אתמול הוזמנתי להרצות בפני צוות של ארגון חרדי שמטרתו הכוונת חרדים למקומות עבודה. נו, שאלתי את המנהל. על מה אתה רוצה שאמסור הרצאה?
“הבנתי שאתה מדריך אנשי מכירות לשיפור התוצאות שלהם”, אמר המנהל.
זה נכון, עניתי. אבל לא הבנתי - במה אוכל לעזור לכם? הבעיה הרי שאין מקומות עבודה לחרדים, ובזה לצערי לא אוכל לעזור, טענתי בלהט.
“אז זהו, שלא”, הפטיר המנהל במרירות. “יש לנו לא מעט משרות פנויות שמתאימות למגזר שלנו”.
אז הכל נפלא, אמרתי. עדיין לא נפל לי האסימון.
“הבעיה היא שהחבר’ה שפונים אלינו, לא מוכנים לקחת את המשרות המוצעות….”
בטח בגלל שהן פחות משכר מינימום או עבודה בניקיון, הכרזתי בנימת ניצחון.
“אז זהו שלא”, הוא אמר שוב. “המגזר החרדי לא מוכן לעבוד במשרות ‘רגילות’ או ‘זוטרות’. כל אחד פותח עם הדיקלום ש’דוד שלי הוא יושב ראש מטה הבחירות של דגל’, או ‘בשכונה שלי אני סידרתי מכירות טיטולים מוזלת לאברכים’ – ומיד מגיעה הדרישה לתפקיד ניהולי בכיר. עם שכר מפנק. ורכב. אה, וסלולארי על חשבון העבודה”.
אנחנו כמו אתיופים?
“אנחנו צריכים עזרה”, אמר המנהל. “תבוא להדריך את העובדים שלי איך לשכנע את החרדים שמגיעים אלינו שנמצא להם עבודה – לצאת לעבוד…”
ובתזמון מדהים ובהשגחה פרטית, פנה אלי במייל קורא של הטור הזה. א’ שמו.
א’ שאל אם אוכל לסייע לו למצוא עבודה. “בתחום השיווק”, הוא קבע.
למה? “כי אני מתאים לזה”.
רגע לפני שהספקתי להשחיל מילה, הוא ציטט לי חבר טוב שלו, שלטענתו סיכם את כל הבעיות של המגזר החרדי: “אנחנו כמו אתיופים, הוא אמר. מציעים לנו עבודות רק בניקיון…”
לקח לי כמה שניות להתאושש ופצחתי בנאום ארוך, שאפשר לסכם במשפט קצר:
חברים, גם אני ללא תואר אקדמאי, גם לי אין שום דוד או אבא מפורסם ומקושר, וגם אני לא ‘שייך’ למשפחה דור שלישי בפוליטיקה או בחברה מסחרית ידועה. עבדתי קשה כל החיים שלי. התחלתי בתפקידי מכירה ‘זוטרים’ להחריד. צברתי ניסיון יקר מפז.
ובשביל שלא תחשבו שאני מתנשא, אז הנה הסיפור המלא: התפקיד הראשון שקיבלתי לאחר היציאה מהכולל (בגלל קשיי פרנסה ובהתייעצות עם רב ידוע) הייתה… סחיבת ירקות קלופים למטבחים מוסדיים, וניסיון לשכנע את הטבחים והשפים להשתמש בהם, למרות הסירחון שנדף מהשקים (בגלל חומר משמר).
רק לאחר כמה חודשים טובים התחלתי להבין שעדיף לשטוף את הירקות, ורק לאחר מכן להציג אותם לשפים, מה שהעלה את המכירות פלאים, וגם הביא לי קידום קטנטן.
למחרת הייתה לי שורה מנצחת בקורות חיים שלי שניבנו לאט-לאט.
לאחר שלוש שנים, קיבלתי תפקיד ניהולי קטן בתחום המכירות, בחברה אחרת לחלוטין.
ולאחר עוד שנתיים התקבלתי למשרת סמנכ”ל שיווק בחברה אחרת.
והיום אני בעלים של חברה לייעוץ עסקי ומרצה בתחום הדרכת אנשי מכירות ושירות, אחרי עבודה סיזיפית, קשה ורציפה, עם המון נפילות באמצע ועם המון הצלחות קטנות וציוני דרך.
עמידה ביעדים שווה יותר מתואר
אל תלכו להיות מנקים בבנייני משרדים. באמת. תתחילו את העבודה הראשונה שלכם בתחום שאתם אוהבים ו/או חושבים שאתם מתאימים. ככה תוכלו ללמוד את התחום, לצבור ניסיון, ולמשוך תשומת לב, ככאלה שעשו משהו והצליחו בו (דעו ששורה כמו: עבדתי בחברת X בתפקיד Y ולאחר שלושה חודשים קיבלתי פרס הצטיינות על עמידה ביעדים… – שווה יותר מתואר או תיאורים מפוצצים על כישורים אישיים יוצאי דופן).
ותתפלאו, יש היום לא מעט גופים שעושים עבודה מקצועית מדהימה במציאת גופים עסקיים שמוכנים/מעוניינים להעסיק חרדים חסרי השכלה רלוונטית.
רק תלכו על זה.
תתחילו. והקב”ה יהיה בעזרכם.
צאו לעבוד. לא לעבודה :-).
בברכת פרנסה טובה (ובריאות איתנה!) ובתקווה שהפסקת האש מספר 382/1 חלק 56 א’ תחזיק הפעם קצת יותר משעתיים.
שלכם כתמיד,
מיכה שולם.
פניות הערות הארות רעיונות ובקשות ייענו בעז”ה באופן אישי ומלא. במייל: [email protected]