תסיסה פנימית מתעוררת בקרבינו, ואנו מתקוממים, כועסים רוטנים ונכלמים מרוב בושה כאשר עשרה חיילים נהרגים בקרב ואצלינו, בבית שמש שוב תוקפים חיילים.
נכלמנו, כעסנו, ואף רטנו, אבל בשקט. בלב. אנו עדיין מפחדים להרים את קולינו.
אף אחד מאיתנו לא קם להגן על שמינו, ואנחנו ממשיכים לסבול בדומיה. האם אנו תומכים בהם או מעריכים אותם ברמה כלשהיא, האם זו הסיבה? בוודאי שלא. ההוכחה: אנחנו לא משתדכים איתם, והם נישאים בינם לבין עצמם או קונים בנות עניים כידוע לכולנו.
אז למה אנחנו מפחדים? עד מתי נשתוק, ומה עוד צריך לקרות כדי שנגן על עצמינו, על זכויותינו לחיות, לנשום, ללכת לבנק, להתפלל באיזה בית כנסת שליבנו חפץ, להגיע לתפילת ערבית בשטיבלאך בחצות מבלי להיתקל בהם מבלים לילות על מדרגות בית הכנסת.
תקיפת החיילים השבוע מצטרפת לשרשרת של ארועים מן התקופה האחרונה. הנה חלק מהם:
ביזו בראש חוצות את הגאון ר’ משה שטרנבוך ראב”ד העדה החרדית בפרשת גולובנציץ.
שתקנו!
היכו את בנו של הרב שטרנבוך שהגיע לשמחה משפחתית באולם בשכונה והצליח להיחלץ מן השכונה רק בעזרת חברת שמירה.
שתקנו!
היכו וביזו את הרב רבינוביץ חבר וועד העיר של העדה החרדית עקב פיקוחו באתר גולובנציץ.
שתקנו!
ביזו בכל צורה את גדולי האדמו”רים של העדה החרדית עקב אי התערבותם בפרשת גולובנציץ.
שתקנו!
גירשו את יו”ר וועד הכשרות של העדה החרדית ומנהל בית החלמה ליולדות הרב גבריאל פפנהיים מבית הכנסת.
שתקנו!
שיתפו פעולה עם גורמיים אנטי חרדיים ביום הבחירות בבית שמש להביס את משה אבוטבול.
שתקנו!
השחיתו את המנעול בבנק היחיד בשכונה ביום עצמאות בגין הפשע הנורא של תליית דגל ישראל. אגב, בעקבות הארוע הבנק סוגר את שעריו עוד חודש, וכולנו נצטרך להיטלטל רחוק. ובכל זאת
שתקנו!
סתמו את המנעול של בית כנסת חב”ד בשכונה וריססו על הדלת. ואנו
שתקנו!
ריססו כתובות נאצה נגד האולמות בשכונה.
שתקנו!
עקרו את כל הספסלים בשכונה ושרפו את המגלשות לילדים.
שתקנו!
איימו ללא הרף על “קופה של צדקה” לפני החגים לא להביא תלושים לחנות בגדים מסויימת עד שנכנעה. כולנו נפגענו מזה, אבל
שתקנו!
רק לפני ימים אחדים ריססו כתובת גרפיטי על דלת ארגון “עזרת אחים” שמשרת במסירות את תושבי הכונה.
שתקנו!
החברה החרדית יודעת להילחם היטיב כנגד כל מה שעומד בדרכה. כמעט בכל יום מוציאים הרבנים “קול קורא” חדש, הקמנו תוכנית “חבר” וכולנו חתמנו.
אך כנגד הנזק החינוכי הגדול מכולן, אנו שותקים. כנגד החינוך לאלימות פיזית ומילולית, חינוך לזלזול בגדולי ישראל, חינוך לגניבה וגזילה, שמתרחש יום יום בשכונה לעיני כל וילדינו נחשפים לזה, על ידי אנשים שלבושים כחרדים ומגדירים את עצמם “מקנאי קנאת ה'”, לא קמים רבנים, לא נדפסים ”קול קורא”, והעסקנים שותקים משל כלום לא קרה.
עד מתי נמשיך לשתוק?