חסיד שנטש את הדת ולא רואה את בנותיו: “גרושתי החרדית צודקת”

סיפורה הטראגי של אסתי ויינשטיין, שנטשה את העולם החרדי, טלטל לא רק את העולם החרדי.

גם הציבור החילוני תהה, על בסיס אינפורמציה חלקית שסיפקו כל התקשורת: איך מנתקים אם מבנותיה? איך מאפשרים לפערי הדת להפריד בין בני משפחה ובכך להוביל אשה אל מותה?

דוד היה בעבר חסיד של אחת החסידויות המרכזיות והגדולות בארץ. גם הוא בחר לנטוש את הדת. אולם, למרות שהוא לא ראה את בנותיו החרדיות זה 14 שנים (פי שניים זמן מויינשטיין), הוא מבקר בחריפות את התנהלותה וטוען, למרבה ההפתעה, כי גרושתו החרדית צודקת בצעד שנקטה, כאשר הפרידה בינו לבנותיו.

תפקידי מפתח

דוד נולד לפני 35 שנים במשפחה שבניה ניהלו תפקידי מפתח בכירים ביותר בחסידות. הקירבה שלהם לאדמו”ר היתה בלתי אמצעית, כך שאיש לא הופתע שבגיל 18 הוא נישא למשפחה חשובה אחרת בחסידות.

שלוש שנים מאוחר יותר עזב דוד את הבית, ובאותו יום בו העניק גט לאשתו, עזב גם את הדת באופן רשמי.

“קודם לכן כבר הייתי מרדן, הבנתי שהדת אינה פונקציה בשבילי, אבל את החותם הרשמי של היציאה מהעולם בו גדלתי עשיתי באותו יום”.

• איך המשפחה קיבלה את זה?

“הם התנתקו ממני לחלוטין. ההורים שלי לא דיברו איתי יותר, בני המשפחה של רעייתי כמובן גם לא דיברו איתי, ואף אסרו עלי לראות את הבנות.

“ניסיתי לקבוע פגישות עם אבא שלי, כדי לשוחח אתו, אך בכל פעם, יום קודם לקיומה של הפגישה, הוא בחר לבטל אותה”.

האב השבור אפילו לא פנה לבית הדין על מנת שאלה יאלצו את גרושתו להסדיר פגישות בינו ובין הילדים.

ממשפחת חמיו, אנשים בעלי רשת ענפה של קשרים, מסתבר, הבהירו לו כי אין כל ‘קייס’, וסיכוייו לזכות בבית הדין אפסיים. במשך שלושה חודשים שכב הצעיר, או כפי שהוא מכנה זאת ‘נזרק’, בלי תקווה בשכונת התקווה בתל אביב.

הוא היה מלא בשנאה למגזר החרדי, כאב את הנטישה, והיה מריר על מצבו הנורא. אלא שאז הוא אסף את עצמו, המשיך בחייו, ולמרבית ההפתעה הבין כי אין לו כל טענה על בני משפחתו.

• איך זה ייתכן, אתה הרי לא רואה את הבנות שלך?

“כאשר אתה יוצא מהעולם החרדי אתה חייב להבין שיש לזה מחיר. כל מי שגדל בעולם החרדי מכיר היטב את הקונספט ויודע מה הן ההשלכות של הצעד שהוא עושה. התלונות שלו לא מגיעות ממקום של הפתעה.

“משפחה חרדית לא יכולה לאפשר לילדים שלה להמשיך ולהיפגש עם הורה לא דתי ולייצר בלבול בחינוך שלהם. הדבר הזה עושה בעיקר נזקים. אני רציתי את החופש שלי, ומתוך הכרה ברורה הסכמתי לשלם את המחיר תמורתו”.

• האם הנזק לילדים חמור יותר מחוסר ההיכרות שלהם את אביהם?

“לטעמי, כן. גם בחינוך החילוני יש יתרונות ויש חסרונות, אי אפשר לקחת רק חלק ממנו, זו עסקת חבילה”.

האשה שהפתיעה

עם השנים פגש דוד בחורה חילונית ודרש ממנה דבר אחד: שמירת שבת,

“חשוב היה לי שילדי החדשים ידעו מה זה שולחן שבת, מה זה קידוש, משפחתיות”.

לזוג נולדו שלשה ילדים, וכעבור שנים ספורות התרחש תהליך מפתיע. רעייתו החילונית החלה להתקרב לדת, ומשכה אחריה את בעלה שרק נטש אותה שנים ספורות קודם לכן. “היום אנחנו דתיים, לא חסידים, אבל שומרי מצוות. ילדי לומדים בחב”ד ואשתי עם כיסוי ראש”.

לדברי דוד, דווקא החזרה שלו חיזקה אצלו את ההבנה של הריחוק מן הילדים: “אפילו היום אני מרגיש שילדי בבית הספר הדתי שלהם ניזוקים מילדים של חוזרים בתשובה, למשל, שעולם התוכן שלהם שונה משלנו. ילד לומד בקלות מאחרים ואינו מבין את ההבדלים הדקים שאנחנו מבינים בקלות”.

• מה היתה הטעות של אסתי ויינשטיין, לדעתך?

“אינני מכיר אותה באופן אישי, אבל לטעמי, היא קודם כל היתה צריכה ללכת לטיפול כדי לא להוציא את כל הכעס שלה החוצה. גם אני חשבתי בזמנו לכתוב ספר כנגד העולם החרדי, גם אני כעסתי וסבלתי.

“עד היום יש לי ימים שאני ממרר בבכי על בנותי, אבל אז הבנתי שעלי לקחת אחריות על ההחלטות שלי. יש חוקים ברורים לעולם הזה, וכל מי שמתנהל בו צריך ומוכרח להכיר בהם”.

• היו טעויות בחינוך שלך כילד?

“בחסידות בה גדלתי היחס לילדים היה נורא. לא ידעו איך לטפל בכל מי שסוטה מן הדרך. אני חונכתי בנוקשות, הרביצו לי, הוציאו אותי מהבית. לא היתה תקשורת ולא הבינו שילד שאינו מתאים למסגרת דורש טיפול אחר.

“היום יש שינויים גדולים גם בחסידות. יש שיח עם פסיכולוגים, אימהות יכולות לדבר על הקשיים שלהם, ומפותחות תכניות חינוך לילד החרדי”.

בשבועות האחרונים הופתע דוד כששמע שהאדמו”ר בעצמו ציווה על בני משפחתו להיפגש אתו, והוא מנסה לפתוח בהליך של התקרבות מחדש, שבסופו יתאפשר לו אולי לפגוש בבנותיו.

הוא לא מנסה לדחוק את הקץ ומקבל בהשלמה את כל שיגזר: “אני מקווה שיכירו אותי יותר ויראו שחל בי שינוי”.