בסיכומו של הסיפור, שילמתי כ-150 שקלים מיותרים ברכישת מכשיר טלפון חדש. תגידו שזה לא סכום משמעותי? זה נכון, אבל זה עדיין מעצבן.
אז מה, בעצם, קרה?
ככה: אני מהטיפוסים ששונאים לכתת רגליים למרכזי שירות, מה גם שמקום מגורינו במודיעין עילית, ומרכז השירות הקרוב של פרטנר ממוקם בעיר מודיעין – נסיעה של כרבע שעה במקרה הטוב, ושעה במקרה היותר גרוע של פקקים.
מה עשיתי? שיחת טלפון למרכז השירות הארצי של חברת פרטנר, שיחה עם נציג שירות חביב, ורכישת מכשיר טלפון בעלות של 699 שקלים.
זו עסקה טלפונית, כך שאתה יכול לבטל אותה בסמיכות לביצועה. סיכמנו ששליח יגיע הביתה, יביא את המכשיר, אני אסע למרכז השירות לכשאתפנה, כדי לרכוש מגן קדמי ואחורי להגנה על המכשיר. “אי אפשר לשלוח את זה עם השליח”, אמר הפקיד החביב.
למה? ככה.
כמה זה עולה? “הצלחתי להשיג לך הנחה של 50%, המגן הקדמי יעלה לך רק 49 שקלים, במקום 100, האחורי 30 שקלים. ואת הולכת לאחת מנקודות השירות של פרטנר, הם מרכיבים לך את זה, את המגן זכוכית מישהו מקצועי צריך להרכיב. שמתי לך את זה בכרטיסיה שלך”.
שלפתי את כרטיס האשראי שלי, הקראתי את הספרות, נכנסתי לתיבת המייל כדי לראות שאכן חוזה העסקה משוגר לשם. הוא שוגר.
אבל אז, צדו עיני מייל נוסף, שהגיע מחברה מתחרה, ‘בזק’ שמה, ובו מוצע מכשיר זהה – בעלות של 589 שקלים בלבד.
“פלוס מתנה, כיסוי אחורי, פלוס מגן מסך, השניה אני רואה”, אמרתי לנציג השירות.
“איפה זה? אני רוצה לראות”, הוא אמר, והתפלא. שאלתי האם להעביר לו את המייל, אמר שהוא יכול לראות בעצמו. “ממתי חברת בזק מתחילים למכור סלולאר? הם חברה קווית”, הוא אמר.
מה הבעיה? זכותם למכור מכשירים – אמרתי לו. הופס, ‘אכלתי אותה’ במאה שקל, וגם הפסדתי את הכיסויים שאצטרך לשלם עליהם.
הוא התחיל להרצות לי מדוע ‘פרטנר’ היא חברה רצינית, יש לך סניף שמטפל בך ונותן שירות, ושאר מיני בלה-בלה. כשהוא איתר בקולי שאני לא ממש משתכנעת, הוא מיהר להוסיף: תמתיני איתי על הקו, אראה מה אני יכול לעשות…
מן הסתם, רץ לממונים עליו. משהסתיימו דקות ההמתנה, הוא חזר ובפיו ‘בשורה’.
“דיברתי עם הנקודת שירות, הצלחתי לארגן לך מגן קדמי ואחורי ללא עלות”.
את זה אני מקבלת בנקודת השירות? – שאלתי.
“כן”, הוא אמר, ומיהר להוסיף: “אל תשווי את פרטנר לחברות אחרות… יש לך אחריות חברה, יש לך אחריות יצרן, יש לך ‘אבא ואמא’, יש לך למי לחזור”. כאילו בבזק אין לי ‘אבא’ ו’אמא’…
“זה עולם אחר. יש לך רכב? את נוהגת? זה כמו שאת מטפלת בשחור או במוסך מורשה, את מבינה? זה עולם אחר”.
אתה אומר שבזק זה ‘שחור’? הקשתי.
“לא שחור, אבל זו חברה חדשה שהתחילה למכור סלולאר. מה הם מבינים. ואם פתאום הסים, לא יודע מה, כל מיני דברים… פה אנחנו החברה הסלולארית שלך. אנחנו ה’סים’ים שלך, התקשורת שלך”.
אוקי, אמרתי, לא אבטל. אתה שולח מכשיר, אני הולכת לסניף הסמוך ומקבלת מגינים חינם?
“כן”, הוא אמר.
השיחה מתועדת לצורכי שיפור ובקרה…
יאללה, אמרתי לעצמי. עד שבצעתי הזמנה, לא אבטל, ובפרט כשהוא מעניק לי מתנה שתכסה לי את ההפרש במחיר.
•
חלפו יומיים, השליח הגיע עם המכשיר. הכול, לכאורה, טוב.
ומה עם המגינים?
יום למחרת עשיתי מאמץ, נחתתי עם רכבי בסניף השירות שבקניון ‘עזריאלי’ בעיר מודיעין. כלאחר כבוד בישרתי להם שרכשתי אצלם מכשיר, באמצעות הטלפון, ושאיש השירות הבטיח לי מגן קדמי ואחורי. הוא גם הבטיח, ציינתי, שהוא מסמן את הדברים בהערה בכרטיס הלקוח שלי.
“לא הגיוני”, אמר לי מיד פקיד השירות המקומי. “לנו יש מלאי שלנו, לא הגיוני שנוציא סחורה מהמלאי שלנו, על טלפון שרכשת בסניף הארצי”.
טוב, אני לא ממש מבינה בעסקי המלאי של חברת ‘פרטנר’. ביקשתי ממנו לחטט בכרטיס הלקוח ולמצוא את ההערה המסומנת. הוא מצא אותה, אגב.
הוא גם מצא את פרטי איש השירות החביב שמכר לי את המכשיר, טלפונית. ועדיין, טכנית, לא יכול היה לבצע את מענק המתנה.
אמרתי: אין בעיה, ארכוש מכספי אבל אפרסם את הסיפור, למען יידע עם ישראל להיזהר בבואם לבצע עסקה טלפונית עם פרטנר. היום זה מגן קדמי ואחורי, 100 שקלים בלבד, מחר זה משהו הרבה יותר יקר ויוקרתי.
אל תאמינו, רבותי, למה שמוכרים לכם טלפונית, כשהם להוטים לסגור אתכם עסקה.
אני לא בטוחה שמנהלת הסניף שם האמינה לי שבכוחי לפרסם אפשהו משהו, אבל היא הגיעה במיוחד, נטלה את הפרשה מידיו של הפקיד הזוטר והחלה לטפל בעצמה.
במאמץ עילאי (היא הגיעה לעבודה נטולת מיתרי קול פעילים, בקושי שמעו אותה לוחשת, היא באמת התאמצה) דיברה עם מי שדיברה, ניסתה להבין איך ‘נידבו’ את הסניף שלה לחלוקת מתנות החינמיות, ואז עברה להסביר שאצלה במלאי גם אם תרצה, אין את המוצר הדרוש.
“אוקי”, בישרה לי את בשורת הניצחון, אחרי כמחצית השעה של המתנה (פלוס רבע שעה הלוך, פלוס שעה חזור בשל הפקקים – כבר אמרתי?): “מחר תתקשר אליך פקידה, ותתאם איתך את פרטי מתן המתנה”.
•
יום המחר הגיע ושום פקידה מ’פרטנר’ לא יצרה קשר.
נראה לכם שהשארתי את המכשיר נטול הגנות? ממש לא. סרתי אל דוכן (לא פרטנר. בעקרון!) למכירת אביזרי פון, רכשתי את האביזרים הראויים, והמכשיר כעת מוגן, על הצד היותר טוב.
והמתנה של ‘פרטנר’?
אחרי מסלול התלאות שהעבירו אותי, כמדומני שהם צריכים להתחנן כדי שאטול אותה מידם.
כך או כך, הפקידה שם לא מצאה טלפון כדי לחייג אלי ולתאם איתי את הפרטים הנחוצים. כולה מתנה של כמאה שקלים, כן?
רק כעבור מספר ימים, ורק לאחר פניות לקבלת תגובה, יצרה מנהלת שירות הלקוחות של פרטנר קשר והבטיחה החזר של 150 שקלים בחשבונית הבאה.
•
למרות פניות חרדים 10 לקבלת תגובה מחברת ‘פרטנר’ על התנהלות החברה, עד כה לא הגיעה כל תגובה. לכשתגיע כזו – נפרסמה.