מה הקשר בין חדר בבית מלון להחרמה של נציגי סיעת עץ
כמעט מחצית השעה המתין ח”כ מאיר פרוש בתוך חדר ישיבת סיעת יהדות התורה לחבריו. בינתיים הספיקה הדוברת ומנהלת המשרד המסורה של יו”ר הסיעה, ח”כ מנחם אליעזר מוזס, להניח על השולחנות את סדר היום החוקתי של הכנסת. אבל החברים עדיין לא הגיעו.
בנקודה הזו, לפחות, כדאי להם להתקנא בסיעה הממוקמת בחדר שמימינם. שם, בדייקנות של שעון, ב-15:00 בדיוק, נוהגים לפתוח בתפילת מנחה. יהיה אשר יהיה. קיץ, חורף, אופוזיציה, קואליציה, אלי ישי בראש או דרעי בראש.
ואז הופיע מקצה המסדרון ח”כ מוזס, שנכנס פנימה כמעט בשעטה. “אין חדש”, הכריז מולי רגע לפני שהתיישב על כיסאו.
למה הוא חשב שאני חושבת שיש חדש? תהיתי לרגע, אבל הוא כבר היה בתוך החדר פנימה. כנראה לקח ברצינות תהומית את האסיפה ה’בהולה’ שכינס יומיים קודם לכן יו”ר אגודת-ישראל ח”כ יעקב ליצמן, שם דנו בהצעת ראש הממשלה לצרפם לקואליציה.
האם הייתה זו טיפשותם של החברים, שנוהגים להתלהב מכל מיני-רמז של הצעה או שמא היה זה ספין מבריק של יחצ”ן, שבסך הכל רצה למשוך את תשומת לב העיתונאים ל’כנס הנבחרים’, שנפתח באותו יום בניר עציון?
אחרי הכול, בואו נודה: אילולי השמועות על משבר קואליציוני, את מי היה מעניין מה יש לגפני-דרעי-ליצמן לומר?
וכמו בריטואל קבוע לוותה גם השבוע כניסתו (הקצת מאוחרת) של ח”כ אלי ישי לישיבת סיעת ש”ס באנחת רווחה מפי אנשי דרעי.
רק זה חסר להם, שאלי לא יגיע, וקבוצות הוואטס-אפ ירטטו בקולות מחאה: “פגעו בו”. כל קול יללה שכזה מוריד את ש”ס עוד קצת בסקרים. וכמה סקרים פנימיים ‘מתקנים’ כבר אפשר להזמין.
העצבים של ה’עמך’ בשטח חשופים לגמרי. די בטיק בלתי רצוני בעינו של היו”ר, כדי לעורר ספקולציות על קריצה של זלזול; די לו שיגהק כשאלי אומר ‘שלום’ ונכנס פנימה, כדי להביא לנהמה קולנית: “אמרנו לכם שהוא לא באמת רוצה שלום?”.
אם כל זה לא היה עצוב, זה היה בהחלט מבדח.
‘תאונת הדרכים’ השבועית בש”ס נרשמה השבוע בגלל ‘כנס הנבחרים’. אנשי השטח של אלי ישי היו עצבניים, חלקם אף הקלידו בנרגנות על הסמארטפון. “הוא לא הוזמן”, ידעו לספר. פלוס המשפט הקבוע: “אמרנו לכם שהוא לא באמת רוצה שלום?”
אמרתם.
לא שצריך להתייחס ברצינות רבה מדי לנכתב בקבוצות הווטס-אפ, ובכל זאת אני נוהגת לברר: הזמינו את אלי ישי או לא?
אז ככה: כמו בגנון, כך נשמעים הטיעונים. למען ההגינות נציין כי אלי ישי עצמו לא נגרר לפינות הללו. יש אנשים טובים שעושים עבורו את העבודה.
“לא הזמינו את אלי”, אמרו.
לא הזמינו?
ובכן, לא בדיוק. “מנכ”ל תנועת ש”ס, חיים ביטון, סימס לו שאלה: באיזה ממושבי הכנס תרצה להשתתף? אלי הבטיח לבדוק. בדק, אמר שהחליט על יום שני בבוקר – היום המוקדש לנושאים מוניציפאליים. חיים שאל אם זה בסדר שעוד ח”כ ישתתף בפאנל, שכן היה ח”כ שביקש. אלי אישר שמצידו בסדר. חיים הבטיח לבדוק”.
עד כאן, הכול טוב. אז נכון ש’החסירו’ פרט קטן, לפיו ביטון פנה ממש בצורה יפה, מכל הלב, עם כל הכבוד, אמר שלכבוד יהיה להם שאלי ישתתף. אלא מאי? לטענת אנשי אלי ישי חיים ביטון לא חזר עם אישור סופי.
או שכן או שלא. מה שבטוח הוא שטלפון אחד מצד העוזר האישי היה פותר את הבעיה. וכך, אחרי קיטורים ורטינות קבוצתיות השיחה בוצעה, וח”כ ישי עשה את דרכו צפונה, להשתתף בפאנל.
“אנחנו לא באמת מאמינים לו”, אמר יהודי, המקורב לאלי ישי, כשהוא מכוון את דבריו כלפי אריה דרעי.
דבריו אינם מייצגים, כמובן, את ישי עצמו, ובכל זאת, הרוח הנושבת מסמנת כיוון. “הבעיה היא שהח”כים שעליהם ישי בונה פילוג עתידי, רוצים בכל ליבם להעניק צ’אנס. הם לא יפרקו מפלגה בכל מחיר. עד כה אריה הציע שלום, הוא לא ממש עשה משהו רע שמוכיח שפניו אינם לשלום, ‘יום ליום’ היה מלא השבוע בתמונות של אלי ישי, לא רציני לבוא לחברים ולהגיד: אמרנו לכם שהוא לא באמת רוצה שלום?”.
“גם הם לא מאמינים לו”, התעקש בן שיחי כשדיבר על הח”כים. בסוף הודה בפני שזה “לא כל-כך פשוט”, אבל “הם ידרשו מאריה שקיפות במפלגה, לאן הולך הכסף, אילו מינויים נעשו, למה וכמה, מה קורה ברשת החינוך ועוד ועוד – על השקיפות הזו ידרשו למנות למעקב-ביצוע ח”כ נאמן, או אפילו עו”ד. אם ייאות אריה לתנאים – הח”כים יישארו איתו. ולא – יילכו עם אלי. “וכן”, אמר. “אנחנו לוקחים בחשבון אפשרות של קללות ערב בחירות. לא מפחדים”.
הערכה שלי: איך שהדברים מתפתחים נכון לרגע זה – ומאז הוצגה הצעת השלום המתוקשרת של דרעי – הח”כים אולי יעשו פה שם שינויים, אבל יישארו עם ש”ס הנוכחית. ומה יעשה אלי כשימצא את עצמו במדבר? מן הסתם, ינסה להקים מפלגה.
יצליח או לא? רק אלוקים יודע.
כשנפגש נשיא המדינה עם ח”כ אלי ישי בעת ניחום אבלים אצל משפחתו של חבר מועצת חכמי התורה, הגר”ש בעדני, שישבו ‘שבעה’ על בנם שלום אהרון הי”ד שנרצח בידי בן עוולה, הם לא חלמו שפחות משבוע יחלוף והם ייפגשו שוב, בנסיבות מצמררות.
היה זה ביום רביעי שעבר. ביום חמישי הוזמן אלי לסעוד צהריים עם הנשיא. ריבלין, למי שלא הבחין, שונה מקודמו בתפקיד, שמעון פרס. את עיקר זמנו ומרצו הוא מקדיש לנושאי פנים, פחות מעופף לחו”ל (ניתן לספור על אצבעות יד אחת את טיסותיו מאז נבחר) ויותר מתרכז באיחוד העם והטמעת ערכים החשובים לו.
הוא מקפיד להכיר טובה למי שצעד איתו לאורך כל הדרך. כך הוא שומר על חברות עם ח”כ יעקב ליצמן (היחיד ב’יהדות התורה’ שהצהיר מול המיקרופונים שיבחר ברובי), וכך גם עם אלי ישי – בין הח”כים הבודדים בש”ס שתמכו בו כבר בסיבוב הראשון (ללא הצהרה תקשורתית אמנם), ולא רק ‘בלית ברירה’ בסיבוב השני, רק כי היה ה’רע במיעוטו’ מול המועמד מאיר שטרית.
מי משניהם יכול היה לחלום כי שישה ימים יחלפו והם ייפגשו שוב – הפעם לאחר טבח שבוצע מול חלון ביתו של אלי ישי, המתגורר ברחוב אגסי. ישי היה בדרכו אל בית הכנסת, כששמע על הטבח בבית הכנסת הסמוך כל כך אל ביתו.שעות אחדות לאחר מכן כבר מצא עצמו, יחד עם נשיא המדינה, בהלוויית הקדושים הי”ד.
ולא רק זה: למחרת, ביום רביעי, הזמין הנשיא את אלי ישי להצטרף אל הטיסה במסוקו בדרך להלווייתו של השוטר הדרוזי שנהרג בקרב היריות עם המחבלים שביצעו את הטבח בהר נוף.
משעשע לעקוב אחר התרגשותם, כל פעם מחדש, של הח”כים החרדים בכל עת שנתניהו פוזל לעברם ומאותת: או-טו-טו אתם פנימה.
טלפון לחייט, ונסיעה נרגשת למורם ורבם (נהרא נהרא ופשטיא) להתייעצות. השבוע נלווה לכל ההכנות לקראת החתונה הקואליציונית הדמיונית הזו גם כינוס סיעה ‘בהול’ מצד ליצמן.
ב’אגודת ישראל’ אין כמובן מדליפים, אבל הרשו לי לנחש מה אמר להם יו”ר הסיעה: “רבותי הנכבדים, תרשו לי לבשר לכם בהתרגשות גדולה כי קיבלתי אתמול טלפון. הפעם לא ממנהלת לשכתו של נתניהו גם לא מנתן אשל (שאפעס קצת ירד מהבמה לאחרונה), אלא מפי כבודו בעצמו. הוא רמז לי, ככה לא במפורש אבל יכולתי להבין, ש’יש על מה לדבר’. ושאבדוק אם יש סיכוי שניכנס פנימה, אם יאירק’ה ייזרק החוצה.
רגע, רגע, חברים, אני יודע שעכשיו תורכם לומר לי שהוא צוחק עלינו בפרצוף. אבל אני לא טיפש. חשבתי על זה בעצמי. וגם אמרתי לו דוגרי. הוא אמר לי, מה אכפת לך, לא תפסידו. אם זה יקרה – יקרה ותרוויחו. אם לא – אשלם לכם כגמולכם הטוב על ההשתתפות בתרגיל העוקץ שאני מכין למיסטר לפיד. אתה הרי יודע, יעקב, הוא ממרר לי את חיי, שבתי ואמרתי לכם שאתכם אני אוהב ורוצה, ושרק בגלל הצמד יאיר את נפתלי נאלצתי להרכיב ממשלה בלעדיכם. אין בוקר בו אני לא מזיל על כך דמעות כמים. שרה אשתי תעיד”.
הדלפה לתקשורת שהחרדים שוקלים הצעה, והתרגיל עבד.
ברקע עמד ניסיון של יש עתיד לבדוק מול מפלגות אופוזיציה וגם מול חלק ממפלגות הקואליציה, אפשרות לעריקה מממשלת נתניהו והתכנסות בממשלה שבראשה יעמוד יאיר לפיד.
“זה קשקוש”, אמר על כך השבוע לפיד, בפתח ישיבת סיעתו, והכחיש שהדבר אכן קרה. “אנחנו כלל לא רוצים ללכת כעת לבחירות, ואפשר לסדר את העניינים מול הליכוד תוך שעתיים”.
“קשקוש?” – הגיב ח”כ בכיר בליכוד. “לפחות ארבעה ראשי מפלגה סיפרו שפנו אליהם, גם לי עצמי התקשרו עם האיום הזה”.
“לליכוד יש עקרונות”, הבהיר, “ולפיד הפר סיכומים מפורשים איתנו, גם בנושא של קק”ל וגם בנושא של רפורמת הבריאות”.
גם לנתניהו יש עקרונות? תהיתי.
כן, הוא התעקש.
ימים יגידו, אם צדק.
נסו להסביר לי, או יותר נכון לקוראי ‘יתד נאמן’, שלא מפסיקים לקבל דיווחים עד כמה ראש עיריית ירושלים מתנכל לציבור החרדי ולקדושת השבת בעיר הקודש: איך הצליח ניר ברקת לזכות בתמונה שתפאר מהיום את חדרו ובה הוא נצפה, זה לצד זה, על במה אחת מכובדת, עם האיש שתקף אותו יותר מכולם – ח”כ משה גפני.
ניסיתי לנבור בסיפור מאז יום ראשון האחרון, אבל עד כה לא הצלחתי למצוא סיבה אחת טובה למה זה קרה. אולי היא נעוצה בחכמתם כי רבה של יועציו החרדיים של ברקת, שידעו איך לעבוד.
קבלו את חלקי הפאזל, נסו להרכיבם. אני לא הצלחתי. רק אתחיל מהסוף: ביום שני, איפשהו בשעות הצהריים, נכנס ח”כ גפני אל חדר ישיבות הסיעה של יהדות התורה.
ח”כ גפני, שאלתי, אתה וניר ברקת על במה אחת? היתכן?
השאלה נשאלה בטון שהיה בו הרבה מן ההלם והתדהמה, אליהם הורגלתי בביטאון ההשקפה של דגל התורה.
“אני נפגש עם כולם”, השיב. הוא היה נשמע מעט כעוס על עצם השאלה. כאילו אך טבעי הוא שמחר בבוקר הוא ונניח, אחד בשם יאיר לפיד, ילחצו ידיים ויישבו יחד על במה אחת.
יועצי ברקת הכינו את התרגיל כפי שצריך. קודם כל, עיריית ירושלים הייתה בין הערים המעטות שהקציבו תשלום נדיב לאירוע. כל עירייה שילמה על חבריה (פירוט, בהמשך), ירושלים שילמה קצת (קצת?) מעבר לזה. סכום מדויק לא הצלחתי לדלות, אבל אם האופוזיציה תתעקש, השקיפות תחייב גילוי נאות.
לא, מה פתאום, זה לא תשלום על הפאנל. זה רק רוח של נדיבות כלפי פעילותיו החשובות של פורום השלטון המקומי. גוף חשוב מאוד, בעל פעולות יוצאות-דופן, לרווחת עם ישראל ומדינתו.
בהמשך וידאו היועצים שהעסק יפעל בצורה מכובדת וחלקה. מי כמוהם מכיר את שיטת ‘עלה על הבמה, תופיע איתו יחד’, ואז… תקוף בכלי התקשורת ותספר שהאירוע בכלל נכפה עליך. שלא ידעת מראש. אז הם ביקשו, וגם קיבלו, הזמנה רשמית ששוגרה אל ראש העיר, מודפסת על דף עם לוגו של ועדת ההיגוי החשובה (נציג לכל חוג, איך ניחשתם) ובחתימת הגוף החשוב (בו מכהן בין השאר גם יו”ר המחלקה המוניציפאלית של דגל התורה וסגן ראש עיריית בני ברק, מנחם שפירא – מה שלא מאפשר לומר אחר-כך “לא ידענו”).
לא כל החברים בסיעה אהבו את הרעיון. אחד מהם העיד בפני שהוא ממש-ממש לא אהב את הרעיון. כששאלתי בכיר ב’דגל’, לא מהכנסת, האם גפני התייעץ עם גורמים בדגל ו/או בחזון-איש 5 קודם שהחליט להשתתף בפאנל עם ברקת. תשובתו הייתה בסגנון: ‘ממתי גפני שואל שאלות’… אז הוא אולי התכוון להתבדח, אבל הפעם, כך נראה, זה קרה ברצינות.
ואני, רק שאלה: איך יתכן שביום שישי זה, או בזה שלאחריו, נפתח את ‘יתד נאמן’ ונקרא על עלילות ניר ברקת, אחרי שצפינו בתמונה זוגית שלו עם גפני, האיש שצמוד ל’דגל’ מאז הקמתה ויהיה, כך נראה, צמוד אליה עד מאה ועשרים?
כעת, קבלו עוד חלק לפאזל, חלק שיהווה תשובה למי שינסה לומר: “הם כבר הסתדרו עם ניר”.
מאחורי האמירה הזו מסתתרת פגישה סודית שנערכה בכ”ו באלול עם ראש העיר, לא בוילה מפוארת, אלא בביתו של ח”כ אורי מקלב (היחיד מבין שלישיית הח”כים של דגל התורה שמתגורר בירושלים). מי שינסה לספר לכם שמאז אותה פגישה נרקמה אידיליה בין הצדדים, אינו אלא מטעה. האידיליה היא בערך כמו זו ששוררת בש”ס אחרי שני הדייטים האחרונים.
“סוכם שעל ניר ברקת להוכיח שהוא אינו מדיר חרדים”, אומר בכיר ב’דגל’.
האם הוא הוכיח? אז זהו, שכמה שבועות לאחר אותה פגישה (לא חגיגית), באחד מימי חול המועד של חג סוכות, הגיע עסקן ליטאי מירושלים לביקור חג בביתו של הגראי”ל שטיינמן. בשיחה סיפר שביום טוב ראשון של החג לא יכלו ירושלמים לאכול בסוכה, ולו אף כזית, בשל הגשמים, וכי הרוחות העיפו סוכות. במה צריך להתחזק? שאל.
תשובת הגראי”ל הייתה חד-משמעית: “כיוון שכל העיר לא יכלו לאכול בסוכה, ולא מקרה בודד פה ושם, הרי שזוהי ‘צרת רבים’. וכשיש ראש עיר שכזה, כל אחד מבין מהי הסיבה…”
וזה ממש לא נשמע כמו התייחסות לראש עיר שכבר הוכיח שאינו מדיר חרדים.
אם חשבתם שנבחרי הציבור שהשתתפו בכנס הנבחרים זכו באירוח חינם במלון, על חשבון הבית, דעו לכם שהדבר אינו כה פשוט כפי שהוא נראה במבט ראשון.
מתברר שכולם התבקשו, ליתר בטחון, לגהץ את כרטיס האשראי שלהם. עד שיפעל נוהל העברת התשלום על ידי המועצה-עירייה שבתחומה פועל אותו נציג. במודיעין עילית, רק לדוגמה, דנו בנושא כבר ביום רביעי שעבר. היו צעקות, כעסים, אחרי הכול נציגי האופוזיציה לא הוזמנו, אבל בסופו של דבר נשמו החברים לרווחה. היועץ המשפטי אישר.
מדוע צריך לאשר?
כי עירייה צריכה להגדיר את הכנס כ’השתלמות’, על מנת שתוכל לכלול אותו בסעיפי הוצאותיה. הפעם הוגדר הכינוס ככזה שמכנס תחתיו “רק מפלגות חרדיות”. וזאת שתדעו: מפלגת ‘עץ’ אינה מוגדרת כחרדית. רשמית. אז נכון שמאחוריה עומדת בעיה השקפתית בשל אי הכרה בסמכותם של גדולי ישראל, אבל מכאן ועד להגדירה כמפלגה לא חרדית, איך נאמר, זו קצת היסחפות.
סביר להניח שחיים ביבס, ראש עיריית מודיעין וראש מרכז השלטון המקומי בישראל, לא ממש מתמצא בנבכי הפוליטיקה הפנים-חרדית, והיא בטח אינה מעניינת אותו. אלא שהיו מי שאצו-רצו להתלונן.
קחו, למשל, את האופוזיציה בביתר עילית. נציג כמו מנחם זיידה (הוא לא חרדי? נו, באמת) נשאר בבית וללא הזמנה. למה? כי בנו הגדרה לפיה רק נציגי יהדות התורה וש”ס מגיעים. כל השאר אינם מוגדרים כחרדים. ולך תתפלסף, עם שיקולים פוליטיים כה רציניים, ותסביר שמדובר “סך הכול בהשתלמות”.
הנה מכתב ששגר נציג האופוזיציה אורי הולצמן מביתר עילית אל החשב מלווה של משרד הפנים בעירייה:
“מר דוד זנזורי שלום לך!
ביום ראשון אמור להתקיים כנס פוליטי למפלגות יהדות התורה וש”ס במלון ניר עציון, כאשר אף אחד מהסיעות העצמאיות בעיריות שלא שייכות לאחת מהמפלגות הללו לא הוזמן. הכנס מוכתר בשם ‘פורום נבחרי הציבור’. אך למעשה הדבר ברור הוא כי מדובר בכינוס מפלגתי של מפלגות המיוצגות בכנסת.
על כן נראה לי שמדובר בכנס שאין מקום לעירייה לממנו מכספי ציבור. לכל מפלגה יש כספי מימון מפלגות ושיואילו בטובם לממן זאת מכספי המפלגות ולא מכספי ציבור אחרים.
לדעתי השתתפות במימון חלק מהכנס הזה באיזה דרך שלא תהיה או מימון לחברים שהיה במקום או מימון חסות וכדומה אסורה”.
וכדי להסיר ספק, ושלא לאפשר אמתלא כמו “טעות בתום לב על ידי מזכירה אלמונית”, ציין הולצמן באחד מהמיילים ששוגרו: “יש עוד מספר חברי עיריות בערים שונות שלא הוזמנו, והמייחד את כל הלא-מוזמנים – עובדת אי-חברותם במפלגות הנכונות… יהדות התורה או ש״ס”.
בתשובה ששוגרה אליו מטעם משרד עורכי הדין שחר בן עמי – היועץ המשפטי של העירייה – נכתב: “אי הזמנת חברי מועצה על ידי השלטון המקומי רק בשל השתייכותם הסיעתית נראית על פניה לא תקינה אך אינה מעניינה של העירייה אלא על מרכז השלטון המקומי לתת דעתו לכך. יחד עם זאת, על העירייה לנהוג בשיוויון ולאפשר לכל חבר מועצה מימון אם היא החליטה במליאה לממן את היציאה להשתלמות על פי חוזר מנכ״ל משרד הפנים.
“לא ראוי כי תעשה כל הבחנה בין חבר מועצה כזה או אחר המכהן באותה עירייה, בוודאי לא לפי השתייכותו הסיעתית ואם כך פעל מאן דהוא מטעם המש״מ- הדבר אינו תקין! למותר לציין כי מי שלא זומן מטעמים אלו -אין ספק שיש לזמנו ולאפשר השתתפותו בכנס כללי מעין זה, אלא שסוגיה זו אינה נוגעת ישירות לעירייה אלא דווקא למש״מ.
“אם אלו פני הדברים – טוב היה עושה מרכז השלטון המקומי אם היה מתנער ממהלכים אלו (אם טרם עשה כן עד כה) שכנראה נעשו שלא על דעתו. על כל פנים, העירייה נדרשת לממן לכל חבר מועצה יהא אשר יהא, את השתתפותו בכנס, ככל שהחליטה לממנו לפי חוזר מנכ״ל וכאמור בו”.
נבחרי ציבור יקרים, עצתי נתונה לכם: קחו את התשלום למלון בחשבון רגע לפני שהוויזה החודשית שלכם מתגהצת מהחשבון. לא בטוח שהעסק הזה יסתיים על הצד היותר טוב מבחינתכם, וכי אכן יאשר לכם פורום הרשויות המקומיות את התענוג…
אבל בנינו, העיקר שנהניתם, העיקר שהשתלמתם. מה חשוב הכסף.
תגובות
אין תגובות