מקלב: מזדעזעים מה’סלפי’ של חזן אבל לא מהפגיעה בקדושת הכותל

אורי מקלב: אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק שאנחנו נמצאים היום, כשמציינים את יום ירושלים, אנחנו יודעים שביום הזה, מה שברור לכולם, ששחרור ירושלים, גם בעינינו, שהיינו צעירים, גם אחרים אולי, כל העם היהודי, או רוב רובו של העם היהודי, שירושלים זה הכותל המערבי שמסמל את הערגה שלנו לירושלים, את התפילות שלנו לירושלים, את הדבר שמאחד את כל העם היהודי על ירושלים כדבר שנשאר לנו, הכותל המערבי.

והנה, הכותל המערבי, שזה היה הדבר שסימל את השחרור, את הכניסה – שמנעו מאתנו להגיע לירושלים – דווקא כיום, בשנה הזאת, היו עוררין; נשאלו שאלות מצד אחד על ידי ארגונים שונים, ארגונים בין-לאומיים כמו אונסק”ו, שבא וערער על הקשר, על השייכות של הכותל המערבי לעם היהודי.

זה נשמע הזוי, אבל אלה דברים שמתוך תעמולה שטנית, שהיא תמידית ומכוונת, מחלחלים בשייכות שלנו בקשר לעם היהודי.

והנה, זכינו – יש כאלה שאומרים שזה תזמון, אבל זה כנראה לא רק תזמון, אנחנו קוראים לזה השגחה – שבסופו של דבר היה הביקור של הנשיא, נשיא ארצות הברית. זה לא כדבר מובן מאליו שנשיא ארצות הברית, בביקור הראשון שלו בכלל מחוץ לארצות הברית מבקר בישראל, מבקש לבקר בכותל המערבי, והחיזוק שלו לכותל המערבי היה החיזוק ההיסטורי, חיזוק לא ריבוני, חיזוק של הקשר של העם היהודי לכותל המערבי.

כל דבר אחר שהיה – יכול להיות שהמחשבה למה ראש הממשלה לא מצטרף אליו, למה עוד לא מצטרפים להראות את הריבונות שלנו – לא הריבונות הייתה כאן השאלה, השאלה היא הקשר לשייכות לעם היהודי, וזו התשובה הניצחת שניתנה לא רק כאן, ניתנה לעולם כולו: הקשר של העם היהודי, החזק וההיסטורי והמתמשך, שאף פעם לא נפסק, לכותל המערבי.

זה מה שהיה באמת בביקור הזה, עם דגש ועוד דגש על קדושת המקום, על מנהגי המקום. לא היו צריכים לשכנע אותו לנהוג בהפרדה ולנהוג כמנהג המקום, אלא הוא ראה את זה כדבר מובן מאליו, וזו הייתה עוד תשובה ניצחת, אמיתית, לעוד ערעור, שלצערנו גם קרה בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה, בניסיון לפגוע במעמד של הכותל המערבי, בקדושתו של הכותל המערבי – קבוצה אנרכיסטית, קיצונית, בדלנית, מחרחרת ריב, שבמפגיע מנסה לפגוע באחדות של עם ישראל כמקום שמאחד את העם היהודי.

לא צריך להתאמץ הרבה כדי לראות בכל חג, בכל שבת, אדוני היושב-ראש, בימים מיוחדים כמו יום ירושלים, בראש חודש, בכל שבוע בימים שני וחמישי איך שעם ישראל עולה בגלל בר מצוות, ועוד רואה את הכותל המערבי כמקום מאחד, ואת הניסיון לפגוע בו.

אנשים שהדת לא מעניינת אותם, אנשים שקרעו מהסידור שלהם בכלל את החזון של ירושלים הבנויה, את הערגה לירושלים – קרעו את “ולירושלים עירך”, ובאים במפגיע לפגוע ולבזות את הכותל המערבי.

איזה זעזוע עולמי היה מאיזו בקשה מנשיא ארצות הברית לעשות סלפי אתו. זעזוע. כל העולם זעזוע. והפגיעה בספרי תורה, פגיעה מתמשכת במקום הקדוש, זה לא צריך לזעזע את כולם, אדוני השר?

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה לא רוצה שאני אענה לך על זה.

אורי מקלב: אני רוצה שתענה לי. תענה לי לא על הסלפי, תענה לי על הפגיעה בקדושת הכותל המערבי, בקדושת ירושלים. מדברים על פגיעה בכללי הטקס, וכללי ההלכה זה פחות מהטקס? הכללים של המקום זה פחות?

והנה באמת התשובה הניצחת.

אני גם רוצה לחזק את הרב רבינוביץ’, שידע בטוב טעם, בתפקיד שלו, כאנשים שאמונים על שמירת המקומות הקדושים ועוברים מסכת של השמצות, מסכת של השמצות והכפשות, והם עומדים בזה, והנה גם משלמים את השכר ומחזקים את המעמד האישי על ידי ביקור של נשיא ארצות הברית.

אתם הרי יודעים, אדוני השר, שיש מחלוקת אצלנו אם מברכים ברכת “שחלק מכבודו” לנשיא ארצות הברית או לא, אבל אין ספק שהמעמד הזה היה מעמד חשוב מאוד.

ובהמשך לנושאים האלה, גם כשאנחנו מדברים היום על 50 שנה לשחרור ירושלים, על האפשרות לתת לנו לבוא לירושלים, לירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו – השאלה היא באמת, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו באמת נמצאים היום בעיר שחוברה לה יחדיו.

אנחנו יודעים ששנת היובל, שנת ה-50, היא שנה של חשבון: מסתכלים לאחור, סופרים אחורנית, מסתכלים קדימה, ויש לנו הרבה לראות ולבחון, וזה התפקיד שלנו. מי שהיום ודאי יגיעו לכאן, אבות העיר היום, שבחרו בהם לשמור על קדושת ירושלים – האם קדושת ירושלים נשמרת בתקופה הזאת שאנחנו נמצאים בה, מאז קיבלנו אותה לפני 50 שנה עד היום?

האם שמירת השבת, הקדושה של ירושלים באופן כללי – באירועים שנעשים בירושלים, באופי של ירושלים? שאף אחד לא יתיימר ואף אחד לא ישאף לכך שירושלים צריכה להיות – שהאנשים בה יגידו אם טוב לגור או לא טוב לגור פה, אם יש פה מספיק בילוי או לא. זו ירושלים? לא ננסה לדמות לא לתל אביב, לא לחיפה, לא לפריז ולא לניו יורק.

מי שבא לירושלים יודע – בגלל שהוא אוהב את ירושלים. וירושלים שומרת על כבודה, כבודה המהותי, והרוחני, והערכי, והמתמשך, וההיסטורי. זו ירושלים, וכל ניסיון לשנות את זה גם לא יצלח. ואנחנו יודעים שיש הרבה תפקידים בכך.

גם היום, מי שנמצא בין אבות העיר ונמצא כאן היום, ביום הזה – וצריך לציין, ציינו את זה שהרבה חברי כנסת נולדו בירושלים. יש כאלה שדורי דורות נמצאים בירושלים. והיום המצב, אדוני היושב-ראש, שהרבה מאלה שנקראים שורשיים בירושלים צריכים לחפש מקום אחר. אין להם אפשרות היום לגור; לדור ההמשך אין היום אפשרות לגור בירושלים. וזה דבר שצריך להדאיג, זה דבר שצריך להדאיג את כולנו. אנחנו כולנו צריכים להירתם לנושא הזה. זה נושא שהוא מהותי מאוד.

הנושא של חינוך בירושלים – שזה חלק מהמטרה. אם אנחנו היום שוב מדברים על אחדות ירושלים – האם באמת אין קוטביות בירושלים? היום השכונות – האם זו עיר שחוברה לה יחדיו? האם השכונות בירושלים הן שכונות שמתחברות אחת לשנייה? ולא על ידי 30 בנות בְּנות שש שלוקחים אותן מגילה עד הר נוף ללמוד כל יום. זה לא נקרא; לא הבנות האלה, בנות השש, צריכות לחבר את ירושלים.

צריך לחבר את ירושלים מהותית. הדברים של למנוע קיטוב בירושלים, לעשות אחדות בירושלים – אלו הדברים שאנחנו מחויבים להם, וטוב שאנחנו נעשה אותם, וכשאנחנו עושים אותם אנחנו באמת בזה מחזקים את ירושלים. ירושלים צריכה חיזוק, ואין כמו היום הזה לבוא ולהגיד שהקשר של העם היהודי לירושלים, לכותל המערבי, יתמשך ויתחזק. תודה רבה.