חרדי הוא זה שיודע לקבוע מי אינו חרדי

נפתלי אלנברג
|
ד' חשון התשע"ה / 28.10.2014 21:36
הבחירות לרבנות ירושלים הכניסו את נפתלי אלנברג למבוכה גדולה: מיהו חרדי ומיהו סרוג? מי גדול בתורה ומי סתם מתחזה שבמהותו אינו אלא קונסרווטיבי? • האזנה לדוברים הרהוטים שכנעה אותו: חרדי הוא זה שקובע מי איננו חרדי

אז מיהו חרדי?

השאלה הסוציולוגית-אנתרופולוגית הזו, הועלתה על ידי אין ספור אנשי מקצוע, ואני מבקש בטורי להציע לה תיקון קל

מי קובע מי חרדי? האם הרבנים? עסקנים?

והתשובה מסתבר כלל אינה פשוטה. בואו ניקח את הפרשייה הפוליטית-רבנית האחרונה הבחירות למשרת הרב הראשי לירושלים.

רבני ואדמו”רי יהדות התורה קבעו לבחור ברב מרדכי אליהו, העיקר לא הרב עמאר.

מועצת חכמי התורה של ש”ס הורה לבחור ברב עמאר על פני הרב אליהו, וכך הסביר חכם שלום כהן בלשונו: הרב עמאר הפך יהודים לגויים וכו’.

רבני הפלג הירושלמי לא הודיעו שהורו לנציגיהם לא להצביע לרב שטרן.

מבולבלים? גם אנחנו

כאשר חרדים מתגייסים, נו חרד”קים!

חרדים שעובדים, נעבעך!

חרדים באקדמיה, נו מיעוט.

אך עם בחירת רבני ירושלים התבלבלתי לגמרי, רבנים שלבושים כחרדים ולעולם לא יצביעו למפלגה חרדית ולא שלחו את ילדיהם למוסדות חרדים, מוגדרים כחרדים על ידי נציגים חרדים, רבנים שכן מחנכים את ילדיהם במוסדות חרדים ותמיד מצביעים למפלגות חרדיות, מוגדרים כלא חרדים.

קצת נאבדתי במערכת החרדית.

עד לפני שבוע הייתי בטוח שאני חרדי. למה לא? אני לבוש כחרדי, שולח את ילדיי ללמוד במוסדות חרדים על טהרת הקודש, לא מתגייס, אוכל יבול נכרי או חו”ל בשמיטה [חס ושלום לא היתר מכירה] וזהו.

גם בסוכות האחרון איתרגתי את עצמי. כמו כולם זכרתי את המדרש המפורסם המייחס את ארבע סוגי היהודים – לארבע המינים. אז נכון, מחברים את כל הארבע מינים ביחד, וזוהי האחדות של כלל ישראל, ובכל זאת טפחתי לעצמי על השכם, אני “אתרוג” מבין המינים, שהרי לא אוגדים את ה”פרי עץ הדר” עם כולם.

 אבל עם התפרצות הארועים האחרונים לא פסקתי מלשאול את עצמי: האומנם חרדי אני?

הרב הקונסרבטיווי

ברגע שהפסדנו אמרו לי המבינים, עזוב, הרבנים לא קבעו מי חרדי, הרבנים רק הורו לנציגיהם לבחור רב “שיגרום הכי פחות נזק” וגם “מה אנחנו קשורים בכלל למוסדות של המדינה”.

אלא שאני נשארתי באי בהירות, ולא הצלחתי להבין מדברי הרבנים הגדרה ברורה מי חרדי ומי לא.

ברגעים קשים מעין אלו אמרתי לעצמי: הלא בשביל זה יש דובר, הם, הדוברים, בטח יודעים לכוון לדעת גדולים.  שמתי אזני כאפרכסת לשמע דבריו של בני רבינוביץ דובר בית הרב שטיינמן ועיתונאי “יתד נאמן” בתוכניתו השבועית ברדיו “קול חי”, וכה אמר בביטחון:

“אני יודע מה דעתם של גדולי ישראל. עזוב את כל פסקי ההלכה והגיורים, באותו יום שהרב עמאר הלך לדיל עם סתיו כדי ששניהם ייבחרו לרבנים ראשיים – מבחינת הציבור החרדי זה נגמר. למרות שבסופו של דבר זה לא ייצא אל הפועל”.

ולא נחה דעתו עד שקבע:

“רב ראשי לירושלים שמתיימר להיות חרדי, זה לא שני רבנים סרוגים עם כיפות שחורות, אלא שני רבנים עם גישה קונסרבטיבית” לא פחות ולא יותר הרב עמאר מתיימר להיות חרדי וגישתו קונסרבטיבית.

נו שוין!

הנציג עלי אדמות

בכל זאת נשארתי בקושיה? חכם שלום כהן וחכמי מועצת התורה בחרו ברב עם גישה קונסרבטיבית? אז הגיע הדובר השני, דוברו של הרב אלישיב זצ”ל עלי אדמות והסביר לנו את מה שקיבל ישירות מעלמא דקשוט תוך כדי שיסביר לנו שש”ס כלל לא חרדית:

“ש”ס שבה והוכיחה שהיא בכלל אינה מפלגה חרדית. כרגיל, השיקולים שהנחו אותה היו שיקולים אינטרסנטים צרים. אופק החזון הרבני של ראשיה הפוליטיים נע בין הדאגה שהרב עמר יקים מפלגה משלו, לבין הסכסוך בין דרעי וישי. מנהיגיה החרדים של ש”ס, החרדים היחידים שם, מועצת חכמי התורה, נאלצו להתחשב באופייה הלא חרדי של מפלגתם”.

ואני התחלתי להבין שכנראה חרדי זה מי שיודע לקבוע שהשני לא חרדי.