מילדות בבריסק ועד הנהגת הציבור: תולדות חייו של מרן ראש הישיבה זצ"ל

מילדותו מעיר בריסק, דרך שנות הזעם ותקופת לימודיו בשוויץ, העלייה לארץ הקודש, ועד הרבצת התורה, פעילותו הציבורית והנהגת הציבור החרדי • תולדות
יוסף גרינבוים
כ"ד כסלו התשע"ח / 12.12.2017 08:00
הרב שטיינמן

מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, נשיא מועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה, נולד בקמניץ לפני 104 שנים – בי"ד בחשוון תרע"ד, לנח צבי וגיטל פייגא שטיימן ז"ל.

הרב שטיינמן הוא חניך ישיבות ליטא בין מלחמות העולם הראשונה והשניה. בשנות העשרים המוקדמות שלו התמנה לראשונה כר"מ, ומאז לימד תורה במשך כשמונים שנה, בישיבות בשווייץ ובישראל.

מעורבותו הציבורית החלה בשנות ה-60, אז עסק בעיקר בעידוד פתיחת כוללי אברכים בישראל. הוא משמש כיועץ ומורה דרך מרכזי בנושאי חינוך בציבור הליטאי.

עם הקמת מועצת גדולי התורה של דגל התורה בסוף שנות ה-80 הצטרף למועצה, ומאז התרחבה השפעתו הציבורית. מאז פטירת הגרא"מ שך זצ"ל עמד לצד בגרי"ש אלישיב זצ"ל בראש הנהגת הציבור הליטאי.

לאחר פטירתו של הגרי"ש היה לסמכות הרוחנית העליונה של הציבור הליטאי.

הרב שטיינמן יזם את הקמתם של ישיבות וכוללי אברכים בישראל ומחוצה לה ושמש נשיא ופטרון של חלקם. הוא עמד בראש כולל פוניבז', בראשות ישיבות 'גאון יעקב', 'אורחות תורה' וסניפיה. בעבר כיהן גם כראש ישיבת פוניבז' לצעירים.

הרב שטיינמן כתב כשלושים ספרים, בהם סדרת ספרי 'איילת השחר' על התלמוד הבבלי ועל התורה.

 העילוי הצעיר

הוריו היו תושבי בריסק, אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס, והתגוררו בתקופת לידתו בקמניץ אצל הוריה של אמו גיטל, בשל המצב הכלכלי והמדיני טרום מלחמת העולם הראשונה. עד אז ולאחר המלחמה, שימש אביו כמלמד, שמש בית הכנסת 'חברה לוויה' בבריסק, וכממונה על העירוב בעיר.

המשפחה התגוררה בשכנות לרב העיר, הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל, שהיה עורך את רישום הנישואין לבני העיר בחדר שהוקצה לו לשם כך בביתם.

בילדותו למד בתלמוד תורה המקומי.

בזכרונות בן עירו, הרב זאב איידלמן, נכתב כי יצא לו שם של עילוי בבריסק וכי בשל כך התקבל ללימודים בישיבה בגיל צעיר מהמקובל. הוא החל את לימודיו בישיבת תורת חסד בבריסק בגיל 11 או 12 והיה מקורב לראש הישיבה, הרב משה סוקולובסקי, והתפלל עמו במניין בביתו.

לימים קרא הרב שטיינמן לבנו הגדול על שמו של רבו זה. בישיבת תורת חסד היה גם תלמידו של המשגיח, הרב אברהם יעקב גורדון.

בגיל 16 נסע ללמוד אצל הרב פסח פרוסקין וחתנו הרב שלמה מטות בקוברין, שם למד כחצי שנה.

בשנת תרצ"א נסגרה הישיבה בעיר לאחר שבני הקהילה המקומית סירבו להמשיך להחזיק אותה, והוא חזר לישיבת תורת חסד בבריסק.

בשבט תרצ"ב, בשל מחלוקת על ראשות הישיבה בבריסק, עבר ללמוד בישיבת קלצק. בחודש תמוז באותה שנה שב לישיבת תורת חסד, שעמדה אז בראשות הרב ישראל חיים קפלן.

היה מקורב לרבני עירו, הרב שמחה זליג ריגר, בן דודה של אמו שגם סמך אותו לרבנות, וכן לרב העיר, רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, והיה ידידם של בניו הרב יוסף דב והרב דוד, עמם למד בחברותא ומדי תקופה היו נבחנים אצל אביהם על הנלמד.

תקופת שווייץ

לפי החוק הפולני הוא היה אמור להיות פטור מגיוס בשל גיוסו של אחיו הגדול לצבא הפולני, ובכל זאת הוא קיבל צו גיוס. בעקבות זאת הוא שינה את שם משפחתו לשטיינמן, כדי להציג את עצמו כבן יחיד – עילה נוספת לפטור מגיוס. גם ניסיון זה לא צלח, ולכן החליט לעבור לשווייץ.

בקיץ תרצ"ז (1937) קיבל אשרת יציאה מפולין ואשרת כניסה לשווייץ, כתלמיד בישיבת 'עץ חיים' במונטרה. מכתבי המלצה עבורו נכתבו על ידי הגרי"ז סולובייצ'יק והגרב"ב ליבוביץ'. יחד עמו קיבלו אישור לצאת לשווייץ שני נכדיו של הגר"ח סולובייצ'יק זצ"ל – הרב משה סולובייצ'יק והרב אריה לייב גליקסון. הם ערכו גורל הגר"א לפני יציאתם, והתוצאה הייתה הפסוק "הבוקר אור והאנשים שולחו". הרב שטינמן יצא לפני חבריו, מיד כשקיבל את האשרה, ונסע לציריך דרך ורשה וברלין.

רבי משה סולובייצ'יק והרב שטיינמן כיהנו כר"מים בישיבה.

בשנת ת"ש עברו לעיירה בה. לרגל מלחמת העולם השנייה הם נלקחו משם למחנה העבודה שאונברג על יד בזל ועבדו בסלילת כביש. מנהל המחנה אמר עליו שהוא רוחני ולכן פטרו מעבודה. בהמשך חלה בדלקת ריאות. במהלך אשפוזו בבית חולים ביקש מלווהו מחולה שחפת שיירק לתוך מבחנת הבדיקה שלו, על מנת שיזוהה בטעות כחולה במחלה מדבקת. לאחר ששוחרר מהמחנה התגורר בלוצרן, שם התקבצו סביבו מספר תלמידים, ולאחר כמה חודשים פעל להשתלב עם הקבוצה כמסגרת נפרדת בתוך ישיבת מונטרה עד לנישואיו, אז עזב והקבוצה השתלבה בישיבה.

בטבת ה'תש"ד נשא בציריך את הרבנית תמר, בת רבי שמאי קורנפלד, צאצא לאחיו של האדמו"ר מגור ה'חידושי הרי"ם', ילידת פולין.

בחתונה השתתף קהל מוזמנים שמנה כ-15 איש בלבד, בשל דרישת החתן לחסכון בהוצאות, שמומנו מכספי צדקה של נדיבים יהודים מקומיים. שושבינו היה זאב וולף רוזנגרטן (לימים, היה בנו של וולף, יצחק, נהגו האישי).

לאחר חתונתו התגורר בלוגאנו.

עליה לארץ הקודש

בקיץ ה'תש"ה (1945) עלה לארץ ישראל דרך ספרד, והתיישב בפתח תקווה למשך חצי שנה. כתביו נשלחו על ידי הרב משה סולובייצ'יק לישראל, אך אבדו בדרך. בעת מגוריו בפתח תקווה למד בחברותא עם הרב חיים שאול קרליץ בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בעיר. כעבור חצי שנה מונה, בהמלצת החזון איש, לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא.

באלול תשט"ו מונה על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים. בשנת תשכ"ה מונה על ידי הרב כהנמן לכהן כראש כולל פוניבז'. הרב כהנמן רצה שיעזוב את משרתו בישיבת פוניבז' לצורך כך, אך לבקשת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ', הסכים שיכהן בשני התפקידים יחד.

בשנת תשל"ח הקים את ישיבת גאון יעקב שבה היה ראש ישיבה. הוא העביר בה שיעורים בשעות אחר-הצהריים, שיעור כללי פעמיים בשבוע ושיחה מוסרית פעם בחודש. לאחר כמה שנים מינה את חתנו הרב זאב ברלין להנהגת הישיבה ולמסירת שיעורים יומיים לבני השיעור הגבוה. הוא המשיך למסור שם שיעורים כלליים ושיחות.

בשנת תשנ"ח ייסד את ישיבת אורחות תורה. הוא מסר בישיבה זו שיעור כללי מדי שבוע ושיחות מוסר לעתים. בתקופה זו הפסיק למסור שיעורים סדירים בישיבות פוניבז' וגאון יעקב. שימש גם  ראש ישיבה בישיבות המסונפות לאורחות תורה אותן הקים – 'רנה של תורה' בכרמיאל, 'נר זרח' במושב עוצם ובישיבת 'תורה בתפארתה' באלעד.  בנוסף מסר שיעורים שבועיים בביתו לבני הקיבוץ בישיבות אורחות תורה, גאון יעקב, ותורה בתפארתה.

העביר בביתו מספר שיעורים בגמרא. בשעות הערב מסר שיעור הלכה במשנה ברורה, וכמו כן העביר שיעור מוסר והשקפה מדי שבוע מתוך ספר דרך ה' של הרמח"ל וספרי הרב חיים מוולוז'ין, נפש החיים ורוח חיים.

בהנהגת הציבור הליטאי

הרב שטיינמן, שהתגורר בדירה קטנה ברחוב חזון איש, המרוהטת בפשטות, וסגנון חייו נוטה לסגפנות, הוזמן לאחר הקמת מפלגת דגל התורה, בשנת תשמ"ט,  על ידי הרב שך לכהן במועצת גדולי התורה של דגל התורה.

בשנות ה-90 הפך לגורם משפיע בציבור החרדי הן בהנהגה ציבורית והן בנושאי חינוך וישיבות. לאחר פטירת הרב שך הוכר כמנהיג בציבור הליטאי, לצדו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהיה מנהיג המחנה הליטאי בתקופה זו.

לאחר פטירת הרב אלישיב הרב שטיינמן כוון את התנהלות מפלגת דגל התורה, החינוך העצמאי, ועד הישיבות, קופת הצדקה קופת העיר, ארגון התשובה לב לאחים, המרכז הארצי לטהרת המשפחה ועוד. הוא קיבל קהל בביתו מדי יום, לעצה ולברכה.

לעומת  הרב אלישיב, שעסק בעיקר בפסיקת הלכה ובהנהגת הציבור, עסק הרב שטיינמן כבר בחיי הרב שך והרב אלישיב, גם בייעוץ חינוכי, הכוונת ראשי ישיבות, שלום בית ושידוכים.

בפעילותו הציבורית ומנהיגותו

תחום החינוך תופס חלק ניכר בפעילותו של הרב שטיינמן. יחד עם האדמו"ר מגור, הקים את רשת בתי הספר היסודיים 'נתיבות משה', ויחד יצאו למסעות התרמה בחו"ל עבור מוסדות אלו ועבור רשת "שובו", בשנים 1998, 2006 ו-2007.

בשנת תשס"ט הוביל הרב שטיינמן בשיתוף פעולה עם חלק מהגורמים החסידיים מסיעת שלומי אמונים, את הקמת העמותה החדשה של החינוך העצמאי, מהלך שבמסגרתו התחזקה השפעתם של אנשי דגל התורה בו. מהלך זה היה בין הגורמים למתיחות בין דגל התורה ובין חסידות גור במשך כעשור. המתיחות התבטאה בין היתר בתמיכה במועמדים מתחרים בבחירות לעיריית ירושלים.

באמצע אלול תשע"ו השתתף הרב שטיינמן בחתונת נכדו של האדמו"ר מגור, צעד שהוביל לפיוס ושלום בין הצדדים. שבוע לאחר מכן השיב לו האדמו"ר מגור בביקור גומלין בביתו ברחוב חזון איש 5.

בשנת תשכ"ג פעל הרב שטיינמן לעידוד הקדשת החיים ללימוד תורה בכוללים. כשנתיים לאחר מכן מונה לתפקיד ראש כולל פוניבז'.

בשנות הנהגתו עודד הרב שטיינמן פתיחת כוללים גם מחוץ לריכוזי האוכלוסייה החרדים הוותיקים. הוא יזם וסייע בהקמת רשתות כוללים שבהן אלפי אברכים, כמו 'עטרת שלמה' בראשות הרב שלום בער סורוצקין, 'יששכר באהליך' בראשות הרב אלחנן וייסבורד ו'מגדל עוז' בראשות הרב יחזקאל אתרוג. כן סייע כלכלית לכוללים ולמוסדות תורה נוספים בכספים שהפקידו בידיו תורמים.

גם בשנים מאוחרות יותר, למרות גילו המבוגר, המשיך הרב שטינמן במסעות חיזוק בקהילות החרדיות באירופה ובאמריקה, בשנים 2010 ו-2012. ביקורים אלו הביאו לפתיחת תלמודי תורה וישיבות בחלק מהמקומות שבהם ביקר. בביקורו בארגנטינה בשנת תשס"ו הצטרף לחרם של הקהילה היהודית במקום על קבלת גרים.

הכרעות פוליטיות

החל משנת תשנ"ו היה ממובילי מפלגת דגל התורה והכריע על המשך האיחוד בין דגל התורה ואגודת ישראל על פי החלוקה של 40–60 לטובת אגודת ישראל.

בשנת תשנ"ט הכריע על כניסה לממשלת אהוד ברק תמורת הבטחה להמשך השחרור של בני ישיבות משירות צבאי (הבטחה שהביאה בהמשך להקמת ועדת טל). קודם לבחירות 2003 ובחירות 2006 נערכו בביתו כינוסים משותפים של מועצות גדולי התורה של דגל התורה ואגודת ישראל. מקורבו מרדכי קרליץ ניהל את המשאים ומתנים הקואליציוניים מטעם יהדות התורה במשך השנים.

בבחירות המונציפליות 2008 התמודדה בבחירות בכמה ערים הרשימה החרדית-מודרנית "טוב". בכנס בחירות שהתקיים בבית שמש אמר כי הקמת מפלגה של מקילים במצוות היא חילול השם.

לעומת זאת בבני ברק, בהכוונתו, לא נערכו בחירות במערכת בחירות זו וכלל הסיעות בעיר הגיעו להסכמה על הרכב המועצה ועל תמיכה במקורבו של הרב שטינמן, יעקב אשר, לראשות העירייה, כך גם בעיר מודיעין עילית לא נערכו בחירות.

במאי תשע"ב בתקופת חוליו האחרון של הרב אלישיב, זמן קצר לפני פטירתו, הוביל מהפך בשליטה בעיתון "יתד נאמן", שעברה לידי מקורביו. מהלך זה לווה בביקורת כלפי מנהיגות הרב שטינמן מצד הזרם השמרני, שאיבד את השליטה בעיתון. בעקבות כך, פרסם העיתון מכתב בכתב ידו של הרב חיים קנייבסקי, חתנו של הרב אלישיב, ובו כתב: "הנה הנהגת הדור מסורה כיום למרן גאון ישראל הגראי"ל שטיינמן שליט"א, אשר כל מעשיו לשם שמים, והנה עתה זכינו שמרן שליט"א ע"פ הוראת מורי חמי שליט"א [- הרב אלישיב] נטל עליו כל הנהגת העיתון יתד נאמן אשר אאמו"ר זללה"ה יסדו יחד עם מו"ר מרן הגרא"מ שך זללה"ה".

באוגוסט 2012 הרחיב את שורות מועצת גדולי התורה של דגל התורה.

לאחר שמפלגת בני תורה  התמודדה בבחירות לרשויות המקומיות בישראל בשנת 2013, תמך הרב שטינמן בהרחקת אברכים שהצביעו עבורה מכוללים.

בעבר הרבה להגיע למבחני תלמידים בישיבות גדולות ובישיבות לצעירים ואף בתלמודי תורה ברחבי ישראל, והופיע  בכינוסים ציבוריים.

 צאצאיו

הותיר אחריו את בנו רבי משה, ר"מ בישיבת עטרת שלמה, רבי שרגא – ראש ישיבת קהילות יעקב לצעירים בבני ברק וחתנו של הגר"ח קנייבסקי; הרבנית טובה, אשת הגאון רבי דב שפירא, ראש ישיבת יד הלוי בירושלים.

לפני כשלושה שבועות נפטרה בתו הבכורה הרבנית רחל דבורה ברלין, אשת הגאון רבי זאב ברלין, ראש ומייסד ישיבת 'גאון יעקב', כשהיא בגיל 72.

• מבוסס על ויקפדיה

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות