דגל-ראב"ד מול דגל-רשב"ם: ה'דיל' של מי יביא לליטאים ניצחון?

אחרי שמוישה אבוטבול הוכיח שהוא 'לא פראייר', וגוטרמן נח מזמן על קרקעית הבריכה, נותר לשני חלקי דגל התורה - מראב"ד ורשב"ם, להתמקד בעיקר בקרבות על אלעד, ב"ב וי-ם • שרי רוט משרטטת את מפת האינטרסים והדילים של הצדדים, ומציידת אתכם בכלים להבנת המפה הסבוכה
י' סיון התשע"ח / 24.05.2018 20:03
דוד שפירא, מאיר פרוש

1.

נדמה לי, שאפשר לסמן את חג השבועות כנקודת המפנה של הבחירות המקומיות.

אמרו לכם שרק אחרי פסח יתקבלו החלטות? אז אמרו. תכלס', זה נגרר הרבה יותר, ורק השבוע החלו ליפול האסימונים.

זוכרים את מודל הבריכה עליו כתבתי לא מעט במהלך החורף? הבריכה לתוכה מכניסים את כל הערים החרדיות, מערבלים, מבשלים 'דילים', ומוציאים את מפת הכיבודים והכופתאות.

זה בדיוק מה שעשו.

אבל אופס, יש בעיה: תוך כדי ערבול התברר שאיכשהו, מתחת לרדאר, אחת הערים יצרה חור בבריכה, נשאבה החוצה, ערבלה את עצמה עם עצמה, והגישה תוצאה גמורה אל תוך הבריכה.

מדובר, אם לא ניחשתם, בראש עיריית בית שמש, מוישה אבוטבול. הוא חייכן כמעט כמו משה כחלון, עממי, כותב בעצמו בקבוצות הוואטס-אפ. ממש לא אחד שישלח עיתונאי ל'דבר עם הדובר שלי'. והוא ישמח לענות לכם גם באמצע הלילה. גם אם לא ממש יידע כיצד לעזור, הוא יחייך ויפזר מילים טובות, שתשכחו שהייתה לכם בעיה.

אבל הוא מטעה.

מתברר כי מתחת לחיוך הביישני מסתתר אחד 'לא פראייר'. שתי קדנציות הוא עמל להיות נחמד עם כולם, גם על חשבון עשייה ותוך פיזור סמכויות (מדאיג, יש שיאמרו). בקיצור, האנטי-תזה של יענקב גוטרמן ממודיעין עילית (שגם הוא סגר לעצמו את המשרה ואת החליפה, אפילו בלי להיכנס לבריכה. אבל אצלו, זה היה ברור: אף אחד אפילו לא ניסה לערער או להרהר).

וכך, בוקר אחד קמו עסקני 'דגל התורה' לעובדה מוגמרת: אבוטבול הוא הראיס הבא. כל שנותר להם הוא להצהיר הצהרות על "נפתח במו"מ"', "נמקסם הישגים" ולהצטלם עם גדולי ישראל.

אפילו אריה דרעי, שמעת לעת יש מצב שהרהר במחשבת כפירה להעניק לליטאים את ראשות בית שמש, כדי לקבל בתמורה הישג נאה אחר (למשל, תמיכה במועמד שלו בירושלים, בלי להוציא לו את הנשמה; ראשות העיר אלעד למועמד ש"ס ולא מועמד מטעם 'דגל' שמוסכם גם עליו, וכן הלאה על זה הדרך), נאלץ להיזכר שלפתע שהוא, בעצם, ממש מעריץ של אבוטבול וכי הוא הוא המועמד האולטימטיבי.

משה אבוטבול

מוישה אבוטבול. חמק מהבריכה. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

2.

אז מה נשאר לנו בתוך הבריכה?

הנה, בגדול:

• רכסים – הסכם הרוטציה ימשיך, ומועמד ש"ס – דני כהן, המועמד הוותיק שכבר עשה בישוב קדנציה אחת, או אולי נציג הצעירים נתי חייק, דוברו של ח"כ יעקב מרגי – יתפוס את מקומו של איצ'ה רייך מ'דגל', או שמותרים על מימוש ההסכם בתמורה לעיר אחרת? (האופציה של בית שמש, נמחקה).

• ביתר עילית – הנטייה של ש"ס היא לא לגעת במעוז של שלומי אמונים. מי שיגיד לכם אחרת, לא מכיר, כנראה, את טיב היחסים שהצליח לפתח ראש העיר מאיר רובינשטיין עם אריה דרעי. המינוי של הרב זמיר כהן לרב שכונה היה רק אחד מהכופתאות, אבל זה הרבה יותר מזה.

היה זה ערב הבחירות הקודמות. אריה דרעי, אז כבר יו"ר ש"ס הבלתי מעורער, הביע תמיכה ברובינשטיין, אבל ברגע האחרון נאלץ האחרון להגיע בבהילות אל לשכת היו"ר בהר חוצבים, כדי לזכות בתמיכה מחודשת.

למה? אז זהו, שדרעי מעולם לא היה פראייר, והוא עלה על כך שהתמיכה של דגל לא הוענקה לרובינשטיין חינם. עד מהרה התברר לו שהדיל כלל כבר אז הידוק חגורות 'דגל'-שלומי אמונים, דיל שכלל תמיכה בשרוליק פרוש באלעד נגד מועמד ש"ס (דאז) צוריאל קריספל ועוד צרור הטבות מפליגות בדמות תפקיד מ"מ ליצחק רביץ בביתר עילית, פלוס תפקיד נוסף: יו"ר הוועדה לתכנון ובניה ליו"ר היוצא של דגל בביתר, יוסי שטרית. ללא שכר, אך עם לשכה ועם מזכירה.

גם לכבוש לש"ס את אלעד וגם לזכות בשני תפקידים בביתר, כשלפחות אחד מהם על חשבונה? לרגע 'פנטזו' בש"ס לכבוש את ביתר, אבל אז הבהירו להם בחזון איש 5 (השליטים הבלתי מעורערים אז בדגל) שזה לא יקרה.

וכך, רובינשטיין הוזמן כלאחר כבוד להר חוצבים, הבטיח מה שהבטיח (מועצה דתית לנח צדוק, אבל ובעיקר – ראשות החברה הכלכלית לדוד סודרי, האח של, ראשות ועדה משפיעה, סגן בשכר) – ובא לציון, כלומר לביתר, השלום והשקט.

סביר להניח שזה מה שיקרה גם הפעם. כופתאה לפה, כופתאה לשם. ביתר תישאר בידיים של מאיר.

מודיעין עילית – כבר מזמן נחה בשלום על קרקעית הבריכה. בית שמש, כאמור, גם היא. ולא נותרו אלא שתי ערים חרדיות משמעותיות פלוס עיר בירה אחת – משמעותית לא פחות.

מאיר רובינשטיין

יושב לבטח? מאיר רובינשטיין. צילום: Nati Shohat/Flash90

3.

אבל בטרם נחזור לשחות בבריכה, צריך להקדים פרק נוסף, הפרק היותר עצוב: סך חלקיה של 'דגל התורה'.

כפי שכבר כתבנו לא פעם, מאז פטירת מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצ"ל, יש בתנועה הליטאית שתי קבוצות, שלא חדלות ממשחק כוחות, הכול תוך מאמץ לשמור את התככים מתחת לראדר. ללא הצלחה יתירה, צריך לומר. שכן, מבחינתם, הם ימשיכו להתקוטט, אבל העיתונאים אמורים לשתוק ולא לספר על שמתרחש.

מדוע להוציא כביסה מלוכלכת? – יצקצקו, אבל ימשיכו לשמור על הכביסה. מלוכלכת.

נקדים ונאמר:

• אין לגדולי ישראל עצמם כל קשר לתככים.

• אין לתככים הללו כל קשר באשר לחובת הציות של כל  חרדי להוראות של גדולי ישראל. האמירה – "זה לא הם החליטו, זה המשב"קים" – מערערת את היסוד החשוב של עם ישראל: ועשית ככל אשר יורוך.

מכאן, נמשיך.

הפלג הראשון, דגל-ראב"ד, חבר מזה תקופה ארוכה ל'שלומי אמונים'. חבר הכנסת המזוהה עם דגל-ראב"ד הוא יעקב אשר, אשר מונה לח"כ בזכות יו"ר שלומי אמונים, סגן שר החינוך מאיר פרוש. לפלג זה חבר כאסטרטג-על הנכד מהבית בחזון איש 5, דוד שפירא, שמבצע מהלכים מבריקים, גם אם לא תמיד מנצחים.

הפלג השני, דגל-רשב"ם, פועל בשיתוף פעולה עם ש"ס. אסטרטג-העל הוא הנכד, יענקי קניבסקי, כשמצד הכלה ש"ס, ניצב לצידו כאסטרטג מבריק יוסף חיים כלף. אביו של יענקי, הרב שוקי קניבסקי והיו"ר אריה דרעי, מנווטים כמובן, מעל.

בבית שמש, נטה דגל-רשב"ם לטובת אבוטבול (לא בלי התלבטויות) בעוד דגל-ראב"ד דחף בנחרצות את שמוליק גרינברג אל כס הראשות. במקרה הזה סייע אבוטבול עצמו לנצחון של דגל-רשב"ם על דגל-ראב"ד, לדאבון לב אנשי החצר המתפתחת.

במודיעין עילית, גם אילו היה חלומם של דגל-ראב"ד להחליף את יעקב גוטרמן, יש חלומות שלא רק שלא מדברים עליהם בקול רם, אלא אפילו לא מעיזים לחשוב עליהם בלב. שכן, לכל  ברור שבמקרה הזה מובטח ניצחונו של דגל-רשב"ם, כשבחירות בעיר ייערכו רק אילו יחפוץ הפלג הירושלמי להעמיד מועמד מולו (ונראה שהוא יחפוץ). אבל גם במקרה כזה, התוצאה ברורה מראש.

ומה באשר לירושלים?

ליאון,דייטש

דיל מול דיל. דייטש וליאון. צילום: יעקב כהן

ובכן, בעוד 'חצרו' של יוסי דייטש כבר פועלת במרץ בגיוס עיתונאים וסייענים, תוך שהוא זוכה לתמיכה (עדיין לא רשמית, עוד בוחנים היתכנות) מצד דגל-ראב"ד, הרי שדגל-רשב"ם (שוב, עדיין לא רשמית,עוד בוחנים התיכנות) נוטה להעדיף את משה ליאון. דגל-ראב"ד, אגב, עדיין שומרת עם ליאון על קשרים חמים מימי הבחירות הקודמות, ולא מן הנמנע  כי לפחות בזירה הירושלמית תירשם הסכמה בין שני חלקי ה'דגל'.

בהקשר זה יש לציין: ראש הממשלה נמנע, בשלב זה, מלהביע תמיכה באחד מהמועמדים – זאב אלקין או משה ליאון. שניהם קרובים לליבו  וישנה אפשרות שבלי המלצתו יסוג אלקין מהחלום לכבוש את הקומה השישית בספרא.

יכול להיות שאלקין שכח, או שמא לא היה מודע מספיק, לחברות רבת השנים בין ליאון לבין נתניהו? יתכן שהוא בנה יתר על המידה על החיוכים שמפריח ביבי לעבר ניר ברקת (אך טבעי הוא לשמור על קשר טוב עם ראש עיר הבירה שלך), התומך הרשמי של  של השר מהליכוד?

4.

כעת ניטש הקרב האמיתי על שני מעוזים: בני ברק ואלעד.

למעשה ניתן כבר לקבוע בבירור את הקביעה הבאה: אם משה ליאון הוא ראש עיריית ירושלים הבא, נציג 'דגל' הוא ראש עיריית אלעד, ואבי רובינשטיין יתיישב על הכיסא בבני ברק – הרי שדגל-רשב"ם  ניצח בכל החזיתות. נקודה.

אם יוסי דייטש יהיה המועמד שיזכה בתמיכת 'דגל' בירושלים (גם אם לא יזכה, ולהערכתי סיכוייו לזכות אינם גדולים), שרוליק פרוש נשאר לכהן כראש העיר באלעד, ומנחם שפירא כובש את הכיסא בבני ברק – הרי שדגל-ראב"ד ניצח בכל החזיתות המשמעותיות, הגם שהפסיד בבית שמש.

ויש גם תוצאות ביניים: ניצחון לדגל-רשב"ם בירושלים עם משה ליאון, נצחון לדגל-ראב"ד באלעד עם שרוליק פרוש, ונצחון לדגל-רשב"ם בבני ברק עם אבי רובינשטיין. וכך הלאה על זו הדרך.

מבחינת דגל-ראב"ד, ה'דילים' עם שלומי אמונים מחייבים המשך תמיכה בשרוליק פרוש – ועזבו אתכם מהסכם כתוב לפיו הוא מתחייב לפרוש לטובת מועמד של 'דגל'. התושבים מרוצים, הוא הסלוגן. אז כמו תמיד: לא כל התושבים מרוצים, אבל זה נכון שהרבה מהם מרוצים.

אלא שמבחינת דגל-רשב"ם, ממתי נשאלים התושבים לדעתם. יש הסכם חתום, 'דגל' צריכה להציג הישגים בדמות ראשי ערים מטעם התנועה בכמה שיותר מקומות – אז מדוע לאבד מעוז חשוב כמו אלעד? מה גם שש"ס מוכנה לתמוך במועמד דגלאי.

השם החם, אגב (שכבר הוזכר מעל במה זו בעבר) הוא יוסי שטרית. איש דגל מחד (כיהן כיו"ר דגל בביתר עלית בקדנציה הקודמת, לפני שגבאי בתי הכנסת התבקשו לשלשל פתק לתיבת קלפי ולהתערב בהחלטה), וממוצא מזרחי מאידך. ובלי קשר: צעיר מוכשר שתושבי ביתר זוכרים אותו בערגה ונעזרים בו גם כיום.

מי מבין שני חלקי ה'דגל' ינצח? ימים יגידו.

דרעי, הגר"ח קנייבסקי

מי יקח את הקופה? יענקי קנייבסקי ודרעי אצל הגר"ח. צילום: באדיבות המצלם

5. 

ומה קורה בבני ברק?

בדגל-ראב"ד חפצים במנחם שפירא, מנהל המחלקה המוניציפאלית של התנועה. הטיעון: אבי רובינשטיין הוא 'חייל' של גור, איש של ראש העיר המכהן חנוך זייברט. הוא גם לא ממש מתאים לתפקיד, הם אומרים.

בדגל-רשב"ם טוענים, כי מנחם שפירא צעיר מדי, ובכלל, ר' חיים, כלומר הגר"ח קניבסקי, רוצה את אבי רובינשטיין. נקודה. שם מזכירים גם כי אפילו בחיי הגראי"ל שטינמן זצ"ל שיגר הגר"ח מכתב והוביל לכהונת רובינשטיין אחרי שיעקב אשר מונה לחבר כנסת. שנה לא מוצלחת, יאמרו בדגל-ראב"ד.

אבל מי מתעניין במוצלח או לא מוצלח כשמדובר בעיר חרדית?

אחרי שחודד מודל הבריכה, אחרי שהצגנו מי בתוכה ומי רוצה מה, תוכלו להבין טוב יותר את הספינים שמריצים בכלי התקשורת (ואנחנו, אל תשכחו, רק בתחילת המערכה).

לכן, אם אומרים לכם, נניח, שש"ס רוצה לכבוש את ביתר עילית – תיזכרו במפת האינטרסים, ותבינו מדוע מדובר בספין בלבד. בירייה באוויר שמטרתה מו"מ והגדלת הכופתאות.

מכאן והלאה, הפעילו חשיבה עצמאית. צאו לדרך, השתכשכו במימי הבריכה, ואל תתנו למים הצוננים לבלבל אתכם. הים אותו ים, האינטרסים אותם אינטרסים, כחודש לפני יום הבחירות הכניסה ננעלת, המציל עוזב את השטח, ואתם נותרים לבד.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות