רוחני וגשמי: פתאום כולם מחפשים את המטוס שיחזירם הביתה. למה?

ההתכנסות בתוך הבית היא דימוי לצורך להתכנס בתוך הבית הרוחני שלנו • לדעת מי אנחנו, לאן אנחנו שייכים והיכן שורשינו
הרב מנחם ברוד
ב' ניסן התש"פ / 27.03.2020 08:00

המציאות שנכפתה עלינו בעקבות משבר הקורונה מולידה הרבה תובנות ומעוררת מחשבות. החל מאפסותו של האדם אל מול נגיף זעיר ובלתי-נראה, דרך חוסר היכולת שלנו לדעת מה יילד יום, וכלה ביכולתו של אדם אחד להשפיע על העולם כולו.

אבל אולי הדבר המשמעותי ביותר הוא בהתכנסות אל הבתים.

כולנו מתבצרים בתוך הבתים שלנו ומרגישים שהם המגן שלנו מפני האיום החיצוני. אנחנו חוזרים לאכול בבית, ללמוד בבית, לבלות בבית. אנחנו מוצאים סביבנו את יקירינו, שאינם יוצאים איש-איש לעיסוקיו, אלא שוהים איתנו יחד.

לא אזרחי העולם

וכשם שהדברים אמורים במישור האישי, כך גם בהיבט הלאומי.

פתאום כל בני הארץ, שטיילו או שוטטו או עבדו בארצות ניכר, מחפשים את המטוס שיחזירם הביתה. כולם מרגישים שארץ ישראל היא ביתם, והיא המקום הבטוח והמוגן ביותר בסערה המטלטלת את הגלובוס כולו.

הבית הוא מרכיב חיוני בעצם הווייתנו. חכמינו אומרים כי מי שאין לו בית אינו אדם. בעלי-חיים יכולים לחיות בשדה או ביער. בן-אדם צריך את ארבעת הקירות שלו, את המקום שמעניק לו שייכות ותחושת ביטחון, שאליו הוא חוזר בסוף היום ובו הוא חי עם משפחתו.

ההתכנסות בתוך הבית הפיזי היא מעין דימוי לצורך להתכנס בתוך הבית הרוחני שלנו. לדעת מי אנחנו, מה זהותנו האמיתית, לאן אנחנו שייכים והיכן השורשים שלנו. היו שניסו לגרור אותנו למחוזות קוסמופוליטיים, כאילו אנחנו אזרחי העולם הגדול. הציפו אותנו בתרבויות זרות ובמגוון השקפות עולם.

אבל מגיע הרגע שצריך לחזור הביתה.

יש לנו בית. בית איתן, שעמד בטלטלות של אלפי שנים. יש לנו שורשים שאחזו את האילן של העם היהודי גם בסערות הקשות ביותר. יש לנו משפחה, שלאורך דורות הייתה בה ערבות הדדית ואכפתיות; שבה כל יחיד הרגיש כי עם שלם ניצב מאחוריו.

ויש לנו אמונה, שנצרבה עוד בימי גלות מצרים, ואחר-כך העמיקה במעמד הר סיני. בסופו של דבר כולנו מאמינים בני מאמינים. לפעמים האמונה שבתוכנו מתכסית באבק, אבל אז באה טלטלה כלשהי והיא מתפרצת החוצה במלוא עוצמתה.

פסח בבית

תחושת השייכות הזאת לעם ישראל, לארץ ישראל, לתורת ישראל, היא הבית שלנו. היא מקור כוחנו. בעת הזאת, כשכולנו מסתגרים בבתינו, עלינו לחזור גם אל ביתנו הרוחני והתודעתי. לחשוב על משמעות היותנו יהודים, ועל הדרך להנחיל את המורשת המופלאה שלנו גם לדור הצעיר.

וזו בעצם כל מהותו של חג הפסח המתקרב ובא. בשנים שעברו חשבנו על ארוחות מרובות משתתפים, על מתנות ומתכונים מפוצצים.

היו שטסו לעשות את החג במקומות זרים. השנה ככל הנראה נחגוג כולנו בבית הפרטי, עם המשפחה הגרעינית. נוותר על הרעש והצלצולים ונחשוב על תוכנו האמיתי של הלילה הזה, המעביר את המסורת היהודית מדור לדור.

הבה נחזור הביתה, ואבינו שבשמיים יחזור גם הוא לביתו, לבית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלמה.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות