית. שהרי הלוחות הראשונות לא החזיקו מעמד ואילו אלו האחרונות לא נשתברו וכאן, בימים אלה, נמצאת שעת הכושר לקבל החלטות טובות וגדולות, ולבצען מכאן ולהבא. משום שהמלך – החתן – נמצא בשדה, קרוב אלינו מכל חודש אחר בשנה.

בואו ננצל את החודש הזה עד תומו ונזכור כי כולנו רשאים וצריכים לצאת ולקבל את פניו של המלך ללא תלות במעמד חברתי כזה או אחר, שכן הוא בשדה, במקום בו כולם שווים ושוות תרתי משמע.

הצבא הפרטי שלי

שלושה בנים לי (ושלוש בנות). שניים מהם חיילים. שניהם גדלו באותו בית. לאותם הורים אוהבים. שניהם למדו באותו תלמוד תורה וכל אחד מהם בחר דרך אחרת.

הדרכים אולי שונות, אך דומות, משום שבשתיהן טבוע הציווי האלוקי של נעשה ונשמע. שתיהן שואפות למלא את הייעוד היהודי בעולם הזה.

שני חיילים אמרתי? בדיוק לכך התכוונתי.

האחד הוא חייל, כפשוטו וכמראהו. הוא משרת בצבא ההגנה לישראל ואני מתפללת עליו כל העת שלא יותך בכור ההיתוך של החברה הישראלית, שלא יאבד את החינוך הטהור שקיבל בישיבת ‘תומכי תמימים’ (שאגב, נוסדה בט”ו באלול). אל תדאגו, הוא לא.

השני גם הוא חייל כפשוטו, אך לא לפי מראהו. הוא חייל בצבא ה’. הצבא האמיתי שמגן על העם, על ישראל ועל צבא הגנה לישראל. כיום הוא לומד דיינות וזאת לאחר שסיים את הרבנות. הוא מתגורר בתוך טווח האש, מה שמכונה “בין 7 ל-40 קילומטר”, בהנחיות של פיקוד העורף.

גם עליו אני לא מפסיקה להתפלל, שיתמיד בלימוד התורה הקדושה, כמו כל אימא יהודייה.

גם על בני השלישי אני מתפללת וגם הוא קובע ברכה לעצמו. כולם בניי וכולם זקוקים לתפילותיי וכל אחד ממלא את שליחותו בעולם הזה לפי דרכו.

אך תפילה אחת מאפילה על כל תפילותיי הפרטיות והיא התפילה שיבוא שלום על ישראל. לא. שלא תבינו לא נכון. אני לא מתפללת שיבוא שלום עכשיו, אלא שיבוא משיח עכשיו!

צבא של ילדים

בעיתון ‘דבר’ פורסמה לפני יותר משלושים שנה הכתבה הבאה, אותה אביא לפניכם בקיצורים ושינויים מתחייבים.

“בדומה ל’שלום עכשיו’ בעולם החילוני, מתנוססת בחלל בעולם החב”די הסיסמה ‘משיח עכשיו’. את הסיסמה הזו העלה האדמו”ר מליובאוויטש בשמחת-תורה והיא מלווה ב’מבצע צבאי’ על כל פרטיו ודקדוקיו. הצבא נקרא ‘צבאות ה” ומתברר כי לצבאות ה’ יש ‘מפקד עליון’ והוא הרבי בכבודו ובעצמו. ה’חיילים’ הם התינוקות של בית-רבן, שבגללם מתקרב קץ הגלות והעולם בשל והולך לקראת הגאולה השלמה שתהיה בקרוב ממש.

בצבאות ה’ של חב”ד בארץ ובחו”ל קיימות ‘לשכות גיוס’. אלפים כבר נרשמו בלשכות אלו. לאחר ההרשמה נערך ‘מסדר צבאי’, שבו מוסרים החיילים הצהרת אמונים, משמיעים הקלטה של הרבי, קוראים 12 פסוקים ודברי תורה, שרים את ה’המנון’ שלהם והוא: ‘אני חייל בצבאות ה”, קוראים פקודות-יום ומחלקים ‘תעודת חייל’.

“המגויסים מבצעים פעולות ‘צבאיות’, הם עורכים אימונים, אזעקות פתע, פשיטות. רבים מהם, שמילאו בנאמנות אחר ההוראות ונלחמו את מלחמת ה’ בגבורה, שמטרתה להבטיח את הצלחת ה’מתקפה’ על היצר במטרה לקרב בואו של המשיח, כבר קיבלו צל”שים. יש בהם מפקדים, מדריכים, סמלים, הכל לפי הטרמינולוגיה הצבאית”.

בתשרי תשמ”א הורה הרבי להקים את צבאות ה’. הרבי הורה לכנס כינוסים מיוחדים לילדים וכינוסים מיוחדים לילדות והסביר כי כל יהודי, כבר מקטנותו, הוא חייל שתפקידו “לכבוש” את העולם על ידי הארתו באור האמיתי, אורה של התורה. כך שכל העולם כולו יידע וירגיש שיש לו אדון והוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

הרבי אמר שלוש שיחות בפני ה”חיילים” הצעירים. המבוגרים לא הורשו להיכנס, למעט “מפקדיהם” של החיילים.

בשיחה הראשונה הבהיר הרבי מה מטרתו של הצבא וקרא לילדים להשפיע גם על חבריהם להיכלל בצבאות ה’. בשיחה השנייה הסביר הרבי שאין מדובר במשחק חס ושלום אלא בעניין רציני – מלחמה ביצר והבהיר כי על החיילים לציית לפקודות גם כשהם אינם מבינים אותן. עוד אמר הרבי כי רק מפקד הצבא – הקב”ה – יודע מה באמת נכון לעשות ולכן אין לפעול לפי מה שמבינים בשכל, אלא לפי התורה.

בשיחה השלישית המשיך הרבי את המתווה הצבאי והקבילו לצבא הגשמי. בדיוק כפי שבצבא רגיל עורכים מסדרים, מצעדים ומחלקים דרגות וצל”שים, כך ייעשה גם בצבאות ה’. מיני אז נוצרו מושגים חדשים בטרמינולוגיה שעסקה במלחמת היצר. הנה כמה מהם:

“המפקד העליון” הוא הקדוש ברוך הוא; “ספר הפקודות” היא התורה הקדושה; “פקודת יום” היא ההוראה המיוחדת של אותו יום (כל יומא ויומא עביד עבידתיה); “משימה מיוחדת” פירושה שליחות מיוחדת – החלטה על התחזקות במצווה מסוימת ו”מצעד” או “מסדר” פירושו כינוס של חיילים למטרת התחזקות בענייני תורה ומצוות כחלק מהמלחמה הנמשכת ביצר.

לא אומרים מי שברך

במכתבים רבים מציין הרבי את הזכות הגדולה שעומדת לימינם של החיילים המגנים על תושבי ארץ הקודש.

הרבי מעורר אותם להוסיף בתורה ומצוות מתוקף האחריות הגדולה שהוטלה על כתפיהם. אין זה פלא כי לאורך ההיסטוריה אפשר למצוא לא מעט חיילים חב”דיים שהשתתפו במלחמות ישראל וניצלו את שהותם בקרב החיילים על מנת לקרבם ליהדות.

יחד עם זאת, הרבי הבהיר לא אחת את העובדה הפשוטה שלימוד התורה של בני הישיבות מגן על תושבי ארץ הקודש ועל חיילי צה”ל והגדיר את מי שמשתמט מלימוד התורה, כמי שמועל בתפקידו הצבאי.

לפני שנתיים, בעקבות התחדשות הדיון סביב סוגיית ה’שוויון בנטל’, חזרו רבני חב”ד על דבריו של הרבי והבהירו כי תפקידו של בחור ישיבה להתמיד בלימודו.

מאידך, למרות הדברים החמים שאמר הרבי על הגברים המשרתים בצה”ל, התבטא הרבי בחריפות נגד גיוס נשים לצבא והגדיר זאת כ”אביזריהו דגילוי ערייות”. כמו רבים מגדולי ישראל של הדור הקודם, קבע הרבי כי יש למסור על כך את הנפש מצד “ייהרג ואל יעבור”.

הרבי חזר שוב ושוב אל הסיוע האלוקי הניתן ללוחמי הצבא היהודי ואמר כי הסיוע מותנה בשמירה על קדושת המחנה – “והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך”.

ושוב, למרות ההערכה הרבה לה זכו חיילי צה”ל מהרבי, לא נוהגים בבתי הכנסת של חב”ד לומר “מי שברך לחיילי צה”ל” שתוקן על ידי הרבנות הראשית לישראל. למרות שאין ספק שחיילים שמחרפים את נפשם על הגנת העם היהודי ראויים לכך.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שנוסח התפילה של חסידי חב”ד נתקן על ידי מייסד חסידות חב”ד, כ”ק אדמו”ר הזקן, בעל התניא, תלמידו של המגיד ממזריטש ותלמיד חבר להרה”ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק. בחב”ד הקפידו מאוד שלא לשנות מסדר התפילה שנקבע בסידורו של אדמו”ר הזקן גם לא לצורך גדול.

חלק מהטור מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש

• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]