מי איחל בפומבי לדרעי לצאת זכאי, אבל גם נזף במי שיצא להגנתו?
1.
אחרי שכלי התקשורת פמפמו על תמיכת שני הפלגים בחסידות סאטמר במועמדותה של הילארי קלינטון, ואחרי שסרקתי את העיתונות החרדית של סופהשבוע, אפשר לקבוע כי את הטור/כתבה הטובים ביותר על הבחירות בארה”ב מצאתי דווקא בעיתון הקטן יום ליום.
בטורו ‘רואים עולם’, מסביר שלום פרוינד מדוע הוא תומך… בדונלאד טראמפ. שווה קריאה!
“השבוע פגש אותי עלם חמודות, בן ישיבה צעיר. הלה הפציר בי שאנמק לו מדוע ולמה אני תומך נלהב של המיליארדר דונאלד טראמפ”, פותח פרוינד.
“ההיכרות שלו עם הנושא נובעת מכך שהוא אזרח אמריקאי”, “חי בעבר בארצות-הברית” ו”נושא בזכות הצבעה ובחירה של נשיא המעצמה האמריקנית”, וגם מכיר את המבנה “הממוסד והמארג של הפוליטיקה בוושינגטון”.
פרוינד התגורר בארה”ב בתקופת הנשיא הרפובליקני ג’ורג’ בוש הבן, ואף חווה את טראומת ‘אסון התאומים’, “בביתי שהיה סמוך ונראה למנהטן רבתי”.
הוא זוכר איך העם מאס “במלחמות לא לו”, ובייחוד “כשארונות עטופים בדגל בגוונים כחול-אדום-לבן הורדו ממטוסי הקרב בהמוניהם, כשבקרבם גופותיהם של חיילים צעירים שלא שבו מהמלחמה העקובה מדם בעיראק ואפגניסטן”.
ואז הגיע אובמה, והבטיח חזון עולמי “חדש ונקי מעימותים ומערכות”.
זה לא הצליח, סבור פרוינד. “היום, בשעה שהעולם כולו חרד מפני צבא השטן של דאעש”, זה הזמן לבחור בטראמפ, שלדעתו, יעשה סדר.
2.
הסיפור הבא, שהוא נכון לגמרי, עד לפרט האחרון, התחבא איכשהו בטורו של יעקב ריבלין בבקהילה. כמדומני, שעל העורך היה להבליט את הקטע בכותרות המשנה.
שימו לב:
“לפני שבועיים, עם פרסום הליך הבדיקה, עלה ח”כ לשעבר מש”ס לתקשורת והביע אמון בחפותו של הנבדק. שעה לאחר מכן הוא קיבל שיחת נזיפה מבכיר לשעבר שטען שאסור לצאת להגנתו של האיש הזה. מקבל השיחה הבהיר שהוא פועל בהתאם לצו מצפונו ובלי חישובים פוליטיים. בנוסף, הבהיר שהוא כבר לא מקבל יותר הוראות מאף אחד”.
רק אוסיף: מקבל השיחה סבור שמצפונית חובה לצאת להגנת דרעי בעת הזו. בנוסף, הבכיר לשעבר בכבודו ובעצמו עלה לשידור בכלי תקשורת והגן אף הוא על דרעי, תוך שהוא מביע תקווה שייצא זך כשלג.
מה שחשב בליבו הוא כבר עניין אחר. אולי הקטע של ריבלין שופך אור על כך.
3.
דוד דמן, בעל הטור ממשפחה, הגיע במיוחד ארצה מאנטוורפן כדי להשתתף בהתוועדות ההיסטורית של חסידות בעלזא בהיכל ‘ארנה’.
עד כאן, לא מעניין. אלא שהוא הצליח להעלות בטורו תובנה מעניינת, “שהתגבשה בקרבי במהלך הערב המיוחד הזה, כשהבטתי בפליאה באולם הארנה העצום, על מבואותיו ויציעיו”.
הוא נזכר, איך כאשר היה עדיין ילד, ירושלים הייתה חילונית, ובראש העירייה עמד טדי קולק. בעיקר, הוא זוכר, “את המלחמות על הזכויות שלנו ותחושת הזרות שלנו בעיר שחוברה לה יחדיו, כשבשני חלקיה שלט אז רוב חילוני מוצק. היום, הנוכחות החרדית שבה הולכת וגוברת, הולכת וצומחת. עם ראש עיר חרדי או בלי..
“טדי קולק ויורשיו בנו זירות ענק עבור המטרות שלהם. אבל לאט לאט הולך ומתברר שכל מה שהם בנו לעצמם, עבורנו הם בנו. בסוף, אנחנו אלו שמשתמשים בהם. בסוף, בחלל העצום שלהם לא נשמעות רק שריקות בוז של אוהדי ספורט, אלא, להבדיל, קריאה נרגשת של ‘מי להשם אלי’…
“ברצוני להעביר לראש העיר מסר, שירגיש בנוח אם ברצונו להמשיך ולבנות בתי רבות ובתי עינוגים ככל שיחפוץ. לפחות, כשנהיה כאן הרוב יהיו לנו מקומות נאותים לערוך את האירועים הגדולים שלנו”.
רק נזכיר לדמן את מה שהוא לבטח יודע, שה”בינתיים” הזה, למרבה הכאב, כולל חגיגות, במקומות הנבנים והולכים, גם ב…שבת.
4.
אין ספק שאת התיאור העסיסי ביותר קראתי השבוע בטורו של אריה ארליך במשפחה.
מסוג הטורים אותם אתה קורא ואינך יכול שלא להפטיר: ‘זה טוב’.
ארליך תיאר ביד אמן את איסוף החלוקעס של יהודי ירושלמי בשם ר’ שרגא-פייבל.
מאחר ואין כמעט אחד מאיתנו שאינו עוקב בחרדה גוברת והולכת אחר שנוררים, שכל קשר בינם לבין עוני או הזדקקות לחלוקה אינו אלא דמיוני, והיות ואין אחד מאיתנו שלא ניסה לקושש חבילת קמחא-דפסחא עבור עני/או נצרכת אמיתיים – ונכשל, הרי שחובה לקרוא את הטור.
הוא ארוך, לכן קבלו תקציר.
ובכן, ר’ שרגא מתחיל במלאכת החנפה לחצרות השונות (המחלקות בפסח קרטופאלעך ושאר מיני ירקות) כבר בימים שלפני ערב החג, כשהוא מכתת רגליים מלווה בצאצאיו מחצר לחצר, דואג לרשום עצמו בפנקסן.
בערב פסח עצמו יקצה חדר מיוחד בביתו כדי להכיל את הררי הארגזים, תוך שהוא עצמו מכתת רגליים במונית, מעמיס ומעמיס ומעמיס…
“משיתקשרו נציגי ארגון כלשהו לוודא כי ארגזי החלוקע הגיעו בשלמותם, ייטול מיודענו את מפתח החדר, ינעץ אותו בחריץ ויאמר לנציג החלוקע בזה הלשון: ‘רגע, מי אמרת שאתם? אתם ממטה בני לוי? רק רגע. אני רואה פה ארגזים של חזון ירמיהו של דברי חזקיהו של משנת יחזקאל, של חניכי הישיבות, שי ימפעץ. תגיד עוד פעם אייך אמרת שקוראים לכם? מטה בני לוי? רגע, כבר תקבל דיווח. אני ממשיך לחפש. הו. מצאתי. מטה בני לוי. הגיע, הכל בסיידר, שכוייאח, תזכו למיצוועס, ואם אפשר שנה הבאה תשלחו עוד ארגז. במחילה, שלחתם ארגז של זוג צעיר…”
אשרי העם שככה לו. בושה, כמובן.
5.
הוא מוכשר, והוא כותב טוב.
אבל השבוע, זעמתי כאשר קראתי את טורו. תחת הכותרת ‘מפנקסו של בן ישיבה’ גולל הרב יעקב ב. פרידמן את קורות ועידת דגל התורה.
הוא פתח בהמון דברי שבח למנהיגה של התנועה, “רבן של ישראל מרן הגראי”ל שטינמן”, שהדיוקן שלו הוא “אחד מההמראות המרשימים שעוד נותרו בדור המשמים הזה” – אבל אז קלקל.
כעסו התעורר בעקבות מצגת שהוקרנה בפתיחת הוועידה, בה הוקרנו צילומי הישיבות המובילות באירופה, החורבן וההשמדה, אך “עסקנים שמקפידים להתמיד במלאכת החורבן” – הכעיסוהו. מתברר, “שאלפי תלמידים ועשרות ישיבות ‘נמחקו’ בהינף יד מה’מפה’ הדומעת”.
כאילו נעשה הדבר סתם כך, בלי היסטוריה מדממת.
אז ככה: מעל דפי ההיסטוריה המדממת הזו לא נשמעו ראשי אותן ישיבות ש’נמחקו’ לדעת תורתו הקדושה של מנהיג הציבור הליטאי, הגראי”ל שטינמן.
לתלמידיו, ולמי שהולכים בדרכיו, הדבר כ-ו-א-ב. וכשכואב, בוכים. וכשכואב, מתקשים להציג את תמונת אותן ישיבות, שהלכו בדרך שאינה דרך אבי עולם הישיבות של דורנו, הגראי”ל שטיינמן.
“היפרדו נא מעלי” אינו נעשה רק בפתיחת מוסדות לימוד עצמאיים, שאינם סרים למרותו של גדול הדור הליטאי. הם כוללים גם מחיקת תמונות ישיבות מהמצגת של דגל. כן, ככה זה כשנפרדים.
6.
הסכמה כמעט מקיר לקיר הייתה השבוע בין הכתבים הפוליטיים על ‘כמעט’ כניסה של בוז’י הרצוג לממשלת נתניהו.
אני, באופן אישי, סבורה שהמגעים היו ‘לא רציניים’. כניסתו של הרצוג לממשלה הייתה ממש לא משהו מעשי.
וכפי שסיכם זאת אריה זיסמן ביתד נאמן: “הדיבורים על מגעים בין נתניהו להרצוג על הקמת ממשלת אחדות מלווים את המערכת הפוליטית חודשים ארוכים. נתניהו אינו מסתיר את רצונו בהרחבת הממשלה אולם ח”כ הרצוג נהג עד כה להכחיש את קיום המגעים הללו”.
לדעת זיסמן, מה שמאשר את נכונות הידיעות הנ”ל הם דבריו של שר האוצר משה כחלון, “שחשף את הדברים בפומבי”. בכנס בו השתתף אמר כחלון: “המפלגה היחידה בעיניי שהיא בעלת פוטנציאל להצטרף, זו העבודה, ועכשיו זה (החקירה) מרחיק את העניין”.
לדעת זיסמן, כחלון “חשף כאמור בפומבי את מה שכולם ידעו אך לא היו בידיהם הוכחות לכך”.
אני, חולקת על זיסמן בכך. אריה, לכחלון אין מושג על מגעיו הסודיים של נתניהו, הקשר ביניהם לא כל כך הדוק, וכחלון ניזון מהתקשורת, בדיוק כמו כולם.
זיסמן, כעמיתו ב’המודיע’ מ’ כרמלי, משרטטים את תוואי הכניסה לממשלה, כפי שכבר הייתה בפתח, כביכול.
לדעת כרמלי, מה שהיווה מחסום הייתה התנגדות נתניהו לכניסתה של לבני לממשלה. “אבל המגעים נכשלו. מדוע? בעיקר כי נתניהו הודיע לידידו הרצוג כי ח”כ לבני לא תיכנס לממשלתו ויהי מה… הרצוג חשש מאד מתדמיתו…ניסה להיות יצירתי, ניסה לבקש להציע לה תיק שולי ואז היא עצמה תעלב ותודיע שאינה נכנסת לממשלה אבל נתניהו לא ניאות לקחת סיכון… המגעים התמוססו”.
לדעת זיסמן, “אפילו המוקש ששמו לבני היה בדרך לפתרון. תחילה הטיל נתניהו וטו על מינויה של לבני כשרה בממשלה. אולם הרצוג התעקש, ולכן נקבע כי היא תכהן כשרה במשרד החוץ של הרצוג ותופקד כאחראית למו”מ המדיני. נתניהו נאלץ להסכים”.
איפה האמת ? ל’המודיע’ ו’יתד’ פתרונים.
כאמור, צד החתן וצד הכלה מכחישים את כל הסיפור. כחלון מאשר…
תגובות
אין תגובות