מעולם לא ראיתי בפייסבוק פלטפורמה לשיתוף חוויות אישיות. תמיד העדפתי לחוות את רגעיי האינטימיים עם אוהביי, קרוביי ומשפחתי. ואילו עכשיו, בתום מסע ארוך ומפרך אני מרגישה צורך לשתף, לנפץ מיתוסים, להסיר פחדים ולהביא למודעות נושא כה חשוב…
תם לו מסע של שנתיים וחצי כמעט.
הכל התחיל מתוך רצון עז לעשות מעשה גדול ומשמעותי שיסיט את מסלול חייהם של אחרים ויכניס להם מעט אושר. ואז, כמו “סימן” משמיים – התפרסמה כתבה גדולה בטלוויזיה ובעיתון בנושא פונדקאות – נושא שעד אז היה זר לי לחלוטין – והחלטנו שהולכים על זה.
בדיקות, רופאים, אבחונים, וועדות, טפסים, זריקות, תרופות, בתי חולים, עוד פעם רופאים… עלינו על רכבת הרים פיזית ורגשית ובמשך כל הנסיעה הלא פשוטה הזו התפללנו שיבוא יום ונגיע אל התחנה לה אנו מייחלים: להיות שותפים בפלא הבריאה- הבאת ילד לעולם שיהפוך זוג הורים למשפחה של ממש.
רק כאשר נפגשים מקרוב עם קשיים של זוגות כה רבים להביא חיים לעולם, מבינים עד כמה מדובר בנס. פשוט נס.
הקשיים, הסבל, הכאבים והאכזבות שחווינו בתהליך מתגמדים אל מול שנים של סבל בל יתואר שחוו זוג הורים מקסימים שכל חטאם היה רצונם להביא חיים לעולם.
לפני יומיים זכינו להיות חלק ממעמד אלוקי, עד עכשיו אני לא מוצאת את המילים הנכונות לתאר את גודל עוצמתו.
התמונה הזו, שדימיינתי לאורך ההריון, התממשה לנגד עיניי. האמא, רועדת, נרגשת ובוכה מחזיקה בידייה את ילדיה שלה!! שני מלאכים, בן ובת.
וידעתי – המשימה הושלמה.
•
אני רוצה להודות לבורא עולם שזיכה אותי להיות שותפה בדבר העצום הזה והחליט שהבאת חיים לעולם עבור הורים אחרים, יהיה חלק מסיפור חיי.
אני רוצה להודות לחברים ולחברות מכל תחנות חיינו שתמכו, עזרו עודדו, התעניינו וחיזקו. מבלי לדעת, המילים שלכם נתנו לנו הרבה כוח ברגעי משבר וקושי לאורך התהליך הכה מורכב הזה. לא סתם אומרים שיש חברים שהם כמו משפחה. תודה!
אני רוצה להודות להורי היקרים שהצליחו לשים בצד את הדאגה הפרטית והמובנת בהחלט לשלומי ולבסוף תמכו, עזרו עם הילדים והיו שם תמיד עבורי.
שאלוקים ישמור לי עליכם.
תודה למשפחתי היקרה שהתעניינה, עזרה, חיזקה והכילה. קשר דם זה הדבר החזק ביותר שיש לו לאדם בעולם הזה. ועכשיו, גם התאומים שנולדו להוריהם יחוו את הקסם הזה.
תודה לילדיי הפרטיים. יהונתן, רוני ואריאל המדהימים שלנו!
תמיד נהוג לחשוב שאנחנו ההורים מספקים את צרכיהם הפיזיים והרגשיים של ילדנו. ופתאום, בהריון הלא פשוט הזה, חוויתי רגעים רבים בהם ילדיי שלי עזרו לי פיזית, נתנו יד בתפעול הבית והטיפול בקטנצ’יק והחשוב מכל- הטעינו אותי בכוחות ואנרגיה.
ילדים שלי, הפגנתם בגרות מופלאה לאורך הדרך, תמכתם וחיזקתם. בורכתי בילדים מדהימים ובוגרים שהיו חלק בלתי נפרד מהתהליך ומהמעשה החשוב הזה. הלוואי ותגדלו להיות אנשים טובים, עושי חסד ואמת שרגישים למצוקותיו של האחר.
ואחרון חביב – האיש היקר שלי. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך בעולם הזה. היית שם תמיד, אם לא פיזית אז נפשית. אתה רשת התמיכה הכי חזקה שיש לי בעולם הזה.
תודה שניגבת לי את הדמעות. תודה שלחשת לאוזני את המילים הנכונות. תודה שגירשת את השדים וסילקת את הפחדים. תודה שדאגת לצייר לי בכל פעם מחדש קו אופק כשאני בקושי הצלחתי לראות רק אפור והכי חשוב- תודה שהדלקת לי פנס והארת לי את הדרך בדיוק בפניות החשוכות ביותר.
אין לי מילים לתאר מה אתה מהווה עבורי. זכיתי.