מנחם ברוד
זו תופעה שקשה לתפוס אותה: רודפים אפילו את בני משפחתם
הימים האלה מבטאים את ניצחונה של הרוח היהודית על המנסים להחניקה • את עוצמתה של מסירות נפש, שמסוגרת לגבור אפילו על שלטון עריץ
איך האדם יכול להיות בטוח שהוא מקבל את ההחלטה הנכונה?
לפעמים החלטה של אדם אחד יכולה להיות קריטית לגורל העם כולו • על כך אמרו חז"ל: "עשה לך רב". בדיוק בשביל זה יהודים הולכים לרבי ומבקשים את עצתו • הם…
טובה הארץ: השנאה העצמית הזו אינה חדשה, אבל זו תופעה חולנית
התיקון לחטא המרגלים, למאיסת הארץ ולהוצאת דיבה עליה הוא לעשות ההפך – לחזק את האהבה לארץ חמדה, להיאחז בה ולדבר בשבחה
יוזמות ה’דו-קיום’ גורמות יותר נזק, הן מעניקות לגיטימציה לאלימות
הפתרון אינו לקרוא להרגעת הרוחות 'משני הצדדים', בדיוק כשם שהפתרון לעימות עם חמאס אינו להטיל את האשמה על 'שני הצדדים' • יש צד אחד אלים, עוין, רצחני, וצד שני שרוצה…
תודעה וכבוד – מרכיבים בסיסיים ביכולת ההישרדות שלנו בג’ונגל
הקרב בינינו לבין אויבינו תודעתי בעיקרו, וינצח בו מי שיכריע את התודעה • אין לנו הלוקסוס להפסיד ולתקן בפעם אחרת
האם כבר אכלת היום? ולמה לאנשים משכילים יש שפה שטוחה ורדודה?
כשם שאנחנו זקוקים למזון פיזי בכל יום ויום, כך אנחנו צריכים בכל יום את מנת המזון של התורה • חג השבועות קורא לכולנו לחזק את הזיקה ללימוד התורה
5 נקודות למחשבה בעקבות ‘אסון מירון’: למה זה קרה דווקא כעת?
אי-אפשר להמשיך בחיים הרגילים ולהסתפק באנחה ובניד ראש • קרה כאן דבר דרמטי ומטלטל כל-כך, שכל אחד ואחת מאיתנו חייב לחשב מסלול מחדש
לילדים אין דעות קדומות והם לא כלואים בתוך החומות המפרידות
המבוגרים מקובעים מדיי בתוך הקטגוריות החברתיות והשבטיות • לעומתם, הילדים אינם כלואים בתוך חומות המפרידות בין יהודי למשנהו
לכבד כן, להונות לא: האם מפריחי עפיפונים יוכנסו לאיגוד טייסים?
כשאתם רואים שלט 'רופא' – אינכם מצפים לפגוש מטפל באבני קריסטל, עם כל הכבוד. ומה באשר לתואר 'רב', האם הוא הפקר לכול?
יש קואליציה לערכים: לא מעניין אותנו חשבונות אישיים ויצר נקמנות
הציבור מתוסכל, כי במקום להתאחד סביב השאלות המרכזיות ולטפל באתגרים החשובים באמת, עוסקים בהיבטים אישיים חסרי חשיבות
למה שביעי של פסח זה הזמן לבקש ניסים, להתפלל שיקרה הבלתי-צפוי
כשיש לאדם בעיה אישית המציקה לו - הוא יודע לזעוק באמת ולהתפלל בכוונה כנה • הבה נזעק באמת ונבקש את הגאולה השלמה
מה רע כל-כך בחמץ, שצריך לרדוף ולבערו כאילו היה רעל מסוכן?
כל השנה אנחנו אוכלים אותו, מברכים עליו ונהנים ממנו, אבל בפסח - 'בל ייראה ובל יימצא' • ואולי החמץ האמיתי מצוי בעצם בתוך הנפש?
חז”ל הורו לחשוב: “בשבילי נברא העולם”. הם רצו שתהפוך למגלומן?
מה יקרה אם כולם יעשו כמוני? צורת חשיבה זו מאירה פתאום באור אחר את משמעות העשייה או אי-העשייה של היחיד • העולם בידיים שלך
בג”ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק, לימון הוא תחליף כשר לאתרוג
הכותרת מצחיקה? במה זה שונה מהחלטת בג"ץ המכשירה 'גיורים' שלא כהלכה? זה בדיוק כמו החלטה שפתק מודפס הוא מזוזה, ושאמבטיה היא מקווה טהרה
כמה קל לכלי התקשורת לשסות ולפלג: אבל נגד חרדים הכל מותר
התקשורת מעצימה את תחושות המרמור והקיפוח, וכך משתכנע כל מגזר כי הוא מופלה לרעה, בעוד המגזר השני חוגג על חשבונו
המגילה מלמדת אותנו: לפעול בדרכי הטבע, ובמקביל להתפלל ולהתחזק
יש הנוטים להפריד בין האמונה לבין חיי העולם הזה • מגילת אסתר מלמדת שאין סתירה בין שני צירי הפעולה הללו, וצריך לשלבם זה בזה
ה’עמלק’ מופיע בנפשו של כל אחד מאיתנו. צריך לדעת לאתרו ולחסלו
תורת החסידות מלמדת ש'עמלק' מצוי בתוך כל אחד מאיתנו. בדרך הזאת ניתנת אקטואליזציה לפרשת 'זכור', לאמור: איננו מספרים על דברים שהיו בעבר בלבד, אלא על מלחמה מתמדת הניטשת בתוך נפשנו
השמחה היא בידיים שלנו: איך משיגים את המתנה הנפלאה הזאת?
האדם השמח רואה בכל דבר את הצד החיובי • השמחה מבוססת קודם כול על האמונה, וזו מגשימה את עצמה, על-פי הפתגם: "חשוֹב טוב – יהיה טוב"
בשביל ‘לא תגנוב’ ו’לא תרצח’ צריך היה האירוע המיוחד והנדיר הזה?
עם כל הכבוד להיגיון, כשאדם מתבצר בעמדה כלשהי – הנתונים העובדתיים לא ישכנעו אותו, ועל כל טיעון שיופרך ימציא שניים חדשים
למה אתם בכלל פונים אליי?! מה אתם מתערבים בחיים שלי?!
אולי אפשר להירגע מעט? להפסיק לראות בזולת אויב • לחדול מלהטעין כל הצעה וכל החלטה בכוונות זדון. להאמין באמת בכנותו
געגועים למנהיגות אמיתית: השבת הזו מחברת שתי דמויות מופת כאלה
מנהיגות אמיתית שואפת ליצור מציאות, לחתור לעבר יעדים, בלי לבדוק אם הצעדים האלה אהודים בעיני הקהל • שבת זו כרוכה בשני מנהיגים כאלה
ההכרעה הגדולה: זה הדבר שחייב לעמוד בליבת מערכת הבחירות
אם יש ויכוח על עמדות ודעות, על השקפות עולם ועל ערכים – זירת ההכרעה איננה אמורה להיות בבית המשפט או בלשכות הפקידים, אלא בציבור
מדוע אין בני-האדם מזהים מיד את הבשורה הגדולה? פחד מהחידוש?
למה קבלת הפנים הראשונה שהחידוש הגדול זוכה לה היא הסתייגות, חשדנות ואף התנגדות? האם זה הפחד מדברים חדשים? קיבעון מחשבתי, שאינו רוצה לזוז מאזור הנוחות שלו?
למה בני אדם מחפשים תמיד גירויים חדשים ותרים אחרי האושר האבוד?
יש חיים רגעיים, שיוצרים אשליה של חיים אינטנסיביים ותוססים, אבל למעשה אין בהם ממש. הם כמו זיקוק שנדלק לרגע ואחר-כך כבה ולא נותר ממנו אלא אפר • חיים אמיתיים נמשכים…