המזלזל כך בגשמיות הוא הכי חזק בעולם

הרוצים אתם להיות מאושרים כפי שאני הייתי? הרוצים אתם לשמוח בחלקכם? הרוצים אתם להימנע מכל ריב ומדון? • שלוש נקודות שמבחינתי הן המפתח להבנת סוד אישיותו הנדירה של מרן זצוק"ל
חיים ולדר
כ"ז כסלו התשע"ח / 15.12.2017 11:12

 

1.

שורות אלה נכתבות כמה שעות אחרי מסע ההלוויה של מרן הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן זצוק”ל, ומתוך סערת נפש, שכן, מאז אושפז רבינו לראשונה, התהלכתי, כמו רוב הציבור, בין חשש לבין תקווה לבין שמחה גדולה לבין חשש נוסף שהדור שלנו יאבד את גדול הדור, שכולנו הרגשנו שהוא נושא אותו על כתפיו הצנומות.

וכשזה הגיע, כולם לקחו את זה כמו אובדן אב. כל מי שאני מכיר העיד על עצמו שהזיל דמעות, ובתי אמרה במילים פשוטות לאחר ההלוויה: “בכיתי, כי מאז שנולדתי תמיד דיברו עליו כאן. כמעט כל יום. הוא היה כל הזמן בבית שלנו”.

מרן זצוק”ל כתב בצוואתו שלא להספידו. ואכן, מי אני שאספיד את מרן, וכי זקוק הוא להספד? טור זה לא מגיע כדי לשבחו ולפארו. מי שהיה קרוב אליו ידע כמה סבל מכבוד וכמה זלזל בכל מיני שבחים ותארים וקילוסים. (כאשר שיבחוהו ברבים, מי שהביט בו ידע לזהות היטב את מה שהוא חש פנימה, זלזול בשבחים ולחץ נפשי אמיתי מכך שהדברים נאמרים בפרהסיה וממילא נשמעים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. הוא כל כך סלד מ”צרמוניות”, מזיוף ומחנופה, שזה ממש הרס את הבריאות שלו.)

מה שנעשה כאן זה להשתמש בנקודות שראינו אצל מרן זצוק”ל, רק כדי להאיר נושאים וכיווני חשיבה והנהגה למען הדורות הבאים.

2.

מרן הגראי”ל זצוק”ל (האמינו לי שרשמתי ‘ד’ יאריך ימיו ושנותיו וכו” מתוך הרגל), לא נולד למשפחת רבנים מפורסמת, אביו היה גבאי בבריסק. הוא היה יכול להיות סתם עוד ילד, אבל הוא הפך לגדול הדור, ולא סתם גדול הדור, הוא צבע את עולם הישיבות בצלמו ובדמותו. שרטט דרך הנהגה עדינה ואצילה ועם זאת לא מתפשרת על קלה כעל חמורה.

הוא ייזכר כמי שהוביל והנהיג את הציבור החרדי למקום מבטחים באחת מהתקופות הסוערות ביותר, ומול גזירות מסוכנות ומהותיות.

הבשורה היוצאת מכל זה לכל ילד, נער ואיש היא, שכל יהודי ויהודי יכול להיות גדול הדור. שזה לא משהו שמקבלים בירושה ולא משהו שניתן הלאה בירושה. כל אחד שישב וילמד יומם ולילה וימאס בהבלי העולם הזה ולא יחזיק טובה לעצמו, ויהיה בעל מידות טובות וצדיק, יכול להיות גדול הדור. לא משנה אם הגיע ממשפחה חשובה ואם אין לו ייחוס ואם הוא נמוך קומה ואם הוא לא מרבה בדיבור וכלל לא יודע “לשווק את עצמו”.

להפך, כל אלו ייזקפו לזכותו.

3.

אם תבקשו מאדם חרדי לתת לכם שם מקום שכמעט אין בו חרדים, אין ספק ש”כפר סבא” יהיה אחד מהמקומות הללו.

כידוע, מרן הגראי”ל זצוק”ל החל את דרכו בדיוק שם. רחוק מהזרקורים, רחוק ממה שמכונה אצל עסקנים “נקודות השפעה”, אבל כבר באותם ימים כאשר היה מגיע אל מרן החזו”א, הוא היה קם לכבודו.

מהיכן שמע עליו? מהיכן ידעו הכל, במשך השנים, שיש כאן אברך צדיק בעל פיקחות יוצאת דופן שעדיו להנהגה?

אמרו נא לילדיכם את התשובה: מסתבר שלאמת יש כוח משל עצמה. והיא אינה צריכה פרסום ויחסי ציבור, ואינה צריכה מקורבים וחיילים והיא חזקה יותר ממרחק גיאוגרפי ומיכולת הרשמה של הזולת ושהאמת, אפילו חזקה מהשקר. היא יותר חזקה מתעמולה גדולה ומושקעת היטב מצד אנשים שקמים בבוקר והולכים לישון בלילה עם רצון להרוס ולפגוע ולהשתיק, ומשקיעים בזה ממון ומחשבה. עדיין האמת יותר חזקה.

הגאון מווילנא ישב כל ימיו ולמד בחדר סגור ללא חלונות! בימים שלא היו כלי תקשורת ובני אדם כמעט ולא היו יודעים אחד על השני, וראה זה פלא – שמו התפרסם בכל העולם עד סוף כל הדורות.

4.

אך יש גם הנהגות מעשיות, ומביניהן מצאתי שלוש נקודות שמבחינתי הן המפתח להבנת סוד אישיותו הנדירה של מרן זצוק”ל. המדובר בשנאת בצע, בריחה מן הכבוד והמעטת ערך עצמך (ענווה ואפילו שפלות).

הנקודות הללו מתבטאות בכמה סעיפים בצוואתו.

הבריחה מהכבוד

א – אבקש מאוד לא להספידני, לא בפניי, ולא שלא בפניי, ולא לעשות עצרת התעוררות או עצרת אבל, או כל מיני שמות שבודים והכוונה ימי הספד.
ב – לא לכתוב שום מאמר עלי בעיתונים יומיים, שבועיים, חודשיים.
ג – לא להדפיס מודעות על הלוויה, לא להודיע ברמקול או ברדיו, מספיק שיהיו רק עשרה אנשים בהלוויה.
(מתוך הצוואה).

אין אחד שלא נתקל באמירתו הנוקבת של מרן זצוק”ל, “גאווה, גאווה, גאווה”.

לא פעם אמר לי ש”אנשים חושבים שהאמרה ‘כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו’ היא בגדר מליצה”. כאן אני רואה זאת יום-יום ושעה-שעה. ואם כל אחד ואחד יביט מסביבו, אפילו אחר הקרובים לו ביותר שלא לומר הוא עצמו, יגלה שרוב הנפילות של בני האדם, האכזבות שלהם והמשברים נובעים מתאוות הכבוד.

מרן לא ראה בבריחה מן הכבוד איזו מעלה. הוא אמר לא פעם: “ממכות אתה בורח? מליסטים אתה בורח? אז מי שמבין שהכבוד מזיק לו – בורח ממנו”.

מספרים על אדם שבא לרב בתלונה על כך שהוא בורח מן הכבוד ועדיין הכבוד לא רודף אחריו, והרב ענה לו: “זה בגלל שאתה מסתובב אחורה לראות אם הוא רודף…”

מרן חידש לנו דרגה נוספת: “גם אם ברחת מהכבוד, ולא הסתובבת, והוא השיג אותך כמובטח – עדיין הכבוד מזיק לך ותעשה הכל כדי להשתחרר ממנו”.

מי שהכיר היטב את מרן, יכול היה לעקוב אחר מיקרו הבעות פניו כאשר חלקו לו כבוד, וידע לזהות שם רתיעה אינסטינקטיבית, ממש כמו הפרצוף שאנו עושים כמישהו חורק עם גיר על הלוח… צמרמורת…

וכשהיה מגיע הוא היה מדווח על סבל של ממש, הוא ממש סבל מהכבוד. אולי מפני שפיקח כמותו ידע איזה סבל הכבוד מנחיל לאנשים.

5.

שנאת הבצע

מרן לא רק שנא בצע כסף, הוא שנא גם את הדברים שקונים בכסף (פרט לאחזקת תורה). כל הנהגתו הייתה הסתפקות במועט בדרגות שאין אדם בעולם שיכול להבין.

אני לא מאמין שיש במדינת ישראל בית לא מושקע כמו ביתו של מרן זצוק”ל, ואיני מדבר על מותרות אלא על הדברים הפשוטים כגון סיוד הבית וכלים בסיסיים. מרן בז לכל חפץ או כלי שהוא בבחינת העולם הזה.

תמיד התפעלתי מה”אוֹקֵרְל” שלו. אני מתכוון לכיסא-השרפרף ההוא ללא המשענת וללא הגב עליו נהג לשבת (אצלנו בבית קראו לזה “אוֹקֵרְל”). הוא ליווה אותו משך יותר משבעים שנה, לאחר שבנה אותו מארגזים של תפוזים, ובנה אותו גבוה כדי שרגליו לא יגיעו לארץ ולא יירדם בלימוד וללא משענת מאותה סיבה.

אם יש משהו שממש קינאתי במרן הגראי”ל זצוק”ל, זה שוויון הנפש שלו ואפילו הסלידה שלו כלפי מנעמי העולם הזה. אדם שמזלזל כל כך בגשמיות הוא האדם הכי חזק עלי אדמות. אתה לא יכול בחיים לנצח אותו, ולא לקחת ממנו שום דבר. בעיקר אם הכבוד גם מאוס עליו ביותר.

כל אדם שרוצה להשפיע על הזולת, או להנהיג, חייב לדעת שככל שהוא זקוק למנעמי החיים, כך הוא ראוי פחות להנהיג. כי אם אתה אדם חלש שנכנע לכסף ולמותרות, מה פתאום שאנשים ירצו ללכת אחריך?

זאת ועוד, אם אתה תלוי במשהו (חוץ מבורא עולם), הרי שמישהו יכול לאיים עליך ולגרום לך לפחד ולא להפעיל את כל כוחותיך ואפילו למכור מבלי משים את צאן מרעיתך כדי שלא יפגעו בך (להבדיל, זה מה שקורה אצל פוליטיקאים שפועלים כנגד החשיבה שלהם כי הם רועדים שייקחו מהם את מנעמי השלטון ואולי גם ישללו את חירותם).

את מרן זצוק”ל לא ניתן היה להפחיד בכלום. כל כלא היה בתנאים טובים יותר מתנאי החיים שגזר על עצמו. זהו אחד מסודות כוחו. לתשומת לב כולנו.

6.

המעטת הערך העצמי

י”ב – אבקש שלא להזכירני בשם צדיק או ירא שמים כדי שלא אתבזה על ידי זה בעולם האמת.
יג – היות והרבה טועים בי, לכן מצידי אני מייעץ שלא לקבוע ילדים על שמי אבל איני אוסר את זה.
(מתוך הצוואה).

אלה הסעיפים שבוודאי תסכימו אתי, הכי קשים לעיכול בצוואה.

האם באמת רבינו הגדול, מורנו היקר, עטרת ראשנו, מחכמי כל הדורות שהיו כאן, האמנם טעינו בו?

תרשו לי לומר “פשט בצוואה”. אני סבור שמה שיש כאן הוא “ציווי”. מעין “דרך חיים” עליה ממליץ מרן זצוק”ל לכל אחד ואחד.

אם יש משהו המייחד את מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל, ושאם כל אחד מאתנו יאמץ אותו על פי דרגתו זה יהפוך את חייו למאושרים – זוהי מידת הענווה והשפלות. ובמילים פשוטות יותר, “אשרי אדם יודע מקומו”, מינוס כמה דרגות לצורך ביטחון…

כדי להמחיש זאת אביא אנקדוטה ששמעתי מפיו.

יום אחד סיפר לי כי הגיע אליו אדם, ובפיו תלונות כרימון על מקום עבודתו, על התנאים, על המנהלים ועוד טענות מטענות שונות, וביקש אישור להתפטר ממקום עבודתו.

“אותו אדם אינו מעלה על דעתו”, שח לי מרן, “שמזה שנתיים ימים ההנהלה באה אליי להתייעץ אם לפטרו, ואני מוצא בו את נקודות הזכות ומונע מהם לעשות זאת. הרי לך אדם שאינו יודע את מקומו”.

7.

אנשים מחפשים עצות “איך להיות מאושרים”.

אם יש עצה טובה לכל דבר ועניין, לשמחת חיים, לשלום בית, להצלחה בפרנסה, לעסקים וגם בחינוך הילדים, הרי היא לאמץ את הנהגתו האישית של מרן כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתו. לדעת את מקומנו ואף להמעיט מערך עצמנו, לא כדי לחוש חוסר ביטחון עצמי אלא כדי שלא לאמץ עודף ביטחון מופרז שיכשיל אותנו מול הקרובים לנו ומול הרחוקים לנו.

מה שמכשיל בני אדם יותר מכל הוא, ראייה לא נכונה של מקומם. זו הסיבה שבני אדם מתקוטטים עם שכנים (ומפסידים יכולת לבנות ולהעלות ערך דירתם), מאיימים בהתפטרות (וזו מתקבלת) ואפילו נותרים על מקומם אך מלאי מרמור ותחושת קיפוח, שהורסים את איכות חייהם ולעיתים גם מביאים לכך שיפוטרו כי המרמור שלהם ניכר בעבודתם.

גם בשלום בית – לו בני האדם היו אומרים לעצמם “כמה שפר מזלי שזכיתי ברעיה שהיא הרבה יותר טובה ונפלאה ממני”, הם באמת היו ותרנים יותר והולכים לקראת… ומנסים “לפצות” את בת הזוג על אי מושלמותם (ואם בת הזוג תנהג כך הרי לך מתכון מושלם לחיים של אחווה שלום ורעות.)

זה מה שמורה לנו מרן הגראי”ל זצוק”ל: הרוצים אתם להיות מאושרים כפי שאני הייתי? הרוצים אתם לשמוח בחלקכם? הרוצים אתם להימנע מכל ריב ומדון? המעיטו בערך עצמכם. וגם אם כולם משבחים ומקלסים אתכם, אמרו לעצמכם בשקט: “אנשים טועים בנו, הרי אנו לא באמת כאלה מושלמים כפי שאנשים חושבים”.

אמירה זו היא המתכון לאושר!!! ואותה נותן לנו מרן זצוק”ל בצוואתו.

אין בכל זה משום סתירה לערכים החשובים “ביטחון עצמי” ו”דימוי אישי”. להפך. רק מי שיש לו דימוי אישי חיובי וביטחון עצמי איתן יכול להרשות לעצמו להכיר את מקומו ולראות באחרים דברים יותר טובים מבלי שזה יפגע בדימוי העצמי שלו.

8.

מרן זצוק”ל לימד אותנו שסייג לחכמה שתיקה, וסייג לשתיקה ויתור, וסייג לוויתור הוא “דע את מקומך”, וסייג ל”דע את מקומך” הם ענווה ושפלות, וסייג לענווה ושפלות הם עבודת המידות וחכמה וסייג לחכמה… וחוזר חלילה.

מרן לימד אותנו שממלחמות לא מרוויחים ומוויתורים לא מפסידים, ושמכבוד מתבזים ומביזוי מתכבדים, וכש”מנצחים”, במובן של תאוות הניצחון – תמיד מפסידים. בפרט אם “ניצחת” מישהו שחזק ממך. אך אם נותנים לזולת הרגשה שהפסדת וויתרת לו – יש לך סיכוי גדול להשיג את כל מה שרצית מבלי “לנצח”.

9.

מרן הגראי”ל זצוק”ל נתן לנו כל כך הרבה, ואת רוב מה שנתן לנו, אנו אפילו לא יודעים.

הוא שמר עלינו בחמש-עשרה השנים האחרונות מגזירות רעות ונוראות, ועולם התורה והישיבות לא נפגע ואף התעצם. בזכות פיקחותו ויכולתו לשים בצד את ענייני הכבוד הפרטיים והציבוריים וכאילו “להפסיד”, השיג הלכה למעשה, את כל מה שצריכים היינו שישיג. להם הותיר את ה”ניצחון” ולעולם הישיבות את היכולת להמשיך בלימוד התורה ברוגע ומתוך הרחבת הדעת.

הוא שמר על הציבור שלנו עדין ושקט ולא לוחמני, ולמרות זאת ובעצם בגלל זאת, גם הרווחנו את כל מה שאנו זקוקים לו.

ובשעה שכתבתי את הדברים הללו, דמעות ירדו כמה פעמים מעיניי אל המקלדת. אות הוא לאהבה הגדולה שאהבתי את מרן זצוק”ל והכרת התודה על מה שנתן לכולנו. על מה שנתן לי ולמשפחתי בעצם היותו.

ת.נ.צ.ב.ה.

• הטור ‘אות חיים’ מתפרסם ביתד נאמן

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות