פרס: העצב אינו מרפה • נתניהו: לא היינו כאן אלמלא קורבנם

בטקס בכותל המערבי פנה הנשיא למשפחות השכולות ואמר: "אני מבקש - על אף הכאב - שאו בגאון את היצירה המפוארת הזו ששמה מדינת ישראל" • מוקדם יותר אמר ראש הממשלה: "לא היינו כאן אילולי קרבנם"
אליעזר היון
ה' אייר התשע"ד / 04.05.2014 21:19

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: בשעה שמונה נשמעה צפירה לזכר חללי צה”ל, ומיד לאחריה החל טקס יום הזיכרון ברחבת הכותל המערבי בהשתתפות נשיא המדינה שמעון פרס, והרמטכ”ל רב אלוף בני גנץ.

שמעון פרס אמר כי לפני 67 שנים החליט האו”ם על הקמת מדינה יהודית, אבל “לא ההכרזה היא שהקימה את המדינה המופלאה הזו. היא קמה בדם בניה, בזיעת חלוציה, בחזון נביאיה. ישראל כיום היא מדינה חזקה. נס בעיני היהודים, פלא בעיני הגויים. אנו הישראלים איננו ככל האדם. כבר שנות דור שהעצב אינו מרפה, גם לעת שמחה. השמחה שלנו תמיד חסרה. עננה של עצב עוטפת אותנו. היא חבויה עמוק, אך ניבטת מתוך עינינו”.

עוד אמר פרס: “כל מילה שהותירו אחריהם הנופלים הייתה לצוואה האומרת: להיות ערכיים כעשרת הדיברות”. למשפחות השכולות אמר הנשיא כי “כמי שהיה שותף לבניינה של המדינה, למכאוביה ולהישגיה, אני מבקש – על אף הכאב – שאו בגאון את היצירה המפוארת הזו ששמה מדינת ישראל. את הלוחמים והבנאים שהקימו את המדינה שהיתה לפלא בעמים. את המדינה שהיא מסלול המראה לעתיד גדול לדורות הבאים. את צה”ל, צבאנו האהוב. אנו חיים עדיין על חרבנו. אבל שוחרים לשלום בכל ליבנו. הקרב לא תם. טרם הגענו ליעדינו”.

אחריו דיבר הרמטכ”ל רף אלוף בני גנץ שאמר להמשפחות השכולות: “בני המשפחות, ‏את הצל שמופיע בעיניו של הורה שאיבד את היקר מכול, אני נושא עמי כתפילה, תפילת הלב המבקש לשמוע כי כל כוחותינו ישובו בשלום, מעתה ועד עולם. הערב, כל שנותר לנו הוא לכאוב ביחד, לעטוף אתכם באהבתנו ולהביט יחד במקורות התקווה והכוח שנותרו כאן, על אדמת ארצינו”.

הרמטכ”ל נזכר בחבריו ואמר: “בשעה שקול הצפירה מפלח את ערפילי הזיכרון, אני חוזר אל חבריי, רעיי ושותפיי לדרך, שבנו אבן לאבן את חומת ביטחון ישראל. אני נזכר בקול צחוקם, במבטם, בזיו פניהם. אני נושא עמי את הנחישות ואת האמונה בצדקת הדרך שלהם. אני נזכר בהם ומישיר מבט אל ממשיכי דרכם – חיילי צה”ל ומפקדיו, אל כוחותינו”.

ארועי יום הזיכרון החלו מוקדם יותר ברחבת יד לבנים בירושלים שם נשא ראש הממשלה דברים ואמר בין השאר: “האמת הפשוטה והתמציתית ביותר היא זו: לא היינו כאן אלמלא קורבנם. לא היינו כאן אלמלא נכונותם למסור את נפשם כדי שנהיה כאן. את הזכות הזאת, את הקורבן הזה, את היכולת להטיל נפשם אל מול מוראות המלחמה – כל זה לא היה בידי עמנו לפני תקומת ישראל”.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות