10 מסקנות על תוצאות הבחירות: ולמה הסיכוי לאחדות שואף לאפס

ניתוח בחירות מועד ב׳ מול מועד א׳ מלמד: כחול לבן והליכוד – אין מנצחים.

מלבד הניתוח הסטטיסטי, המבוסס על המודל שפיתח Harel Cain, המסביר איזה חלק ממצביעי רשימה בכנסת ה-21 (מועד א׳, אפריל 2019) עבר לכל רשימה בכנסת ה-22 (מועד ב׳, ספטמבר 2019), שהוא מעניין לכשעצמו – בחרתי לקחת כ-20 ישובים (דרום, מרכז וצפון): ישובים המזוהים עם שמאל וימין, מצביעים מחבר העמים ואחרים, ולערוך השוואה בין מועד א׳ למועד ב׳, בין הרשימות הגדולות בעיקר.

מספר מסקנות הן על תוצאות הבחירות והן על ההשוואה:

א. ברוב הישובים שבדקתי הליכוד יורד בין 1%-3% (בחלקם, ישובים הנחשבים למעוזי הליכוד) וכחול לבן, אף שירדה בשני מנדטים, בחלק מהישובים הנבדקים עלתה בין 0.5% – 3%, וישראל ביתנו של ליברמן עלתה בין 2% ל- 6%.

אין הכוונה שהמעבר הוא מהליכוד לכחול לבן. זה לא קרה.

ב. האיחוד עם ‘כולנו’ של כחלון ו’זהות’ של פייגלין לא סיפק את הסחורה. איחוד, בלא מעט מהמקרים, לא מוסיף אלקטורטלית (כמו האיחוד בין הליכוד לליברמן בעבר). חלק ממצביעי ‘כולנו’ עברו לכחול לבן, העבודה-גשר וגם לליברמן. חלק ממצביעי ‘זהות’ הצביעו לכחול לבן ולליברמן.

ג. הליכוד איבד קולות לש״ס (אסביר בהמשך), לליברמן ולעוצמה יהודית של איתמר בן גביר.

ד. נתניהו עשה טעות כאשר לא שיריין בליכוד את איילת שקד ותחת זאת פיטר אותה. אני מניח שהתוספת האלקטוראלית והאדרנלין שהיא הייתה מוסיפה לליכוד היה גבוה מכוח המשיכה שלה ב’ימינה’.

ה. קמפיין ‘חוק המצלמות’ פעל הפעם כבומרנג. במועד ב׳ זה לא הניע את מצביעי הימין. להיפך, זה הניע את המצביעים בישובים הערביים והחזירם לכוחם ב-2015. אף שלא הגדיל את גוש השמאל + הערבים.

ו.מצביעי הליכוד (ומכך חשש מאוד נתניהו וצדק) נשארו בבית. הטענה שמצביעים החפצים בשינוי (מחנה השמאל) יוצאים יותר לקלפי ממצביעי הימין, התחזקה במועד ב׳. יתירה מזה, להערכתי (טרם בדקתי אמפירית) פער ההצבעה בין אשכולות הישובים המזוהים עם השמאל לישובים המזוהים עם הליכוד גדל מהפער במועד א׳!

ז. על אף שלא ניתן להוכיח קשר סיבתי זה אמפירית, הקמפיין התקשורתי נגד נתניהו עם הציטוטים מתיקי החקירות בכל מהדורת חדשות והקמפיין ה״רק לא נתניהו״ (מה שהגדרתי במאמר בעיתון ‘ישראל היום’ כ’ביביפוביה’) השפיע וחיזק את להט ההצבעה בשמאל, את ההצבעה מהבטן, הלא-רציונאלית. ויותר מכך – את הנהירה להצביע (יותר ממצביעי הימין). להערכתי, הפער הוא מעבר ל-10%.

ח. קמפיין הגוואלד של איווט ליברמן נגד החרדים (״מדינת הלכה״) וממשלת האחדות החילונית של כחול לבן הצליחו מעבר למשוער, וגרמו לכך שחלק לא מבוטל ממצביעי הליכוד הדתיים והמסורתיים הצביעו למפלגת ש״ס. נוסיף לכך, מעבר קולות (קטן יותר) לעוצמה יהודית של איתמר בן גביר ולליברמן ונבין למה הליכוד ירד.

ט. מבחינת הגושים (שמאל-ימין): בבחירות מועד א׳ גוש הימין עמד על 65 מנדטים עם ישראל ביתנו של ליברמן. בבחירות מועד ב׳ גוש הימין עומד על 55 (ללא ליברמן אף שמצביעיו ברובם הגדול הם אנשי ימין). גוש השמאל עומד על 44 מנדטים + 13 מנדטים של הרשימה הערבית המשותפת שהשכילה להתאחד.

י. אין ספק, נתניהו עמד וניהל את המערכה והקמפיין לבדו מול קמפיין תקשורתי מכוון ורב-עוצמה (ומוצלח למען האמת) כשמחנה השמאל כולו מאוחד נגדו וכתב חשדות מרחף כאבן רחיים מעל צווארו. נתניהו הוא המותג שואב המנדטים יודו גם גדולי אנשי הפירסום והשיווק. הישגיו במדיניות החוץ והכלכלה חסרי תקדים. הוא אכן מנהיג מליגה אחרת.

סוף דבר:

1. הסיכוי לממשלת אחדות שואף ל-0. זה לא גנץ כמו הסובבים אותו שטיפסו על עץ גבוה עם ה״רק לא נתניהו״ והחרמות והנידויים שהטילו על נתניהו, שלא יאפשרו הקמת ממשלת אחדות.

2. נתניהו נעל (בצדק מבחינתו) את בלוק הימין כולו כשותפים לכל ממשלת אחדות, וגנץ קשר במקביל את כל שותפיו משמאל (כולל ליברמן) – מה שהופך את הקמתה של ממשלת אחדות לאוטופיה ולא למציאות.

3. משטר החרמות והנידויים – ליברמן את החרדים וחלק מ’ימינה’, כחול לבן את נתניהו וחלק מ’ימינה’, ואגודת ישראל את לפיד – הופכים את הירידה מהעץ הגבוה למשימה בלתי אפשרית וקשה פי 1,000 מתוכנית ‘אתגר הנינג’ה’ של רשת NBC האמריקאית ויותר מהמקבילה היפנית ה-‘סאקוסה’.

4. השסע הפוליטי (ימין- שמאל), השסע הדתי (דתיים/חרדים- חילוניים) והשסע הלאומי (ערבים- יהודים) הפכו לשסעים מאיימים חריפים, עמוקים ומקוטבים מאוד. גם אם השסע הדתי הוא מלאכותי ותוצר של חישוב פוליטי קר שנועד לקושש קולות, אך בדרך הוא הפך לעצום, למקור חרמות ושיח אלים ומנדה שיהפוך כל משא ומתן מתכון לכישלון.

5. כחול לבן והליכוד מנהלים כעת קרב מוחות על התודעה הציבורית – מי גרם לבחירות מועד ג׳?

•

מה יהיה במועד ג׳?

שגיתי בניבוי מועד ב׳. לא אתנבא. גם קשה להתנבא. מה שברור הוא – אין מנצחים במועד ב׳! כי לא לנתניהו ולא לגנץ אין את ה-61 וגם אין היתכנות ל-61. אלא אם כן ליברמן יחבור לנתניהו או יחבור לגנץ עם הרשימה הערבית המשותפת.

• מתוך דף הפייסבוק של יואל ישורון, דיקאן הסטדונטים ומרצה למדעי המדינה במכללה האקדמית אשקלון