ראוי שפרופסורים לא יביעו עמדה?

מגוחך לצפות שרבני ישראל יסתמו את פיהם ולא יביעו את דעת התורה, רק מפני שמישהו החליט לקבוע בעבורם 'תחום מושב' • וכי הלכות צניעות וייחוד, למשל, ייחשבו חריגה מסמכותם?
הרב מנחם ברוד
כ"ד שבט התשע"ח / 09.02.2018 10:44
מודעות על הבלשים

מחאתם של רבנים וראשי ישיבות על המהלכים המתחוללים בצבא והיוצרים מציאות בלתי-אפשרית בעבור חיילים שומרי תורה ומצוות – זכתה, כצפוי, לתגובה: יואילו הרבנים להישאר בתחומי בתי הכנסת ובתי המדרש, ויניחו את הצבא למפקדים.

זה כוחן של ססמאות, שגם כשהן ריקות מכל תוכן ממשי הן נקלטות בציבורים מסוימים, ומדקלמים אותן בלי לחשוב לרגע על מה שיש או אין מאחוריהן.

ראשית נשאל אם ראוי להחיל ססמה זו גם על סופרים, משוררים, אמנים, פילוסופים, פרופסורים וכדומה, ולהורות להם להישאר בתחומי עיסוקם ולא להשמיע עמדות בשאלות ציבוריות?

על מה ידברו

אבל הבה ננסה לשחק את המשחק, על-פי הכללים האלה.

ובכן, הרב יעמוד על הדוכן בבית הכנסת, וראש הישיבה יישא דברים באוזני תלמידיו; על מה הם ידברו? מה הם ילמדו? האם הכוונה היא שהם רשאים ללמד רק הלכות תפילין ותפילה, ואילו הלכות צניעות וייחוד ייחשבו חריגה מסמכותם?

הלוא ברור שאלה דברי הבל. תורת ישראל מקיפה את כל תחומי החיים. דיי לסקור את פרשת השבוע, משפטים, כדי לראות את הקשת הרחבה של הנושאים שבהם התורה קובעת את עמדתה ומנחה את האדם כיצד לנהוג: מהיחס לעבד ועד דיני הלוואה; מאיסור נטילת שוחד ועד דיני פריקה וטעינה של משא; מהלכות מזיק וניזק ועד עונשו של גנב ושומר פיקדון.

אין תחום בחיי האדם שבו לתורה אין עמדה ברורה.

לכן יהודים הולכים לשאול את הרב לא רק בדיני ציצית, שבת וכשרות, אלא גם בשאלות עסקיות, בסכסוכי שכנים, בהשקעות כספיות ועד לדיני מדינה, צבא ומלחמה. יהודי שרוצה למלא את רצון הבורא, כפי שהוא מתבטא בתורה, רוצה לדעת את עמדת ההלכה בכל מגוון השאלות האלה.

מגוחך אפוא לצפות שרבני ישראל יסתמו את פיהם ולא יביעו את דעת התורה, רק מפני שמישהו החליט לקבוע בעבורם 'תחום מושב'.

להפך, חובתם של הרבנים להשמיע בקול רם את קולה של ההלכה, להבהיר את כללי המותר והאסור, ולשאוף לתיקון העולם על-פי סולם הערכים של היהדות.

יהודי בביתך ובצאתך

ביסודה של הקריאה לכליאת הרבנים בין כותלי בתי הכנסת עומדת תפיסת עולם שהיהדות שוללת מכול וכול. זו אותה גישה של "היֵה יהודי בביתך ואדם בצאתך".

לאמור: בבית הכנסת ובביתך תהיה יהודי ותנהג על-פי התורה, אבל בצאתך לעולם ובמערכות החיים – שם חלים כללים אחרים. בעולם העסקים, בצבא, בענייני חברה ומדינה עליך לזנוח את אמונתך ואת ערכיך ולהכפיף את עצמך לכללים שמישהו אחר קובע.

ובכן, התשובה היא לא, ובאל"ף רבתי. נכון, בצבא יש מפקד, בעבודה יש בוס, בשירות הציבורי יש ממונים, אבל כל זה בתוך מסגרת התורה וההלכה. אם מצווים עליך לעשות דבר האסור על-פי התורה – זוהי בעיניך פקודה בלתי-חוקית בעליל. אם מורים לך לבגוד בערכיך היהודיים – אתה מבהיר שזה לא בא בחשבון.

כי אנחנו יהודים לא רק בבית הכנסת ולא רק בשבתות ובחגים, אלא בכל הווייתנו ובכל רגע מחיינו.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    הרב ברוד חב'ד ותעמולה
    13/02/2018 11:55
    משה
  1. אין ספק שרבנים צריכים להביע דעתם בתנאי שאינם עובדי מדינה–כי אז חלים עליהם חוקי המדינה אם הם מפירים–הם בחשש גזל. כנ'ל לגבי כל עובד מדינה. מי שקיבל עליו "עול מלכות" אינו יכול לבעוט בה–הוסיפו לזה גם חילול ה'. מאידך לא כל מה שרב אומר זה "דעת תורה" רב חבדי מבטא את דעת חבד שזה לא בהכרח דעת תורה.