המשפיע שצחק ממלאך המוות: רבי קלמן קלונימוס גולדשמידט זצ"ל • צפו

המשפיע, שהתמודד בשלוש השנים האחרונות עם מחלה קשה, חש בצהרים שלא בטוב - והתמוטט • כוחות ההצלה ביצעו בו פעולות החייאה, אולם למרבה הצער לא נותר להם אלא לקבוע את פטירתו • הלוויתו - הערב • צפו בסיפור חייו
יוסף גרינבוים
י' סיון התשע"ח / 24.05.2018 15:31

ברוך דיין האמת: המשפיע הברסלבי, הרה"ח רבי קלמן קלונימוס גולדשמידט זצ"ל נפטר בצהרים (חמישי) בביתו בשכונת הר נוף בירושלים.

המשפיע, שהתמודד בשלוש השנים האחרונות עם מחלה קשה, חש בצהרים שלא בטוב – והתמוטט.

כוחות ההצלה שהוזעקו לביתו ברחוב אגסי ביצעו בו פעולות החייאה, אולם למרבה הצער לא נותר להם אלא לקבוע את פטירתו.

הלוויתו תצא בשעה 18:00 משכונת הר נוף להר הזיתים.

לפני כשלוש שנים, בחודש תמוז, התבשר המנוח זצ"ל כי נמצא גידול סרטני בגופו. למרות הכל, הוא המשיך לעבוד את השם בשמחה גדולה, ואף חיזק אלפים להיות בשמחה.

הוא הגיע לבית החולים כשהוא כבר היה מודע לכך שיש לו גידול בבטן. "לא יכולתי שלא להיות מודע", הוא ספר בראיון שהעניק ל'הידברות'. "הגידול היה כל כך גדול, בגודל של כדורגל… כמו שילדים משחקים ושמים כדור מתחת לחולצה, כך גם נראיתי אני. זה בלט, כי הפנים שלי היו רזות מאוד וכך גם החלק העליון של הגוף, אבל בבטן היה ניתן להבחין ב'כדור' וגם הרגליים היו מנופחות.

"כשהגעתי לבית החולים אמרו לי הרופאים שהמצב מאוד לא טוב והציעו כימותרפיה, אבל אני החלטתי שלא להתיש את גופי בהקרנות ובטיפולים והעדפתי לבחור ברפואה הטבעית.

"בתקופה הראשונה, לאחר שהתגלתה אצלי המחלה, אכלתי רק ענבים. שלושה שבועות של ענבים, ואחר כך בהמשך הוספתי גם מאכלים נוספים, לפי הדרכת המטפל הטבעוני שהלכתי אליו, וזה עצר את התפשטות הגידול".

איך אתה יודע את זה? הוא נשאל. הרי אמרת שלא ביקרת אצל רופאים.

"לא ביקרתי אצל רופאים, כי הם אמרו שבכל מקרה אין מה לעשות אתי ואין תרופה שהם יכולים להציע. אבל בכל יום בדקתי את גופי. בתחילה הגידול לחץ על הריאות, ובהמשך, אחרי הדיאטה שעשיתי, כבר יכולתי להכניס את אצבעותיי בין הגידול לריאות. זה הוכיח לי שהוא כבר לא גדל עוד. כלומר – המבול עצר".

במשך הזמן שעבר מאז המשיך הרב גולדשמידט לצרוך תזונה טבעית בלבד. "האמת היא", הוא הוסיף, "שהתחושה שלי היא שהקב"ה פשוט דואג לי ואוהב אותי. הוא שלח לי את המחלה כדי לרפאות אותי. אני אומנם חלש גופנית, אבל דווקא בתקופת המחלה למדתי איך להבריא את גופי. איך לצרוך מזון נכון ומתאים. לא הייתי זוכה לכך אחרת".

• אבל אתה סובל.

"ברור שאני סובל, קשה לי. אבל אני לא מתלונן. זכיתי ויש לי בית, משפחה, ילדים ונכדים. יש מערך שלם של כלייזמרים שמשמחים אותי במשך כל ימי מחלתי, וגם אלפי בני אדם שמתפללים עליי ורוצים שיהיה לי טוב".

גולדשמיט

צילום: דוד זר

"מכירים את אפקט הפרפר?" הוא שאל לפתע, "יש חוק פיזיקלי שאומר שכאשר פרפר מנופף בכנפיו בצד אחד של העולם, הוא יכול לגרום לאפקט של תזוזה שיניע גם דברים נוספים, עד שיוביל לכך שבקצה השני של העולם יהיה צונאמי. כך גם אני מרגיש. כולנו, כל עם ישראל, ערבים זה לזה. אנחנו כמו קבוצה ענקית של פרפרים. לא ייתכן שנעשה משהו בלי להשפיע אחד על השני. הקב"ה נתן לי מכה, ועל ידי המכה הזו זכיתי לעורר כל כך הרבה אנשים".

לא תמיד היה הרב גולדשמידט חסיד. "אמנם סבא שלי שעל שמו נקראתי – קלמן, היה יהודי פולני ירא שמיים, אבל אבי, בנו, נולד לתוך שנות מלחמת העולם הראשונה, והוא לא זכה להכיר את הקב"ה. אני כבר גדלתי בארץ, אך מכיוון שאמי הייתה אישה חולה, נשלחתי לגדול בקיבוץ, וגדלתי שם ללא שום אמונה ובלי לדעת דבר על היהדות. בסופו של דבר התגייסתי לצבא ושירתי במשמר הגבול".

בהמשך דרכו הוא הפך לשחקן, אלא שאז הוא החל בהדרגה להתוודע ליהדות. "אני לא יכול להצביע על הרגע הספציפי שבו זה קרה, אבל אחרי שגיליתי את האור כבר לא יכולתי להפסיק, וניסיתי לברר ולהתקרב יותר ויותר. האמונה הזו שזכיתי להפנים, דווקא בגיל לא צעיר, היא זו שעוזרת לי גם היום. כי אני מבין שזה לא שאני חולה 'במקרה' או 'בטעות'. להקב"ה יש בעולמו שבעה מיליארד בני אדם, ומכולם הוא בחר דווקא בי כדי שאחלה ובכך אקדש את שמו. גם עצם זה שאני בבית כעת זהו קידוש השם גדול. כך אני מרגיש".

בערב חג החנוכה הוא אושפז בבית החולים הדסה עין כרם כשכליותיו חדלו מלתפקד. הרופאים היו פסימיים וטענו כי מצבו קשה מאוד, אך כעבור יומיים הוא שוחרר לביתו, ואף זכה להדליק נרות חנוכה עם ילדיו וצאצאיו.

"בערב חנוכה הבן שלי הבהיל אותי לבית החולים, כי הגידול כבר לחץ על הכליות והיה צורך בניתוח דחוף. הרופאים ניתחו אותי, אבל היה ברור שאולי הם יצליחו לפתוח קצת את הסתימה בצינורית שבכליה, אבל אזדקק לדיאליזה עד סוף חיי. לבסוף עברתי דיאליזה בסך הכל פעמיים – בלילה של יום חמישי ולמחרת בשישי בבוקר, ואז הרופאים אמרו לי: 'אין לך שום צורך עוד בדיאליזה'. זו הייתה הפתעה מוחלטת. ניסיתי לשאול אותם אם לא כדאי בכל זאת לעבור טיפולים נוספים, אבל הם גערו בי: 'לך הביתה,הכליות שלך בריאות'. אז הלכתי, ואת הנר הראשון זכיתי להדליק בחנוכיה בביתי בשכונת הר נוף".

גולדשמיט

צילום: דוד זר

בסיום הראיון שהעניק אז ל'הידברות' הוא אמר: "אני רוצה להודות לכל האנשים שהתפללו עליי וממשיכים להתפלל לאורך כל הדרך. בתקופה האחרונה ראינו את התפילות הרבות שהיו לרפואתו של מרן הרב שטיינמן זצ"ל, ושאלתי את עצמי – הרי ברור שגדול הדור זוכה לתפילות, אבל אני? בסך הכל אני אדם פשוט, שואב מים… למה אני זוכה לכך? אז הנה, גם אדם כמוני זוכה לכך, וזה היופי של עם ישראל…".

 צפו בכתבה על סיפור חייו.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות