לא בגלל אלול: מדוע ידידיה מאיר התנצל בפני ח”כ ישראל אייכלר?

1.

אני רוצה לנצל את הטור הזה כדי להתנצל בפני חבר הכנסת אייכלר. לא בגלל שאנחנו עומדים בפתח חודש הרחמים והסליחות ונהגו לפייס איש את רעהו. גם אם היינו עכשיו בערב ראש חודש אדר הייתי שולח לו את התנצלותי. פשוט בגלל שבימים אלה הוכח שהוא צדק ואני טעיתי, לצערי הרב.

במשך שנים, כששמעתי אותו מתראיין או נואם בכנסת, הייתי מתעצבן במקרה הטוב ומזלזל במקרה הרע. למה הוא כל כך תוקפני? למה המילים החריפות האלה? ולמה צורת החשיבה הגלותית הזאת, כאילו אנחנו חיים אצל הגויים הקלגסים או אצל הבולשביקים בברית המועצות, ולא במדינת ישראל החופשית? אבל לאחרונה, כשהוא מדבר, אני מוצא את עצמי, לחרדתי, מהנהן בהתלהבות.

ביום ראשון, דקות אחרי ההחלטה של השופט אליקים אברהם לבטל את ההופעה לגברים בחיפה, התראיין אייכלר ברדיו קול חי. הריאיון נערך בשידור חי מאולפן שהוקם במתחם ‘עולים לירושלים’, אירוע הפנינג ענק למשפחות דתיות שמתקיים לאורך חמישה ימים בבנייני האומה בירושלים.

“ערב טוב”, פתח אייכלר, “אני קודם כול רוצה לברך את משתתפי הפעם האחרונה של ‘עולים לירושלים’. זאת הפעם האחרונה שחרדים מקבלים אירוע תרבות במימון עירוני. תרשמו לפניכם: השופטים מחיפה ומעפולה יתקרבו ויבואו גם לירושלים”.

אייכלר המשיך: “כנופיית אנשים בלתי נבחרים השתלטו על מדינה דמוקרטית ומנסים להפוך אותה לדיקטטורה בלי שום בושה. לרפורמים הרי אין שום מנדט, אפילו לא אחד, אבל יש להם את בג”ץ. יש פה תנועה אנטישמית שאומרת: ממשלה בלי חרדים ובלי חרד”לים. אם היו אומרים את זה בארצות הברית, ‘ממשל בלי יהודים’, היו קוראים לזה אנטישמיות, ופה בארץ זה לגיטימי.

“אם אנחנו נמשיך להיות חלשים במערכת הפוליטית בכנסת ובממשלה, ובית המשפט ייקח את השלטון”, הוא אמר למראיין אבי מימרן, “אתה יכול לרשום לפניך שבעוד כמה שנים, בברית המילה שתרצה לעשות לנכדים שלך, אתה תעבור על החוק במדינה. כי הם רוצים לאסור ברית מילה ורוצים לאסור את השחיטה היהודית.

“הארגונים שעומדים מאחורי הניסיונות לביטול ההפרדה הם אותם ארגונים שפועלים נגד השחיטה היהודית והמילה באירופה”.

נו באמת, איזה הזוי האייכלר הזה, הייתי אומר לעצמי עד לא מזמן. עכשיו אני לא אומר שום דבר.

2.

במחשבה שנייה, אני לא לגמרי מסכים איתו. אני חושב שהשימוש בטיעון שבעוד כמה שנים בית המשפט יאסור על קיום ברית מילה הוא לא מוצלח. לא בגלל שאין סיכוי שזה יקרה, אלא מפני שלא צריך להגיע לתסריטים עתידיים. המציאות לא פחות מזעזעת.

מה ההבדל הגדול בין איסור של בית המשפט לערוך ברית מילה ובין איסור של בית המשפט לערוך הופעה נפרדת לגברים (חיפה) או הופעה לגברים ולנשים עם מחיצה (עפולה)?

רגע, חכו, אני אסביר. אני לא טוען שהלכתית, ביטול הופעה נפרדת שווה בחומרתו לביטול ברית מילה. ברור שלא. אבל אני כן טוען שבחברה דמוקרטית ההתערבות הכוחנית של מערכת המשפט באורחות חייו של מיעוט, כפי שהיא באה לידי ביטוי הפעם בביטול ההופעה, חמורה לא פחות מהתערבות במצווה מכוננת כברית מילה.

כלומר, אנחנו לא צריכים להגיע לדוגמה הבדיונית של איסור משפטי לברית מילה בעוד שנים. אנחנו כבר שם. בית המשפט כבר שם.

אותו סיפור בדיוק חזר על עצמו בהחלטה המשפטית המקוממת השנייה שהתקבלה השבוע, פסילתם של ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, תוך הכשרתם של כל חברי הכנסת הערבים וכל הרשימות הערביות. איזו ירידה לפרטי פרטים ולדקדוקי עניות במשנתם של חברי עוצמה יהודית, תוך עצימת עיניים וסתימת אוזניים מול משנתם של תומכי טרור מובהקים.

נדמה לי שאם לא היינו בערב בחירות, הסיפור הזה של ביטול ההופעות ופסילת המתמודדים היה סיבה מצוינת להפגנת מיליון מול בית המשפט העליון. לא בגלל שגופשטיין לא יהיה בכנסת אלא רק בן גביר (שגם לא יהיה בכנסת, אגב. תפרשו כבר). לא בגלל שירי הרגש והנשמה שכמה חיפאים חביבים לא שמעו השבוע. אלא בגלל העיקרון. בגלל החינוך מחדש, הכפייה וההתערבות, ההתנשאות והניתוק.

רק מה? מי יודע איזו השפעה יכולה להיות למערכה כזאת נגד בית המשפט עכשיו. הרי הפגנה כזאת יכולה להיות מתנה לקמפיין של לפיד וליברמן שחיים משנאת חרדים ודתיים ומההפחדה מהם.

אבל אל דאגה, עוד תהיה הפגנה גדולה ומדוברת, וישתתפו בה מאות אלפים שיביעו בצורה מסודרת, אחד אחד, כל אחד בתורו, את מחאתו על מה שקרה השבוע. ההפגנה תתקיים בעוד שבועיים וחצי, בי”ז באלול, 17 בספטמבר. איש בל ייעדר.

3.

אפרופו שיח השנאה שמייצרים כאן בלי בושה לפיד וליברמן: אני מקווה שלא פספסתם את הצביעות של תאגיד השידור הציבורי, זה שממומן מכספכם, בתגובה הרשמית לדברים של ירון לונדון.

“הערבים הם פראי אדם”, הוא אמר תוך כדי דיון באולפן עם גדעון לוי, “הם לא שונאים רק יהודים, הם רוצחים את עצמם בראש ובראשונה. הבט ימינה, שמאלה, קדימה, מזרחה, מערבה – ערבים טובחים ערבים”.

בתגובה הוציא תאגיד כאן את ההודעה הבאה: “מדובר באמירה אומללה של פרובוקטור עול-ימים ולא של אושיית תרבות. מצפים ממר לונדון להתנצל על האמירה עד מחר בחצות היום”.

אתם קולטים? אולטימטום. עד היום בחצות תתנצל, כי אמרת שהערבים רוצחים ערבים. אם אמות המוסר האלה היו תקפות גם לגבי אמירות מכלילות על חרדים ומתנחלים, אז מידי יום בחצות היה תור של עיתונאים ואישי ציבור שצריכים להתנצל על אמירותיהם המסיתות. ולא שאני חושב שזה רעיון טוב. אני בעד חופש הביטוי.

אבל אין פה חופש ביטוי. כלומר יש, אבל תלוי מה הביטוי.

4.

ובחזרה לעריצות המשפטית: יש מחאה אחת שדווקא כן ראוי שתתקיים כאן עכשיו. האמת? מוזר שהיא עוד לא קרתה. מאז ומתמיד השירים של מרדכי בן דוד היו מעורבים באירועי התקופה. נכון, הוא שר בעיקר פסוקים שנכתבו בידי דוד המלך לפני אלפי שנים, אבל תמיד היו גם שירי המחאה שעוררו את דעת הקהל בשורה של מאבקים ציבוריים.

הנה שיעור היסטוריה מוזיקלית קצר: באמצע שנות השמונים, בעקבות מפגש עם תלמידי הרב צבי יהודה קוק שהפכו את העולם באותן שנים ביחד עם אביטל שרנסקי למען שחרורו של בעלה אנטולי (נתן), הוציא מרדכי בן דוד את האלבום “hold on” (תחזיק מעמד) שנושא את שמו של שיר הנושא המרגש, שנכתב כחיזוק לאסיר ציון המפורסם. בפזמון הוא שר באנגלית: “יש לי חדשות טובות בשבילך: המשיח בדרך, לא צריך לחכות, הוא מגיע בכל יום, אז תחזיק מעמד עוד קצת, אנטולי, ותראה”.

כה רחוקה נראתה אז האפשרות ששרנסקי ישתחרר יום אחד מהכלא הסובייטי. באותם ימים חשבו שרק המשיח, בכבודו ובעצמו, יהיה מסוגל להוציא אותו משם.

זמן קצר אחר כך יצא אלבומו “let my people go” (שלח את עמי) וגם במרכזו שיר סוחף שמוקדש למאבקם של אסירי ציון. האלבום הבא נקרא “ירושלים לא למכירה”, ובו שיר שנכתב במחאה על הקמת המרכז המורמוני בהר הצופים.

פחות מעשר שנים אחר כך, באמצע שנות התשעים, בעקבות הוויתורים הכואבים בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון, ביצע מרדכי בן דוד את “חברון מאז ולתמיד”, ובשנת 2000, ימי הפריחה של שינוי וטומי לפיד, הוא שר את השיר “עד מתי” שכתב חיים ולדר ובו מחאה על אווירת השנאה של אותה תקופה, עם השורה היפה “כשאח נגד אח – המנצח תמיד מפסיד”.

כמעט הוספתי לרשימה את השיר ששר מרדכי בן דוד למגורשי גוש קטיף, “תפילה לעני”, אבל לא, במקרה הזה האומנות הקדימה את המציאות. כלומר, השיר ראה אור לפני שאריק שרון החליט על הריסת גוש קטיף, ולימים, במציאות הכל כך קשה של הגירוש, מתוך השטח, עלתה השירה, הזעקה: “ה’ שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא, אל תסתר פניך ממני ביום צר לי”.

ומההיסטוריה להווה: אתה לא חושב, מרדכי בן דוד, שמה שקרה השבוע בבית המשפט סביב ההופעה שלך בחיפה שווה שיר מחאה? אבל משהו טוב כזה, חזק, עוצמתי. כמו שרק אתה יודע לבצע. Let my people go to the concert. קדימה, תן בראש. תשיר לנו שיר שיעודד אותנו להחזיק מעמד עוד קצת, כי אוטוטו המשיח בדרך ואולי הוא יוכל לשחרר אותנו מהאקטיביזם השיפוטי.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’