למה שצעירים ונשים יצביעו לחרדיות?

עכשיו זה סופי: הכנסת פוזרה, השרים פוטרו, ובעוד 105 יום עם ישראל ילך לקלפי ויכריע את גורל המפלגות.

מערכת הבחירות הזו תהיה שונה מקודמתה. החרדים, שהתייבשו על ספסלי האופוזיציה וסבלו מהתעמרות בלתי פוסקת מצד חברי הממשלה, מחממים מנועים ויוצאים לשטח, להחזיר את כבודם האבוד.

הפעם הם מהצד התוקף ולא מהצד המותקף. הם לא כיהנו בממשלה ולא ניתן להאשים אותם בעליית יוקר המחיה או בסחטנות פוליטית. זו ההזדמנות שלהם להוכיח לאזרחי המדינה: בלעדינו, המצב לא השתפר, לא אנחנו הבעייתיים כאן.

כמו בכל מערכת בחירות, גם הפעם השטח מתחיל לתסוס, הרשת החברתית סוערת ומחאות מתחילות לצוץ מכל פינה.

מחאות ‘הבלתי מיוצגים’, צעירים, נשים, ‘חרדים עובדים’ ומה לא.

קבוצות שלמות מרגישות שהן לא מיוצגות כראוי בכנסת, שנציגי המפלגות החרדיות לא בדיוק סופרים אותן, והן קוראות להימנע מבחירה או להקים מסגרות פוליטיות חדשות שישיבו את כבודן הראוי.

במידה מסוימת, יש צדק באמירה הזו ויש אמת בטענות.

צעירים רבים מרגישים שאין להם ייצוג ראוי במפלגות החרדיות. לטענתם, הנציגים המזדקנים שלהם כבר מעלים אבק ולא מכירים את המצב בשטח; אין מי שנלחם בעד הקמת מסגרות לצעירים שנפלטו מעולם הישיבות; אין מי שיסייע לחרדים צעירים המעוניינים לפרנס את משפחתם בכבוד; ואין מי שיקדם את נושא הסטודנטים החרדיים בעולם האקדמיה.

“הנציגים החרדים מייצגים את לומדי התורה, לא את המגזר החרדי”, אמר לי אתמול בעצב צעיר חרדי שסיפר כי הוא מתכוון להצביע ליכוד.

ויש גם קבוצות נשים שמרגישות תחושת קיפוח וטוענות כי אם יש מנהלות ומזכירות בכנסת, אין סיבה שלא יהיו גם חברות כנסת חרדיות. הן דורשות ייצוג נשי ברשימה לכנסת ובדרך מצליחות לעורר את זעמם של ראשי המפלגות, ואף של חלק ממצביעי המפלגות החרדיות.

אפשר להסכים איתן ואפשר שלא, אפשר גם לטעון שחברי הכנסת דואגים לנשים החרדיות, אבל כשהן שואלות: “למה כשהיה דיון בכנסת על מעמד האישה החרדית, אף חבר כנסת חרדי לא טרח להגיע” – הן לא מקבלות תשובה.

לא פשוט להרגיש מיעוט מקופח. לא כיף לדעת שאתה נותן את הקול שלך למפלגה שלא מייצגת אותך. אבל, יש דרך להוביל לשינוי ויש דרך להילחם בתופעה.

המגזר החרדי לא נמצא בעמדה שהוא יכול להרשות לעצמו מלחמות פנימיות והקמת מסגרות חדשות. אחוז החסימה עומד היום על 4% ואין סיכוי שקבוצת מיעוט, גדולה ככל שתהיה, תצליח לחצות את הרף הגבוה.

שבענו ממלחמות, שבענו מפילוגים ושילמנו מחיר כבד בקדנציה האחרונה, בגלל מחלוקות שהובילו לאבדון.

זה לא הזמן למלחמות. זה הזמן להידברות.

ראשי המפלגות החרדיות צריכים לנהוג בחכמה ולהזמין את נציגי הקבוצות, להקשיב לתחושות ולדרישות, להכין תכניות פעולה ולהקים גופים חוץ פרלמנטריים שיטפלו בנושאים הבוערים. להכריז בפומבי על התמיכה ושותפות עם אותן קבוצות ולהעניק לבוחרים תחושת שייכות.

לא ניתן להתעלם מהקבוצות המכובדות הללו; לא ניתן לדרוש את קולם בקלפי מבלי לספק להם את הסיוע הנדרש; ולא ניתן לחשוב שההצבעה במגזר החרדי היא עיוורת וחסרת כל שיקול דעת.

בשיתוף פעולה עם הרבנים, גדולי התורה, צריכים למצוא מכנה משותף שיעניק תחושת שייכות לכל אחד ואחד מהקהילה החרדית, על כל פלגיה וקהילותיה.

בדיוק כמו שקהילת ‘בני תורה’ ראויה לייצוג בדגל, כך גם עשרות אלפי חרדים עמלים לפרנסתם ראויים לייצוג וטיפול הולם בכל צרכיהם ובעיותיהם במפלגות החרדיות.

רק בשיתוף פעולה אמיתי נצליח לבנות אמון בין הבוחרים לנבחרים – ורק באחדות ננצח.