"אני ורבי גרשון מעולם! לא היה בנינו שום סרך של מריבה, כעס או קנאה"

ההוכחה ששני ראשי ישיבה יכולים לשמש עשרות שנים בישיבה אחת, מדוע חדל הגרי"ג אדלשטיין לסדר חופה וקידושין, ולמה סירב לתרץ שוב קושיא שהציג הגרב"ד? • על הקשר המיוחד השורר עשרות שנים, בין ראשי ישיבת פוניבז'
יוסף גרינבוים
ד' תמוז התשע"ח / 17.06.2018 01:45
הגרי\"ג אדלשטיין, הגרב\"ד פוברסקי

בעלון 'לקראת שבת מלכתא' הובאו, מתוך החוברת 'אדיר במלוכה', סיפורים על הערכה והקשר השורר עשרות שנים, בין ראש ישיבת פוניבז' הגרי"ג אדלשטיין לידידו ורעו ראש ישיבת פוניבז', הגרב"ד פוברסקי.

חרדים 10 מגיש מבחר מהסיפורים:

לאחרונה נוהג רבי ברוך דוב לומר בהזדמנויות שונות, לפני מרביצי תורה וראשי ישיבות: "הנה אני ורבי גרשון משמשים כראשי ישיבה בפוניבז' כבר קרוב לשבעים שנה. ואני אומר לכם רבותי: מעולם! מעולם! לא היה ביננו שום סרך של קטטה, מריבה, כעס או קנאה. תמיד היו בינינו אהבה ואחווה, שלום ורעות.

"אדרבה, תמיד היתה הקנאה של האחד לא מהשני אלא בשביל השני. כל אחד מאתנו רוצה ומקווה לראות אך את טובו, גודלו וכבודו של השני".

ובכינוס 'לב שומע' שהתקיים השנה הוסיף רבי ברוך דוב: "אתם רואים אותי ואת רבי גרשון, תוכלו ללמוד מאתנו שזה אפשרי. יכולים לשמש עשרות שנים שני ראשי ישיבות בישיבה אחת, ולחיות בשלום ובשלוה. הנה הראיה שזה אפשרי".

בעבר, כשהגרי"ג אדלשטיין ניאות עדיין לסדר חופה וקידושין בחופות תלמידיו, היה מפנה את התלמידים לכבד בכיבוד זה את רבי ברוך דוב. פעם גם טען בענווה כהתחמקות, כי יש לו קושי בחיתוך הדיבור, ובשביל ברכות בחופה ראוי דיבור חד יותר.

לפני כשש עשרה שנים חדל הגרי"ג  מלסדר קידושין לחלוטין, גם לא אצל בני משפחתו וצאצאיו. לא ידועה הסיבה הברורה לכך, אבל רווחת השמועה כי מאז שאירע מקרה מסויים, החל להימנע לחלוטין לסדר יותר חופה וקידושין אצל תלמידיו.

היה זה כאשר פנה אליו תלמיד מהישיבה, שנמנה על מקורביו, וביקשו לסדר עבורו חופה וקידושין. כדרכו הפנה אותו הגרי"ג לרבי ברוך דוב. אותו תלמיד ביקש לדלג על הוויכוח ואי הנוחות, נקט בדרך הרמאות, ואמר להגרי"ג  כי בירר ושמע שרבי ברוך דוב אינו פנוי באותו ערב.

כעבור ימים ספורים הזדעזע בגרי"ג לשמוע כי היתה כאן רמאות, וכיון שחשש שמא במידה כלשהי, נגרם כאן סרך פגיעה בכבוד תורתו של רבי ברוך דוב, גמר בליבו החלטה לא לסדר יותר קידושין לשום תלמיד. מאז ועד היום, למעלה משש עשרה שנה.

בשנת תשנ"ז הגיע אחד מתלמידיו הקרובים, להזמינו לשמחת נישואיו שתתקיים בירושלים, והציע הגרי"ג בפניו כל מיני רעיונות משונים, כגון שיבוא קודם החופה, ויסע חזרה לבני-ברק עוד קודם החופה וכדומה.

אמר לו התלמיד בחיוך: "אם כן אצטרך לקרוא לבני 'חופים' על שלא ראה בחופתי".

התלמיד ניסה בכך לנסות ולהבין, מדוע ראש הישיבה עושה כל מיני טצדקי לבוא לחתונה ולא לחופה? השיבו מרן שליט"א: "נו, בסדר אבוא לחופה, אבל בתנאי קודם למעשה, שאת הברכה אחריתא תכבדו את רבי בערל…".

החתן שאל: "אבל ראש הישיבה יותר מבוגר?"

הוא השיב: "אבל הוא רבו מובהק. ואם תתחכם ותקרא לי, אני לא אעלה!…"

אחיינו של הגרי"ג, הגאון רבי ברוך דוב דיסקין, ראש ישיבת 'אורחות תורה', מספר כי פעם נסע במונית בצוותא עם ראשי הישיבה, הגרי"ג  ורבי ברוך דוב פוברסקי בפתח תקוה.

בדרך שאל הגרב"ד פוברסקי את הגרי"ג  שאלה גאונית, על הסוגיא שנלמדה בישיבה. הגרי"ג חשב קמעא, ואמר שני מהלכים שניתן להגיד בסוגיא וליישב בהן את הקושיא. לאחר שיצאו מהמונית אמר הגרב"ד פוברסקי להגרב"ד דיסקין: "שמעת מה שרבי גרשון אמר? זה מוראדיק התירוצים שלו!".

לאחר ימים אחדים, רבי ברוך דוב דיסקין אמר לאחד מידידיו, את תוכן הקושיא ששמע את הגרב"ד פוברסקי שואל את הגרי"ג ואת התירוצים הנפלאים שהשיב לו עליה.

אותו ידיד ניסה לאחר כחודש לעשות ניסיון כלשהו. הוא פנה להגרי"ג ושאל את אותה שאלה וציפה כי ישיב לו את אותם תירוצים, אך ראש הישיבה הגיב: "זה באמת קושיא. צריך עיון".

ניגש מאן דהו להגרי"ג ושאלו: "הרי לרבי בערל ראש הישיבה, השיב תירוצים נכוחים על הקושיא ההיא? ומדוע לשואל השני אמר שזו קושיא?"

השיב ראש הישיבה: "רבי בערל זה משהו אחר לגמרי, הוא כבר למד את הסוגיא הרבה פעמים, הוא מכיר את הסוגיא היטב על בוריה, אם הוא שואל כזאת שאלה הוא צריך לקבל תירוץ. אבל בחור שלומד עכשיו את הסוגיא פעם ראשונה, מותר לו להישאר בקושיא, הוא לא מוכרח לקבל תירוץ על כל קושיא, אדרבה, יהיה לו על מה לחשוב מעט בדרך, לפני השינה, בחדר אוכל"…

הגאון רבי בנימין פוברסקי שמע מאביו  הגרב"ד: "הייתי בא הרבה לביתו של רבי גרשון, ואמנם תמיד קיבלה אותנו הרבנית בחום ובלבביות ורצתה שיהיה לנו נעים ושנרגיש 'היימיש', אך מרבי גרשון עצמו תמיד פחדתי. רבי גרשון זה בשביל לדבר בלימוד, לא בשביל לשבת בביקורים. יש לי פחד ממנו".

לפני שנים אחדות אמר הגרב"ד, בדרשתו באחת השמחות, כי לא ראה מימיו אישיות כה מיוחדת ומרוממת כמו אביו של הגרי"ג, רבי צבי יהודה זצ"ל. והוסיף: "אצל בניו רבי גרשון ורבי יעקב רואים כמעין זה, כזו נקיות! היכן מוצאים דבר כזה?"

מספר הגאון רבי חיים מאיר שטיינברג שליט"א, כי פעם הגיע לישיבה הקדושה לשמוע את שיעורו של הגרי"ג במסגרת 'ירחי-כלה', וכשעלה במדרגות הישיבה פגש בו ראש הישיבה ושאלו: "מה אתה עושה כאן?"

נענה רבי חיים מאיר שבא כדי לשמוע את השיעור של ראש הישיבה.

אמר לו הגרי"ג בביטול: "ממני אין לך מה לשמוע, תבוא מחר לשיעור של רבי בערל, אז יהא לך מה לשמוע".

 

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות