האם צפויים לנו עוד כמה חודשים של התזת רפש ושנאה לכל הכיוונים

הרב מנחם ברוד
|
י"ז אדר התש"פ / 13.03.2020 11:29
צריכה לקום תנועה ציבורית גדולה שתקרא לעצור את השיח הבוטה, המידרדר לביטויים נוראים • גם בוויכוח חייבים להיות קווים אדומים

אך סיימנו מערכת בחירות שלישית, שכשתי קודמותיה הייתה עקובה מדם רע, וכבר יש המדברים על מערכת בחירות רביעית. הציבור כולו מתחלחל מעצם המחשבה.

האם צפויים לנו עוד כמה חודשים של התזת רפש לכל הכיוונים, עוד גלי שנאה, עוד נאצות, עוד חרב איש ברעהו?

ראשי המפלגות, שבידם לסיים את הסאגה המטורפת הזאת, מדברים גבוהה-גבוהה על אחריות לאומית, על דאגה למדינה ולעם, על ערכים.

האם מניעת המשך קריעת העם לגזרים איננה משימה חשובה דייה? האם שימת קץ למצב שאין למדינה תקציב ושמערכות חיוניות רבות משותקות למחצה, איננה חלק מהדאגה לעם? האם איחוי השסעים אינו ערך מכובד למדיי?

לא משנה מי התחיל

האוּמנם אנחנו יכולים להניח לסיר הלחץ הפנימי להוסיף לבעבע? האם אנחנו מעריכים נכון את משמעותה ההרסנית של תשפוכת השנאה השוטפת את נפשנו ונפש ילדינו? האם עם ישראל יכול לעמוד נגד אויביו כשהוא שסוע וקרוע בתוך-תוכו?

כל אדם אחראי, המתבונן במצב שנקלענו אליו, מבין שחייבים להוריד את מפלס השנאה והעוינות. וְלא, לא להפנות את האצבע המאשימה אל הזולת או לעסוק בשאלה ‘מי התחיל’. כרגע לא משנה כלל מי אשם יותר ומי פחות. כשרואים שני אנשים שמרביצים זה לזה, אין מתעסקים בשאלה מי התחיל, אלא קודם כול מפרידים ביניהם ומפסיקים את המכות.

צריכה לקום תנועה ציבורית גדולה שתקרא לעצור את השיח המתלהם, הבוטה, המידרדר לביטויים נוראים. גם בוויכוח חייבים להיות קווים אדומים. גם מחלוקת צריך שיהיו לה גבולות גיזרה. המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים.

הכדור נמצא בידי כל אחד ואחת מאיתנו, ובמיוחד בידי מנהלי כלי תקשורת ועורכיהם.

עם כל הכבוד לחופש הביטוי, חייבים לשים לו גבולות ולהחזירו לפסים של בני תרבות. לא ייתכן שאיחולי מוות ומחלות (ה’ ישמור) יהיו חלק מהשיח הציבורי. אי-אפשר לקבל מציאות שעורכים באתרים מותירים תגובות המציעות לעשות ליריבים אידיאולוגיים את מה שעשו לנו צוררי ישראל לפני שמונים שנה. דברים כאלה חייבים להיות מחוץ לתחום.

הזולת משלים אותך

השבת נקרא בתורה על מצוות מחצית השקל. כל יהודי נצטווה להביא תרומה של מחצית השקל. נשאלת השאלה, למה להביא מחצית דווקא ולא שקל שלם? אחד ההסברים הוא, שיהודי צריך לדעת כי הוא עצמו אינו אלא ‘מחצית’ בלבד. עם כל מעלותיו, כישוריו, חוכמתו והצלחתו – הוא בסך הכול ‘מחצית’. ומי משלים אותו להיות דבר שלם? – יהודי שני.

היהודי השני איננו אויבך. הוא החצי השני שלך. גם אם הוא חושב אחרת. גם אם התנהגותו שונה משלך. גם אם נטייתו הפוליטית היא לכיוונים אחרים. אתה אינך יכול בלעדיו, והוא אינו יכול בלעדיך. רק יחד אתם נעשים מציאות שלמה, בריאה, נכונה. ואולי כשתרגישו שאתם מהות אחת, גם תמצאו את הדרך להתגבר על חילוקי הדעות וללכת בדרך הישרה.