‘האשכנזים אוכלים אחד את השני, אבל נגד ספרדים – הם יד אחת’

באלעד נערך הערב (ליל שישי) אירוע הוקרה לפעילי ש”ס וסיכום הבחירות לכנסת, בהשתתפות בכירים בתנועה וחברי כנסת.

הנואם המרכזי של הערב, ח”כ יעקב מרגי, התייחס להצלחה של ש”ס בעיר בבחירות לכנסת,  העריך שלא “בלתי אפשרי להחזיר אותה לידיים ספרדיות”, תקף את האשכנזים – והכריז: “בעולם הישיבות אנחנו חי נושא את עצמו, אין סיבה שלא נהיה ככה גם בסמינרים”.

אתר חרדים 10 מגיש תיעוד וידאו ותמלול מנאומו.

יו”ר ש”ס באלעד, צוריאל קריספל: “איך אמר לי רבי יעקב מרגי כשהזמנתי אותו? אני לא מהאנשים שקמים ב-9 בבוקר, אני מתחיל את היום שלי ב-5:20 אבל אם קראת לי בשביל אלעד, אני בא. עזב את הכל, ובא. ומכאן נוסע לעוד מקומות…”

מרגי פתח: “ידידי חבר הכנסת משה ארבל, צריך להתרגל…עד שהתרגלתי לקרוא לו משה, הייתי קורא לו רחמים כמו לאביו, יהודי יקר באדם…

על המסירות נפש שלכם אפשר לדבר, זה מה שקונה אותי ומביא אותי לפה כל הזמן… באתי לומר לכם ישר כוח על מסירות הנפש. שהאווירה העוינת מתחתכם, לא תמיד יש… קשה כוח הסבל, אין מוטיבציה.

אני עקבתי ביום הבחירות דרך המחשב על אלעד. בהתחלה קצת דאגתי, מי שזוכר, קדנציה אחת ניהלתי פה את המטה כשהעיר הייתה מרוסקת במחלוקות, וגם אז הבאנו 6460 קולות, תוצאה יפה, חשבנו יהיו 4000. לא האמנו. והיינו באופוזיציה, ועם תככים. ואלעד בלטה הפעם לטובה, כי זה לא מובן מאליו.

באתי לומר לכם שתעבירו את המסר הלאה. הצלחתם כי הייתם מאוחדים, כי שמתם את כל הביקורות בצד, כי פרגנתם אחד לשני. לעיתים עצת היצר – מה עושה לנו? תראה למה ההוא ככה, וזה לא התייחס אלי, וזה באתי אליו ולא עשה. יכול להיות שאתם צודקים, אבל לא תמיד אפשר, ולא תמיד אלו שצריכים לפתור את הבעיות רוצים לפתור, אבל צריך לשים הכול בצד ולהתאחד.

קידוש ה’ כזה. אני חשבתי העיר הזו הלכה, ואני אומר לכם: זה לא בלתי אפשרי להחזיר אותה לידיים ספרדיות. תלמדו מהם (-מהאשכנזים), ולא אכפת לי שיצטטו אותי. הם ‘מוכרים’ אחד את השני, אבל כשיש מאבק מול הספרדים – הם יד אחת. לפעמים צריך ללמוד גם מהם.

גם מהיצר הרע לומדים עבודת ה’. מהנחישות שלו, מהזריזות שלו, אני חושב שהיצר הרע למד ‘מסילת ישרים וחוזר עליה כל הזמן. לכן צריך ללמוד מהם. להמשיך להתאחד, לא להסתכל, להסתכל רק על המעלות. למה? כי בסוף זו העיר שלכם, פה אתם גדלים, פה אתם מגדלים את הילדים שלכם.

אף אחד לא נותן לנו דברים כי הוא אוהב אותנו, לא בממשלה לא בעיריות, גם לא פה. במקום להיות סגן, מנהל מחלקה, בואו נהיה אנחנו מנהלי הבית. וזה אפשרי. זו גאוות היחידה. אומרים שאני יותר מדי ‘נכנס’ בהם, והאשכנזים חושבים שאני איזה שונא אשכנזים. לא, אני החלטתי לומר להם מה אני חושב.

אני יודע לתת את הטובה שמגיעה להם ויודע גם לתת להם בשיניים כשמגיע להם. אנחנו לא נחותים, אני לא מרגיש נחות כשאני תוקף אותם. אני יכול למנות 20 מעלות למה אנחנו מעליהם. אבל בואו נלמד לפחות בתכונה הזו…

(צוריאל מנסה להפסיק אותו) מרגי: מקצת שבחם… הם אוכלים אחד את השני אבל כשזה מגיע נגד הספרדים, הם יחד. ואם חשבנו שהם דואגים ודאגו לנו, ראינו בבחירות האלו, יצא קוום בכל הארץ. מי שזוכר דיברו על מפץ ספרדי, לא יעברו את אחוז החסימה, ושכבר רצנו לבד, הם דאגו לקחת לנו קולות מהפריפריה. מטבריה.

אם אתה דואג שלא נעבור את אחוז החסימה – למה אתה פועל בתוך ציבור שלנו? סוף המעשה מעיד על תחילתו. ולכן, רבותי, אין מה לעשות, אם אין אני לי – מי לי.

רבותי, לפני שירדתי מהאוטו, שיחת ועידה עם ארבעה אנשים. אתם לא יודעים. והנה אני אומר את זה. בקשר לאלעד. מנכ”ל משרד החינוך, מנהלי אגפים שם, יחד עם העוזר שלי נתנאל, על מה? אמרתי אני לא אתן לכם להקים ה’ ו’ סמינר לאשכנזים, בלי שיהיה אחד לספרדים. לא יקום ולא יהיה! אבל המשימה שלי תהיה, הוא נתן לי שבוע, רצה החלטה במיידי, עצרתי אותם, שבוע.

המשימה שלנו בשבוע הזה לחבר מכל התיכונים והסמינרים שיגבשו דרך כי אי אפשר לפתוח 4 ה’ ו’, המדיניות היום בכלל היא לא לפתוח סמינרים להוראה. לצמצם. אבל בגלל המלחמה שלנו באפליה, אמרתי: לא יקום ולא יהיה.

מנכ”ל משרד החינוך היום אין לו שר על הראש, יכול לצפצף עליו. יותר בטוח שיהיה לו סגן שר מאגודה, אני הרי לא יודע אם אהיה שוב סגן שר חינוך הוא יכול לצפצף עלי. שיחה 20 דקות, וועידה, וקיבלנו שבוע. אני מקווה שנצליח להביא הסכמה כאן, תעשו יד אחת, לענות ל’קול קורא’, ומספיק לחזר אחר הפתחים. מותר לדבר על זה, זה לא בושה. החי נושא את עצמו, גמרנו.

בעולם הישיבות אנחנו חי נושא את עצמו. אין סיבה שלא נהיה ככה גם בסמינרים. רק שלא יפריעו לנו. בירושלים יכולנו לגמור את הבעיה. הם עושים רישום מוקדם, הם הולכים לכיתות ז’, לוקחים את הטובות שלנו, קובעים מכסה.

ראיתי סרטון של רון קובי, גם הוא אמר, 25-30 אחוז חרדים זה בסדר, מעבר לזה – סכנה. כתבתי אצלי, מעניין מי למד את האחוזים, את המכסות, והתפתח דיון בקבוצה, יום השואה, יום גזענות. כן, מכסות. אז פה באלעד אנחנו נקבע את המכסות, הם לא יקבעו לנו. זה תלוי בנו. נעמוד בזקיפות קומה.

אחרי הבדיקת חמץ, למחרת שורפים את ה-10 פתיתים. שואלים, למה גם שורפים את הנר? הוא לא חמץ. התשובה: נר שמחפש חמץ, מחפש דפקטים, גנאי, תקלות – צריך לשרוף אותו. להתחיל לפרגן אחד לשני, לחפש אחד במעלת השני וניתן כוח לנציגים שלנו.

המשפחה שלי והחברים שלי חיים יותר טוב ממני. אני מאז עומדי על דעתי שליח ציבור, אין לי חיים. ולא אומר את זה לרחמים, זו הדרך שבחרתי. אין בזה לא כבוד ולא כלום, זה שליחות ציבור אמיתית, אתה לא יכול ללכת לשטיבלאך בלי שארבעה נופלים לך על הראש. הלו, באת לנוח, זה נופל לך עם אבטחת הכנסה, זה דיור, זו שליחות. מי שלא יכול שלא יהיה. ניתן כוח לנציגים.

אני זוכר את מרן ע”ה בכנס של בני תורה באולמי מונדיאל בירושלים. הייתי מנכ”ל מפלגה חדש, ישבתי לימינו. הם כינסו כדי להגיד שש”ס לא משקיעה מספיק בת”תים אלא בבתי ספר לקירוב. מה אתם חושבים מרן אמר? תקשיבו. אמר להם ככה. יכל לתת להם מילות עידוד, אשרכם, אשרי חלקכם. אמר להם: אני צריך את תנועת שס? אני בשביל ללמוד תורה לא צריך את תנועת שס, למי הקמתי את תנועת שס? לכם? אתה בן תורה, אם יש שקל אחרון ישקיע אותו בקירוב.

זו הסתכלות על כלל ישראל. כשהתחלנו את תנועת הקירוב בבאר שבע ובאנו לרב יענקב פרידמן מתפרח הוא היה מקים ישיבות, שותל ככה, אמרנו לו פתחנו עוד בית מדרש, תביא לנו מרצה מתפרח. אמר לי, למה אני אביא לך מרצה? תתן אתה את השיעור.

נס מה שקרה פה באלעד מבחינת הכוח, אשרכם אשרי חלקכם. היתה עבודה קשה, לא נעימה, וכמעט ללא תמורה, אבל ברוך ה’ הצלחתם”.