מה יעשה רון קובי אחרי שיבחר לנשיא ארה”ב וישחרר את אמריקה משליטת החרדים
1.
את העקיצה החזקה ביותר חטף השבוע רון קובי (עדיין ראש עיריית טבריה) מצ’ שפיגלמן ב’יתד נאמן’ (הייתם מתים לדעת מה שמו האמיתי של הכותב. ‘בין השורות’ לא יחשוף, שכן הוא נוהג לכבד כותבים המתהדרים בעילום שם):
שפיגלמן מתאר איך ב”עוד שלושה חודשים יוכלו תושבי טבריה לנשום סופית לרווחה. האיום הגדול יוסר מעל ראשם. הסיוט המוניציפאלי שעובר עליהם בימים אלו ייהפך לנחלת העבר. רון קובי לא יחזור לעולם לטבריה, משום שהוא ייבחר לראשות הממשלה”.
איך? ובכן, הוא יקים מפלגת ימין חילוני “שתעסוק בהסתה ובשיסוי נגד הציבור החרדי”, ו”הוא בטוח שהוא הולך לגרוף חמישה-עשר מנדטים לפחות”.
נגיד שהנשיא אפילו יטיל עליו את מלאכת הרכבת הקואליציה. ואז, “הוא יתחיל במגעים”, יגלה שהמפלגות החרדיות לא יושבות איתו, גם שאר המפלגות לא יזדרזו לשתף איתו פעולה “מסיבותיהן שלהן”. הוא ימשיך “לטנף את פיו, להשחיז את מילותיו, לפזר הבטחות ריקות ולדבר בלי חשבון”, אבל “השעון ידפוק והימים יחלפו בזה אחר זה”, “הזמן הקבוע בחוק יעבור”, הוא לא יצליח להקים ממשלה.
“אבל לא איש כרון קובי יתייאש. עוד לפני שהוא יודח רשמית ויחזיר את המנדט לנשיא הוא כבר יודיע שלמען האמת ישראל תמיד הייתה קטנה עליו, הוא הולך בגדול, הוא פונה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הוא יכריז רשמית על ריצתו לתפקיד נשיא ארצות הברית של אמריקה”.
שם, הוא יכריז ש”הגיע הזמן לשחרר את אמריקה משליטתם של היהודים החרדים מבורו-פארק ומוויליאמסבורג, די לכפייה היהודית”.
“לאחר כמה חודשים הוא ייאלץ לעזוב בבושת פנים את הבית הלבן, הוא לא יצליח לעבוד עם הקונגרס ועם הסנאט, הוא יספוג התנגדות חריפה ממחלקת המדינה, דמוקרטים ורפובליקנים יעשו יד אחת ויפתחו נגדו בהליך הדחה.
“ושוב הוא ילמד על בשרו שקמפיין לחוד ושלטון לחוד”.
ומה אז?
“בנאומו האחרון לאומה מתוך החדר הסגלגל הוא יודיע שזו לא סוף דרכו הפוליטית… הפעם הוא הולך על כל הקופה. הפעם הוא הולך להיות מלך העולם”.
והוא… “אכן מתמנה למלך העולם ואפילו מצליח להקים קואליציה רחבה עם שלושה משיחים, אחד בן גוריון ואחד נפוליאון. אחרי תלאות כה רבות מגיע רון קובי אל הנחלה ואל המנוחה ואם הוא לוקח כדורים בזמן ולא מתחצף לאחיות הוא אף זוכה ליציבות פוליטית והקדנציה שלו אינה מוגבלת בזמן”.
“זה סופו של כל בלון”, כך הכותרת.
טוב.
2.
פרשת ההתעללות בילדה בת ה-7 לא סוקרה בעיתונות החרדית של סוף השבוע. אולי משום רגישות הסיפור, ולמרות שניתן היה לכתוב במילים ‘מכובסות’, כפי שעשו אתרי האינטרנט החרדיים.
רמזים לסיפור, ניתן היה למצוא, והם אפילו היו מעניינים.
הנה, למשל, ולא במקרה הכתבה הפותחת בגיליון החדשות של משפחה, תחת הכותרת “לא בבית ספרנו”.
השאלה בה עוסקת הכתבה היא שאלה חשובה ביותר, במיוחד על רקע כתב האישום שהוגש כנגד ערבי, עובד תחזוקה בבית הספר בו למדה הילדה בת ה-7. נכון לעכשיו, נראה שלא בו האשם, אבל השאלה צפה ועלתה. מי ערב לשלום התלמידות, כשבני מיעוטים אוחזים בתפקידים בבתי הספר?
הנה הסיפור הפותח, והמצמרר.
“הן יצאו משער בית הספר ופתחו בריצת אמוק טרופות נשימה ורועדות מפחד. רק כשהגיעו לפתח ביתן הן נרגעו מעט, אבל עדיין התקשו לדבר.
רק אחרי דיבוב נמרץ התברר כי השתיים, תאומות הלומדות בכתות הנמוכות של בית הספר היסודי, התעכבו מעט מהרגיל אחרי חוג הציור בו השתתפו. הן ביקשו לסיים את התמונה שעמלו עליה, ולא שמו לב לשעה המאוחרת. כשפנו ללכת, הן הבחינו שהן לבד במבנה הענק אבל מסתבר שהן לא היו לבד אלא בחברת עשרה צעירים בני מיעוטים שהדליקו מוסיקה מזרחית בקולי קולות ושפכו מים בתרועות רמות לכל הצדדים.
כשמיהרו לצאת הן הבחינו לחרדתן שהשער סגור. המחשבה הראשונה שעלתה במוחן הילדותי הייתה שמדובר בחטיפה לכל דבר, אבל לפני שהן הספיקו לעשות משהו התקרב אחד העובדים שראה אותן עומדות קפואות מול הדלת, פתח את הדלת והאיץ בהן למהר ולשוב הביתה”.
הסיפור אמיתי, הלקח ברור. גם אם הסיפור של השבוע לא אירע במציאות, עדיין מפחיד לחשוב על ילדות שלומדות במקום בו איש התחזוקה אינו יהודי.
כתבה מצוינת, פרי עטה של שרה פרדס.
הנה תגובת עיריית מודיעין עילית בכתבה ב’משפחה’, שנמסרה לצד תגובות מעיריות נוספות: “העירייה לא מאפשרת הגעת שוהים בלתי חוקיים לעיר באמצעות בידוק בטחוני הדוק בכניסה לעיר, אבל העירייה לא מעסיקה ישירות אף עובד ניקיון, כולל בבתי ספר של החינוך העצמאי. ‘כל העובדים מועסקים ישירות על ידי המוסדות באמצעות העסקה ישירה, כאשר מדובר בתלמודי תורה, או עובדי קבלן כאשר מדובר ברשתות. העירייה מעבירה תשלום ישירות לקופת בית הספר עבור הניקיון, אם מדובר ברשת או במוסד מוכש”ר אבל אין לה כל קשר ישיר או עקיף לעובדים”.
אגב, בולטת בחסרונה תגובת החינוך העצמאי. אם אכן הכתבה נערכה בעקבות ‘פרשת השבוע’, הרי שהתייחסות הרשת מתחייבת.
3.
רמז קלוש לפרשה מצאתי גם בפתיח לטורו של יוסי אליטוב.
“היא נחטפה בצהרי היום, לעיני עם שלם, נדהם, ללא שום התראה מוקדמת או סימנים מובהקים שיכולים היו להעיד על כך מראש.
סימנים מסוימים אמנם היו, אבל הם היו קלושים מדי, תלושים מדי מהמציאות, איש לא אבה להאמין, להפנים, לקרוא את האיתותים. זה לא יכול להיות אמיתי, אמרו כולם. בסוף זה קרה, מערכת הבחירות נחטפה, יצאה לדרך חדשה חודשיים לאחר שהסתיימה”.
4.
והנה עוד רמז, ובאותו עיתון, הפעם בטורו של ישראל א’ גרובייס ‘מראה מקום’.
“הדבר הכי מסובך בספרות זו הכתיבה שבין השורות. יש מחשבות ודיבורים שאי אפשר לכתוב. אפשר רק לנסות לרמז עליהם. הנה, למשל, מחשבה אחת.
הדור שלנו זכה. לא תמצאו היום אפילו בית ספר אחד לבנות או חיידר אחד לבנים, שאין בו ועדת קבלה חשובה שיושבים בה אנשים מסורים שכל תפקידם הוא לסנן ולבדוק בשבע בדיקות וחקירות – אחרי כל תינוק או תינוקת שבאים בשערי בית הספר. עושים הכל, כדי שחלילה לא יסתנן ‘תפוח אחד שעלול להרקיב את כל הארגז’.
הגדילו לעשות במוסדות רבים בהם יש ‘מבקר’ (במלעיל) שתפקידו לקרוא את הספרים שספריית בית הספר רוכשת לפני מסירתם לתלמידים.. אפשר לדבר עליהם בציניות, אופשר לראות אותם כשליחים שעושים עבודת קודש. אלא שיש רגעים שבהם אתה חושב איך ייתכן שבאותם מוסדות חינוך כל כך מצוינים אין אפילו איש אחד שתפקידו לבדוק ולסנן את העובדים והשרתים שמסתובבים בין ילדי החמד?
איך למען ה’ מרשה לעצמו מוסד נחשב להקל ראש ולהעסיק שב”חים או עובדים מפוקפקים שיהיה להם מגע כל כך קרוב ואישי עם עוללים רכים? האם כאן, אין חשש קלקול?”.
כתב, בלי לכתוב מילה, ושימו לב למשפט הסיום. “ביקורת, לא רק בקריאת ספר”.
5.
אחרי שבשבוע שעבר ‘כיסחו’ ב’הדרך’ את ראש הממשלה בנימין נתניהו (בטורו של אשר מדינה, טורו לא הופיע השבוע), השבוע עברו לאביגדור ליברמן, יו”ר ישראל ביתנו.
הנה קטע מטורו של הכתב הפרלמנטרי שמעון ליברטי:
“אם יש דבר שמתפוגג יותר מהר מקרחונים נמסים בקוטב, אלו הצהרותיו של אביגדור ליברמן. יו”ר ישראל ביתנו נוהג לצאת בהכרזות דרמטיות אחת ל-48 שעות. מסיבות כאלו ואחרות משום מה עדיין התקשורת מתייחסת לכך ברצינות יתר ולא כמו שזה באמת – קוריוז מביך.
את השבוע החולף פתח ליברמן בעוד הצהרה דרמטית – הוא רוצה ממשלת אחדות בין הליכוד וכחול-לבן”.
איפה הבעיה?
ש”לפני כחודשיים בלבד,כשבוע לאחר החבירות, נאם מיודענו הנכבד מר ליברמן בכינוס של מפלגתו והביע התנגדות נחרצת לרעיון ממשלת האחדות. ‘סתם להקים ממשלת אחדות זאת תהיה ממשלת שיתוק ואנחנו לא רוצים ממשלת שיתוק”.
מה הסוד שהתגלה לו וגרם לו לשנות את דעתו? הגירעון, שמצריך שורת קיצוצים כואבת. “אלא שהסוד הגדול הזה היה גלוי וידוע לא רק ליודעי ח”ן אלא לכל בעל ח-ן בנק, אולי כדאי לליברמן לנצל את ההטבה לכל ח”כ להיות מנוי לעיתון ולעשות מנוי לעיתון כלכלי”.
ליברטי רוצה לעקוץ את ליברמן על פגישתו עם יאיר לפיד, אבל חושש מתביעת דיבה ולכן נאחז בציטוט של מיכאל האוזר-טוב, “שציטט גורם בכיר מאד בליכוד שאמר ‘הכול התחיל בפגישה ההיא של ליברמן ולפיד מיד לאחר הבחירות בווינה. ליברמן מתואם עם לפיד במאה אחוז”.
טוב, או שכן או שלא, שהרי ליברמן מבקש, כך נראה, לנגוס בקולות מצביעי ‘יש עתיד’, אז למה שלפיד ישמח על כך ועוד ישתף איתו פעולה?
כך או כך, ליברמן עצמו מכחיש את דבר קיומה של הפגישה.
6.
ושוב משתף דוד דמן ב’משפחה’ מחוויותיו בטיסות, ושוב הוא מצליח לעשות זאת באופן מרתק לגמרי.
הפעם, הייתה זו חוויה מהסוג הפוליטי.
“זה היה מטוס ענק, כלי רחב ידיים, אבל גם מהמקום המרוחק שבו ישבתי שמעתי את הקולות. בצד הנגדי, בקדמת המטוס, עמדה קבוצת אברכים והתנצחה בקולי קולות עם חילוני למהדרין, שעמד בתווך וניסה להסביר את עצמו שוב ושוב.
מתברר, שהאיש “אחד מן המבקרים הקולניים של ראש הממשלה נתניהו וזה שמארגן את ההפגנות נגדו ונגד היועץ המשפטי לממשלה. קוראים לו, לדבריו, אשר בן דוד, והוא איש עסקים.
“אשר בן דוד חוכך את ידיו בהנאה, ולא מזיז לו זה שאנחנו מאשימים אותו בשמאלנות יתר. הוא בטוח בצדקתו ומשוכנע שהוא עושה את המעשה הנכון. אומרים לו שהציבור לא חושב שביבי מושחת, ולא ממש השתכנע שהשחיתות שהפרקליטות המציאה היא אכן כזו, עובדה: הציבור ידע על ההאשמות ובכל זאת בחר בו ברוב מוחץ”, אבל הוא, “שמודה שהצביע תמיד למפלגות מהשמאל, לא מתרשם מהטענות”.
“זה בגלל שאתם התייאשתם להוריד את ביבי בדרכים דמוקרטיות אז מצאתם דרך עוקפת”, האשים אותו אחד הנוסעים. “בן דוד נתקף בחמת זעם נוכח ההאשמות אבל נתן לכולם להבין, שוב ושוב, וגם באידיש שנותרה לו מהבית, שהוא צדיק תמים שפשוט קם בבוקר דואג לניקיון הכפיים של המערכת, ושלמעשה הוא מאחל לנתניהו לצאת בשלום מהמערכה המשפטית”.
לאט לאט התלהטו הרוחות, “הדיילים שחצו את ההתגודדות בעגלתם ונקלעו למערבולת של ויכוחים עזים לא ידעו את נפשם מרוב מבוכה. הם נשמו לרווחה כשהטייס הכריז על ההכנות לנחיתה והנוסעים התבקשו לשבת במקומותיהם ולחגור חגורות. כך פוזרה לה בשקט ההפגנה האווירית של בן דוד, והשאלות על ניקיון כפיהם וצחות כוונותיהם של מארגני ההפגנות השבועיות נגד ראש הממשלה – נותרו לא פתורות”.
אז אם ציפיתם להפי-אנד, אין. אבל תיאור מרתק, יש גם יש.
7.
מתברר, שחוק הגיוס מעניין גם בחב”ד, עד כי מוסף החדשות של ‘כפר חב”ד’ הקדיש לכך את טורו של שלמה ריזל.
תחת הכותרת ‘בלוף הגיוס החרדי’ מצטט ריזל את הכתב הצבאי של ‘ידיעות אחרונות’ יוסי יהוושע, “הידוע כאחד הכתבים הצבאיים הבולטים ביותר בארץ”, שהדהים השבוע כשאמר בראיון לתחנת ‘גלי צה”ל’ שצה”ל “לא באמת צריך את החרדים”.
ריזל חיפש ולא מצא “אפילו בכיר לשעבר בצה”ל שהסכים להתעמת עם הנתונים”. פנייה שלו לדובר צה”ל בבקשה לראיין דמות בכירה מאגף כוח אדם (אכ”א) כדי לעמת אותו עם דבריו של יהושע גם הם נתקלו בקיר. “בסופו של דבר הודיעו לי ביבושת שבצה”ל מסרבים להתייחס לדברים”.
“חוסר ההתייחסות שלהם רק מעלה את החשש שדבריו של יהושע אכן נכונים ומשכך גם נפיצים, ובצה”ל לא מוכנים לנסות להתעמת איתם. מה שלא יגידו, ישמש נגדם כחרב פיפיות”.
משלא הצליח למצוא מי שיסכים להתראיין בנושא הנפיץ “כולל יהושע שכנראה ספג אש בשל התבטאותו החריגה”, הוא פנה לחיילים חרדים שהשתחררו זה עתה כדי לשמוע את דעתם.
הם טענו כי “הבזבוז בצבא משווע גם כך, בבסיס בו שירתתי היו חיילים רבים משועממים גם כך, ואם רק היו מעסיקים אותם רק ב-20% מהזמן הפנוי שלהם לא היה כל צורך בחיילים החרדים שגויסו לחטיבה”.
תודו, שזה מעניין.
תגובות
אין תגובות