'הקלטת הלוהטת': ההקלטות יפעלו כבומרנג נגד העיתונאים I טור פוליטי

אם צריך להצביע על מילה אחת שכיכבה השבוע בכנסת ובתקשורת, זו ללא ספק: הקלטות • שרי רוט, שפעם כבר יצאה פראיירית, חושבת שכעת התקשורת בבעיה
שרי רוט
י"ט שבט התשע"ח / 03.02.2018 23:49

אם הייתי צריכה להצביע על המילה שכיכבה השבוע בכנסת, הרי שהזוכה, ללא ספק, הייתה 'קלטות'.

זו הייתה שיחת היום. היו פוליטיקאים שסלדו, שלא הסכימו להתייחס, והיו שעטו על הגופה המדממת של הגברת שרה נתניהו, המוקלטת השבוע, ושל בנה יאיר, המוקלט משבוע קודם.

את אחד מהם, ח"כ מאחת המפלגות הגדולות, ולא מהליכוד, פגשתי במזנון, בעת שהערים על צלחתו מאכלים.

"מגעיל העסק הזה של ההקלטות, ואני לא חסיד של משפחת נתניהו. אבל יש גבול", אמר. "אגב, בארה"ב בהרבה מדינות אסורה ההקלטה", הוסיף.

לפני מספר חודשים, כשכולם חשבו שהקלטות מהשיחות של נוני מוזס עם בנימין נתניהו הן הסיפור הכי גדול בפוליטיקה, הצהיר דוד ביטן, אז יו"ר הקואליציה, שהוא עומד להגיש הצעת חוק שתאסור להקליט אדם ללא ידיעתו. התקשורת סערה.

גם מועצת העיתונות, בה אני חברה, הוציאה הודעה בה טענה כי התוצאה עלולה "לפגוע קשות בעבודת התקשורת והעיתונות בכלל, ובעיתונות החוקרת בפרט".

אחרי הכול, הקלטות הן הבסיס לתחקירים עיתונאים חשובים: מה תעשה אם החושדת שהתינוקת שלה סופגת מכות מהגננת? מה יעשה עיתונאי המבקש להוכיח שבעל עסק מרמה את לקוחותיו בלי תיעוד?

אבל ביטן, מצידו, התעקש. הקלטת אנשים בידי עיתונאי הפכה למכת מדינה, אמר.

והאמת? שני הצדדים צודקים. מאז הרבה מים זרמו בברזים של מזנון הכנסת. ביטן כבר לא יו"ר הקואליציה, ולא ברור אם למישהו יש אומץ להוציא מהנפטלין את החוק נגד ההקלטות. מה שברור הוא שהנזק לעיתונות ולעיתונאים, כבר נעשה.

פוליטיקאים חוששים לפתוח פה ליד עיתונאי. חסל סדר תדרוכים 'אוף דה רקורד' עם פרטים עסיסיים.

עדיין יש עיתונאים שניתן לסמוך עליהם, כאלו שבחיים לא ישמיעו שיחה שלא הוגדרה כראיון רשמי, אבל הם מעטים.

אם יו"ר הכנסת – עוד מוקלט השבוע – לא יכול לכנס עיתונאים סביב שולחנו, לשוחח  איתם בפתיחות ולהיות רגוע שדבריו לא יודלפו החוצה – אנחנו, אנשי התקשורת, בבעיה.

יש פוליטיקאים שבאופן עקרוני לא מזמנים לתדרוך עיתונאים חרדים. למה? כי יצא להם שם של פטפטנים – ותשאלו את נתניהו, שזימן את התקשורת החרדית לשיחת 'אוף דה רקורד', רק כדי למצוא את כל מה שאמר, עם תוספות צבעוניות, בכלי התקשורת החרדיים.

הייתי אז בין היחידים שלא מעלו באמון, כלומר, יצאתי פראיירית… אז בטח כבר הבנתם מה דעתי.

עם חוק נגד הקלטות או בלי חוק, דעתי האישית היא שעם כל הכבוד לתקשורת חוקרת, הדלפת הקלטות שנעשו שלא בידיעת המוקלט, יורות ברגליים של כל עיתונאי שחפץ להמשיך ולהעשיר את קוראיו בפרטים עסיסיים ובטורי צבע מרתקים – חומרים שיסופקו רק אם יוכל המרואיין לתת אמון מלא ביושב מולו.

תגיות

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות