עושים שוֹק במחניודה • ‘זיץ’ לרגל ג’ תמוז, קבלת שבת וריקוד של שמחה

יום שישי, ערב שבת פרשת קורח. החום כבד מנשוא גם בירושלים. אני מחפש מקום מפלט מהאוויר החם. מצידי, שהאדמה תפצה את פיה אם שם יהיה יותר קריר. הגעתי לשוק חם, לח ורטוב מעומס החום, אך האווירה הקרירה של הבירות והפיצוחים בשוק עשו לי רק טוב, וצננו את כל הלהט.

עם הגיעי לשוק אני רואה זוג עיניים מציצות בי: ילד קטן שמתחבא מאחורי אביו. מיד לאחר שצלמתי אותו, אביו הזכיר לי שלפני שנה בדיוק צלמתי אותו ביום שישי בתחנה הרכבת החדשה בירושלים. הילד מסרב לשתף פעולה גם כשעלה על ידיו של אביו.

בני משפחת גלבשטיין הגיעו בהרכב מלא. “אתה זוכר אותנו?” שואל האב. אני מביט בו קצת במבוכה. לא זוכר. “צלמת אותנו בברית של יפית ושמוליק פרטיג השבוע, בבני ברק”. אני מאמץ את זכרוני, אבל לא מצליח להיזכר. הוא מתעקש: “אני אח של יפית, איציק”. אז הנה, כעת לאחר שבברית הם היו רק שניהם, הם כאן בשוק בהרכב מלא, ושוב עם סרבנית צילום קטנה, שמנסה לחמוק מהעדשה.

זה התחיל עם נתי שיליץ שנעמד להצטלם, ולאחר דקה הצטרף גם חגי ועקנין וחברו מוישי שיליץ. תוך כדי שאני מנסה לצלם, הצטרפו כל כמה שניות עוד ועוד, ביניהם גם אלי רוטנמר יוסי אברמן. כך נוצרה התמונה הזאת. לא היה לי הרבה זמן לחכות, ולכן יצא שאפי אפשטיין נותר מציץ מאחור בחצי עין – על התמונה והקבוצה.

הוא מנכ”ל או סמנכ”ל של ‘עבודות לחרדים’. ברחוב אומרים שהוא היורש של אביגדור רבינוביץ. עם חיוך וחיבת קהל הרבה יותר מהבוס. בשוק תפסתי אותו עם כל הקניות הללו. עבור מי אתה עושה את כל הקניות הלל?, כי אני יודע שהוא מחפש שידוך. “זה למשפחה שלי, אני עוזר כמיטב יכולתי”. בחור כארז.

בסמטה צדדית יושבים אלי פולק וזאבי סופר על כוס בירת חיטה (אם ממש מעניין אתכם זה 13.5 אחוז אלכוהול). איך תחזרו הביתה? אלי פולק צחק: “אני גם לא מעוניין לתייג את עצמי בסדרת התמונות בפייס תחת האשטג #תמונות_הזויות ולכן יש חבר שיקח אותנו הביתה. הוא כעת בקניות. הרמתי איתם כוסית ‘לחיים’ והמשכתי לחפש את הנהג.

לאט-לאט, עקב בצד אגודל, הוא דחף את עגלתו ומילא אותה בכל טוב השוק. כשהגיע לדוכן החלות, הכריז בעל הבאסטה שכל חלה בשקל. לאחר שמילא את שקיותיו בשפע של חלות וזז מהבאסטה, באתי גם אני לקנות חלות. אלא שאז המחיר זינק לפתע בחזרה לארבעה שקלים לחלה. לתמיהתי, הסביר המוכר: “אני מכריז כך רק כדי שאזכה שהוא יקנה ממני חלות לשבת…”

בחנות בתוך השוק מצאתי את קובי סטפנסקי, שף מוערך מאד וכוכב עולה בתחום האוכל. כיום הוא גם אחד מידיו הימניות של הרב שלום בער סורצקין מרשת הכוללים ‘עטרת שלמה’. שמויצא  למרחוק בזכות ארוחות הגרמה שהוא מכין גם לישיבה. הוא המתין לרעייתו שתבחר כובע. בינתיים גם הוא מדד. על החיוך שלו לא יכולתי לוותר.

הם מאמריקה. באו לכאן לשבת בר מצווה וחפשו מה לצלם בשוק. הם מהרו ורצו לכל צד. ראיתי אותם כמעט בכל מקום שהלכתי. לפתע הם צצו מצלמים, מתרגשים. החלטתי לצלם אותם בעבודה, כדי שלפחות תהיה להם מזכרת נחמדה מהשוק.

“תהיה שמח ותרוויח”, אמרו כמעט ביחד כשחלפו מולי. ומה אני ארוויח? “אתה תרוויח שתהיה שמח, שמחה זה הדבר הכי ריווחי שיש. אתה משקיע טיפה ושמח המון בלי סוף”. ואתם שמחים ? שאלתי. “בוודאי”, ענו שוב כאחד. “אנחנו שמחים מאד. אתה לא רואה?” ואז פצחו בריקוד שמח.

בנתיים בחיפוש אחר טעמי ילדות הוא השקיע את עצמו בדוכן ממתקים, מחפש את הקוקוס  הטעים מימי ילדותו. כשמצא, גילה שזה לא בכשרות אותה הוא רגיל לקחת. המוכר הערבי, שזיהה את הבעיה, אמר לו: “תמתין רגע, אני אביא לך כשר כשר, בהכשר שאתה אוכל. הנה הגיש לו קוקוס, זה כשר בהכשר העדה המחרידה”, צחקתי על הטעות. אבל היא הייתה במקום.

“אל תכתוב שאני ביביסיטר, אני בקניות לשבת ולקחתי את הילד שיראה ויחווה את השוק, כמו שלקחו אותי כשאני הייתי קטן”. אז הנה אבא ובן שיצאו לשעת איכות בשוק, עם ניחוחות ילדות וחויות מפעם.

“אתה מכיר אותי?” הוא שאל, כשכמעט דרס אותי עם אופניו החשמליות. הבטתי בו שוב ועניתי שלא. “אני יששכר דוב מהפייסבוק, התכתבנו כמה פעמים”, אמר. ואז נזכרתי בבחור השנון והמצחיק שכותב שירים בצורה מעוררת התפעלות. המלצתי: אל תעקבו אחריו רק בשוק אלא גם בפייסבוק.

מה אתה עושה שם למעלה? שאלתי, תוך כדי שאני מצלם. “מה זה, מה אני עושה? אני רוקד ריקוד קבלת שבת, תוך כדי פירוק המנורות, והרכבתם מחדש. מה זה, מה אני עושה? אני סוגר את החנות והולך הביתה להתקלח וללכת לבית הכנסת מוקדם, להספיק שיר השירים עם כולם…” אשריך ישראל.

בזמן שהוריה ערכו קניות בפיצוחי דני, היא הביטה בסקרנות במוכר כשהוא שוקל את הפיצוחים בקצב משלו, ומבטה לא מש מהשקל והכף. גם כאשר המוכר הציע לה תמרים ומשמש מיובש, היא לא הסיטה את מבטה מהמשך השקילה.

החנויות כבר נסגרות. בצדה של  חנות ענקית, עם גרפיטי “שבת”, אחד המוכרים מאחל לי ‘ראמדן כארים’ ופורס קרטון על הרצפה. כשקם, שאלתי אותו אם הוא יודע מה כתוב על השלט מעליו. הוא ענה: “כן, זה כתוב שבת, אבל זה אצלי עכשיו שבת, אצלכם מחר שבת”.

אבי תפילנסקי, איש יקר ואהוב, עדין נפש ובעל תפילה מרגש ונוגע ללב. צלמתי אותו עם פרחים לשבת, כשהוא מחייך ומסרב לספר למי זה מיועד. לאחר מכן התרכזו סביבו כעשרים חברים, ובמשך כעשרים דקות התנהלה ברחבת השוק הפתוח, על רקע סגירת הבאסטות – ‘קבלת שבת’, כשהוא החזן, הפיטן ובעל המנגן. הקהל הגיב בשירה משותפת. חוויה של שוק פעם בחיים. “צלמת בוידאו?” שאל כשסיים. כשעניתי בחיוב, אמר לי: “יופי, שיהיה לי מה לשלוח לבנות שלי, שלא רואות אותי”.

לאחר קבלת שבת בסגנון קרליבך הפתיע מנדי גרוזמן את הקהל והציע לכולם לשבת לזיץ, לרגל ג’ בתמוז. כשאמרתי לו שפורסם השבוע שהוא לא חסיד חב”ד וכי ככה הוא אמר באחת מתוכניות הטלוויזיה, הוא התקומם וכעס: “הוציאו את הדברים מהקשרם. אני חסיד חב”ד ברמח אברי ושסה גידי.

משה הלר, העיתונאי החרוץ מידיעות ירושלים, הגיע לשוק אבל הוא שוב התחבא מאחורי מאיר ויינר וסרב לצאת עד שהבטחתי שלא אצלם שוב. לאחר מכן סיפר כי המשרדים בהם עבד כמה שנים עוזבים את משכנם – ועצוב לו. הצטערתי שהברסלברים לא היו במקום. אולי היו מזריקים בו קצת שמחה.

כמה דקות לאחר מכן הגיעו ‘מזהירי השבת’, בדקו שהכל סגור ומוכן לקראת בוא שבת המלכה. “שבת שלום”, אחלו לחבורה שישבה ליד מענדי גרוזמן בעיצומה של ההתוועדות, והמשיכו הלאה לזרז את חנויות הפרחים לסגורלקראת השבת הקרבה ובאה.

“לא צריך לצלם, אפשר עם תמונה אחת, ושיהיה לך שבת שלום”, אמר לי אחרי שהורדתי את המצלמה, לאחר תמונה אחת שלא יצאה טוב. “למה הוא מצלם?” שאל בנו כשהם התקדמו. את התשובה לא הספקתי לשמוע.

ובדרכי הביתה ברחוב שרי ישראל בגאולה, אב ובניו הולכים לבית הכנסת. השמש השוקעת מסנוורת את פניהם, והם מנסים לחמוק ממנה. כשעצרתי לידם להתעניין למה כה מוקדם הם צועדים לבית הכנסת, שהרי  עדיין לא הייתה צפירה, התברר לי מהילד הקטן שהם בדרך ל”אבות ובנים”. שיהיה בהצלחה.