בזכות המלחמה? כולנו אחים מסתבר

מזה שנה וחצי נתון הציבור החרדי במיגננה בגלל חקיקה אינטנסיבית, שהוא רואה בה חקיקה אנטי חרדית. גולת הכותרת בחקיקה זו מבחינתו, היא, חוק גיוס בחורי ישיבות. כאשר כמחאה נגד חוק זה יצאו מאות אלפים לרחובה של עיר בעצרת מחאה , תפילה וזעקה.

הדברים הגיעו לידי כך, שבפורים האחרון, בצורה כמעט גורפת וכאילו תואם הדבר מראש, לא התחפשו ילדים חרדיים לחיילים, תחפושת מאד פופולארית בימים כתיקונם.

קונפליקט חרדי-חילוני זה, קיבל תהודה רבה בכלי התקשורת החילוניים, תהודה שלוותה כמובן בתוקפנות רבה נגד החרדים, באמירה שהחרדים מתנגדים לצבא, לשירות בו או אף רואים בו אוייב (וזאת למרות שאלפי חיילים חרדיים משרתים בצבא, בסדיר ובמילואים).

והנה, למרבה ההפתעה, (למי שלא מכיר באמת את החרדים), מהרגע בו נודע דבר חטיפת שלושת הנערים ז”ל, התגייסו החרדים בהמוניהם, מכל שכבות הציבור החרדי ורבניו, לעזרה, לסיוע למשפחות ובעיקר לתפילות ולימוד תורה מוגבר.

בכל בתי הכנסת הוסיפו תפילות מיוחדות ואמירת פרקי תהילים, ובחורי ישיבות ואברכי הכוללים הוסיפו שעות לימוד, כשבסופן נאמרו תפילות מיוחדות לשחרור החטופים.

ואווירת החיזוק רק התעצמה משעה שהחלו הטילים להתעופף בכל רחבי המדינה, וחיל האויר החל לתקוף בעזה, והתעצם שבעתיים מרגע בו התחילו להתגייס בצווי 8 ראשוני חיילי המילואים.

אבל, מרגע שמבצע “צוק איתן” הפך ללוחמה קרקעית של ממש, הדבר נהיה דומה לשיטפון.

בכל הריכוזים החרדיים ובישיבות מתקיימות משמרות תפילה. אנשים ונשים “אימצו” להם, כל אחד ואחת, שם של חייל, והם מתפללים להצלחתו ולשובו בשלום (ויש הרבה יותר מעוניינים להתפלל, מאשר שמות של חיילים).

אנשים פרטיים ואירגונים חרדיים, קונים מזון, שתיה, קפה, ממתקים, ציציות, תפילין, סידורים, ביגוד, לבנים, גרביים, מגבונים, ועוד ציוד אישי רב, במאות אלפי שקלים ויורדים איתם דרומה לחלוקה לחיילים.

קבוצות שלימות באות לשמח את החיילים, לשיר איתם, לשוחח איתם וגם כמובן ללמוד ולהתפלל איתם.

משפחות של חיילי מילואים, המתגוררות עם וליד חרדים, זוכות לסיוע, הן כספי, הן פיזי, בעבודות הבית, קניות, ושמירה על הילדים והעסקתם, ולא משנה כלל האם איש המילואים חילוני, חובש כיפה סרוגה, או חרדי (ויש, כאמור, אלפי חיילי מילואים חרדיים).

קבוצות הווטסאפ החרדיות “מתפוצצות” מבקשות ומהצעות להתנדבות, לתפילות, לתרומות, לעזרה בקניות ובהובלה, לסיוע למשפחות, לאירוח משפחות מהדרום המופגז ועוד ועוד יוזמות. אין יוזמה שלא נענית ואין בקשה שלא “נחטפת” מיד עם עלייתה ל”אויר” הקבוצה (ונא לא לשכוח שמדובר בציבור העני ביותר במדינה!).

אבל, למרבה ההפתעה והצער, כל הפעילות ההתנדבותית הזו, לא מוצאת שום ביטוי באמצעי התקשורת השונים.

אף מילה לא נכתבת על כך בעיתונים ובאתרי החדשות. אף מילה לא נאמרת על כך בערוצי הרדיו והטלוויזיה. ואף מתנדב או חבר אירגון לא מרואיין. כלום. נאדא. יוק!

ניתן רק לקוות, שאחרי שוך הקרבות, בשוב החיילים לביתם או לבסיסם בשלום, יהיה כל אחד מהם, “שגריר” של מידע, של העברת התחושות ושל העברת הרצון הטוב שחש ושספג מהציבור החרדי בעת צרה. דבר זה יביא להמשך הדיאלוג והחיבור הכל-כך חשוב וחיוני בין חלקי העם.

כי אנשים אחים אנחנו!

הכותב הוא איש חינוך, חייל קרבי במילואים, וחבר בפורומים “פלוגתא” ו”השלמה” שמטרתם יצירת והגברת הדיאלוג בין חרדים, חילוניים ודתיים.