מועדים לשגרה: איך נשמור על השפיות?

בניהו יום טוב
|
כ"ה תשרי התשע"ה / 19.10.2014 18:39
עולם כבר מבין שלא ניתן להמשיך לחיות ככה. העולם הדיגיטלי מחריב את שאריות האושר בחיינו, ועלינו להיאחז בקרשי ההצלה של יום בשבוע או שעה ביום ללא מדיה

לאחר חודש של שגרה משובשת, אינספור שבתות וחגים שמבלבלים את הסדר השבועי, ויציאה משגרת החיים, הגענו לרגע של – אחרי החגים.

יש כל-כך הרבה מה לכתוב על תקופת החגים: חודש שהתחיל ביראת הדין והסתיים בשמחה פורצת גבולות; חודש של סליחה, אחדות ואחווה; חודש של מפגשים משפחתיים מיוחדים וביקורי חג – חלף לו לטובת שגרה יומיומית מתישה.

סיימנו את חג הסוכות, חג שכולו חיבור לטבע ולאדם, עזבנו את דירת הקבע המפוארת לטובת דירת עראי רעועה, החלפנו את המיטה המפנקת במזרון דק, ואת המזגן במזג אוויר טבעי, מתחת לסכך העשוי ענפים או קנים נותרנו חשופים לגשם ולשמש, מריחים את ריח העץ הטבעי, מביטים על הנמלים הקטנות ושומעים את יללות החתולים מבחוץ.

באזורים החרדים ארוחות החג הפכו ממשפחתיות לקהילתיות, כששירה חסידית מתמזגת עם פיוטי עדות המזרח, כולם שרים עם כולם, כולם מדברים עם כולם. או יותר נכון: כולם מקשיבים לכולם.

לא סתם אוהבים את חג הסוכות, זה חג שעוצר אותנו משגרת המדיה והדיגיטל ומחזיר אותנו כמה שנים אחורה, לימים בהם הכל היה טבעי ואמתי, ואווירת המשפחתיות והאחדות הייתה כנה  ומיוחדת.

היום, רגע לפני החזרה לשגרה, כשהאצבעות שרק לפני שבוע מיששו את האתרוג הולכות לרוץ על המקלדת, והגוף שהסתגל לכל מזג אויר מתמכר שוב למזגן, רגע לפני שאנו עוזבים את סוכות העץ המעוטרות בציורי ילדים ונכנסים ליציקות בטון מצופות במסכים שונים, עלינו לקחת אתנו קצת מהחג הטבעי והאמיתי הזה אל המציאות הדיגיטלית והמזויפת שבה אנו חיים.

לנסות להישאר עם רגליים על הקרקע ולסגל לעצמנו לפחות שעה ביום שנהיה יותר עם המשפחה ופחות עם המדיה הדיגיטלית, יותר עם החברים האמתיים ופחות עם החברים הוירטואלים.

שעה שבה נהיה אנחנו, בעצמנו, אנחנו והטוב שבנו, אנחנו והיופי של הבריאה שסביבנו.

בשבת הקרובה פרשת נח, חוגגים את ‘יום שמירת השבת העולמי’, יוזמה מיוחדת של רבה של דרום אפריקה, שגייס מפורסמים רבים להעלאת המודעות של ‘יום ללא דיגיטל’. כמה סמלי שהם סימנו את פרשת נח כיום מנוחה עולמי, היום שבו מיליוני יהודים ולא יהודים יתחברו למשפחה ולא לרשתות החברתיות, יטעינו את הנפש במקום את הסמארטפון וידברו פנים מול פנים לא רק בסקייפ.

כן, היום העולם כבר מבין שלא ניתן להמשיך לחיות ככה. העולם הדיגיטלי מחריב את שאריות האושר בחיינו, ועלינו להיאחז בקרשי ההצלה של יום בשבוע או שעה ביום ללא מדיה, כדי לשמור על שפיות ואיזון בעולם המשתנה סביבנו בקצב מסחרר.

חייבים להתעשת, אחרת לא ירחק היום שבו נמצא את עצמנו שרים יחד עם ילדנו את ‘שיר הסלפי’ של הפסטיגל סביב שולחן השבת.

את הזיכרונות המתוקים מהארעיות של סוכות עלינו לחרוט על לוח ליבנו, ולזכור בכל בוקר, שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לקראת העולם האמתי, רק כך נוכל להתמקד בטוב ובחיובי שבשגרת חיינו.

‘אחרי החגים’ שמח ו…מועדים לשגרה.