לא על חשבון המשפחה • הטור של מירי שניאורסון
הוזמנתי לדיון בוועדה לקידום האישה של הכנסת. הדיון היה אמור לעסוק בתעסוקת נשים חרדיות. אישרתי את השתתפותי. כמובן. הרי בדיוק בנושא הזה אני עוסקת – ליווי של נשים חרדיות לפרנסה מכבדת.
אני מייעצת לנשים חרדיות רבות כיצד להקים עסק וכיצד להוריד מהכוח אל הפועל את החלומות שלהן – ובעיקר כיצד להתפרנס מזה. זה הדבר הכי חשוב בעיניי כי הרי “מרובים צרכי עמך” וכו’.
בפגישות שלי עם נשים חרדיות עצמאיות ואפילו שכירות שרוצות לשפר את הכנסתן, אני נתקלת בבעיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב – הן מתקשות לגבות כסף תמורת עבודתן. קשה להן להישיר עיניים אל הלקוחה ולדרוש באסרטיביות את מה שמגיע להן. זה כל-כך מובנה בדי.אנ.איי. שזה מקומם אותי בכל פעם מחדש, במיוחד שגם אני לוקה בזה.
שום סיבה להתבייש
אבא שלי לימד אותי מגיל קטן לקנות אצל “אונזערע”. תמיד תקני אצל אנשים משלנו, היה חוזר ומשנן לי שוב ושוב. לפני שאת הולכת לקנות משהו, תבדקי אם אפשר לקנות את זה בעסק ששייך ליהודים שומרי תורה ומצוות, כי עניי עירך קודמים, גם אם הם לא עניים. גם סוחרי עירך, מעצבות עירך, תופרות עירך, קודמים לכל אדם אחר. הציבור שלנו יכול וצריך לפתח לו כלכלה פנימית שתפרנס אותו. זה מתחייב מהמציאות וגם נכון מהבחינה המוסרית.
אה. רגע. שכחתי. בקשר לוועדה לקידום האישה – בסוף לא השתתפתי בדיון, כי העדפתי לתת שירות לעוד לקוחה חרדית ולדעת שעשיתי עוד משפחה מאושרת. בוועדה היו הרבה דיבורים, אבל עם דיבורים לא קונים במכולת… לא אני ולא הלקוחה שלי.
ועוד משהו: אין שום סיבה להתבייש לבקש כסף תמורת העבודה. חייבים לעשות זאת. הרי כל הסיבה לשמה אנו עובדים היא פרנסה. אם לא נגבה כסף תמורת עבודתנו, כיצד נפרנס את משפחתנו?
מהי העצמה נשית אמיתית?
בזמן האחרון מציפים העיתונים שוב ושוב את העצמת הנשים. מדליקות המשואות בהר הרצל היו נשים והעיתונות הכללית לא הפסיקה להציג נשים פורצות דרך, מנהלות, מובילות ועוד.
אבל, אף אחת מהידיעות שעסקו בנושא הזה לא התעסקה במטרה העיקרית לשמה באנו לעולם – הבית היהודי – המשפחה שלנו.
זאת השאלה החשובה ביותר: האם אני יכולה לפרנס, לממש את יכולותיי ולהשתכר שכר הוגן, וביחד עם זאת לשמור על התא המשפחתי שלי ולבצר את חומותיו?
כולנו יודעות שהסיבה שהוציאה את האישה החרדית מביתה לשוק העבודה, אינה “מימוש עצמי” או פיתוח קריירה, אלא פרנסה שתאפשר לבית להתקיים כבית של תורה. ואת זה חשוב לא לשכוח גם כאשר מצליחים להתקדם בחיי העבודה. המרכז הוא הבית והמשפחה. העבודה נועדה למטרה הזו לפני הכל.
בעיניי, זו העצמה נשית. להצליח לבנות קריירה מבלי לפגוע במשפחה, אלא להיפך – להשתמש בקריירה כאמצעי למימוש המטרה: בית של תורה וחסד, של קדושה וטהרה.
להקשיב למצפן הפנימי
כן, אני חב”דניקית. אני גאה בכך. אצלנו בחב”ד לא קיים ה”עיוות” הזה, לפיו התפקיד לפרנס מוטל על האישה. התפקיד מוטל על הבעל בדיוק כפי שהורתה התורה הקדושה וכפי שהוא התחייב בכתובה. כשהרבי נענה בחיוב לשאלותיהן של נשים שביקשו לצאת לעבודה, הוא לא שכח להזכיר להן מהי המטרה העיקרית לשמה הן יוצאות לעבוד. הוא חזר שוב ושוב על שליחותן העיקרית ומטרתן בעולם, ואף הורה למי שכבר יצאה לעבודה שתפעל להשפיע על סביבתה ותגרום לקידוש ה’, ולעוד נשים יהודיות לשמור תורה ומצוות.
ומכאן עצה מעשית לכל מי שמתחבטת בדבר המינון הנכון של העבודה: זכרי תמיד את המטרה העיקרית של היותך בעולם הזה ועשי חשבון האם עוד כמה שעות עבודה יפגעו במטרה הזו או ישרתו אותה. שאלי את עצמך, מה עדיף: ארוחת ערב משוקעת בהשתתפות כל בני המשפחה שתתרום ללכידות המשפחתית או עוד כמה מאות שקלים.
תקשיבי למצפן הפנימי שלך ואל תשעטי כמו סוס, מבלי להסתכל על המטרה והייעוד האמיתי שלך כבת מלך מלכי המלכים. המימוש העצמי שלך הוא מילוי הייעוד לשמו באת לעולם. אל תהיי שפחה של הקריירה שלך. זכרי שרק עבד ה’ הוא חופשי. כן, תני לקב”ה לנהל את חייך ובטח לא לכותרות העיתונים.
אני בטוחה שברגע שתחליטי להפקיד את גורלך ואת הקריירה שלך בידיו, כבר תראי ברכה במעשי ידייך.
• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו
-
כל עוד יצאת והתקדמת ואיש לא עצר אותך, אל תפריעי לנשים אחרות שצריכות להילחם על זה.
-
18/05/2014 10:16
פרטי ונמקי
-
-
השתתפות בוועדת הכנסת שמונהגת על ידי ‘יש עתיד’ תומכת ברעיון שלהם לחתוך ולקצץ בעולם התורה ולהפוך לנשים חרדיות את הראש .
-
מירי את ממש תותחית אוהבת את הטורים שלך
-
לפיו התפקיד לפרנס מוטל על האישה. התפקיד מוטל על הבעל בדיוק כפי שהורתה התורה הקדושה וכפי שהוא התחייב בכתובה.
זה כל כך חשוב שהאישה תהיה פנויה נפשית לביתה ומשפחתה, ולהתקדמותה הרוחנית – וזה בלתי אפשרי כאשר רק היא מפרנסת!
יישר כוח.
