המדריך למתייסר: רגע לפני – שתי שיחות שקיימתי עם שני מתלבטים

1.

את הטור האחרון לפני הבחירות אני רוצה ברשותכם להקדיש למתלבטים. היו לי השבוע שיחות עם שניים כאלה. ולא, הם לא מתלבטים כי הם חסרי אידיאולוגיה שמצביעים לפי טרנד חולף. להיפך, הם מלאי אידיאולוגיה ולכן הם מתלבטים – שלא לומר מתייסרים – עד הרגע האחרון, בשאלה מה חשוב יותר. אם היה אפשר לשים בקלפי שני פתקים, לשתי מפלגות, הם היו מסודרים. אבל מה לעשות שהם צריכים לקבל החלטה ולבחור פתק אחד?

“האמת”, אמר לי מתלבט דתי-לאומי, “באותו מוצאי שבת, כשבנט ושקד נטשו במפתיע את הבית היהודי והשאירו את המפלגה מדממת בצד הדרך, כעסתי עליהם מאוד. היה לי ברור שאני בחיים לא אצביע להם. אבל הזמן חלף ואיתו גם הכעס. אולי תרמה לזה העובדה שברוך השם לפי כל הסקרים, הבית היהודי לא נמחקת. וחוץ מזה, חשוב לי עכשיו לחזק את רוח הלחימה של הצבא. אני שומע את הדיבורים של בנט על אוזלת היד של הממשלה מול עזה, ואני חושב שצריך לעשות הכול כדי שהוא יהיה שר הביטחון הבא של מדינת ישראל. וכמובן יש את איילת שקד שחשוב שתמשיך את המהפכה שלה במערכת המשפט. אז פתאום אני מוצא את עצמי מתלבט האם להצביע למפלגת הציונות הדתית המגזרית של הרב רפי וסמוטריץ’, או למפלגת הציונות הדתית הלא מגזרית של בנט ושקד”.

2.

לפי איך שאתה מציג את הדברים אכן יש מה להתלבט, אמרתי לו. ואולי אפילו הכף נוטה למפלגה של בנט ושקד. אבל מה לעשות שאני לא מקבל את הנחות היסוד שלך?

נתחיל ברוח הפיוס שירדה עליך. קצת לא נעים לי לקחת יהודי שכעס על מישהו ובסופו של דבר סלח ומחל לו, ואז לבוא ולהוסיף שמן למדורה הכבויה. אבל זה לא אני, זה בנט ושקד שהדליקו מחדש את המדורה. אם הם אכן היו עושים את מה שאמרו בימים שאחרי הנטישה הגדולה, ומתמקדים בהבאת קולות של חילוניים ומסורתיים שלעולם לא היו מצביעים לבית היהודי, ואף מצליחים בכך, היה אפשר לסלוח להם. ברחמי שמיים מרובים הצליחה המפלגה החבוטה שהם השאירו עם חובות ענק להתגבר על הנטישה, אז מה אכפת לנו שתהיה עוד מפלגה שתגדיל את גוש הימין? אחלה. אבל זה ממש לא המצב: לכל אורך הדרך, וככל שאנחנו מתקרבים לבחירות זה גובר, בנט ושקד מחזרים בדיוק אחרי האנשים שהם נטשו בזלזול. הם בקרב מאסף על כל קול בציונות הדתית. ואני לא מדבר על קולות הלייטים, זה ברור, אני מדבר גם על קולות של ציונות דתית הארד-קור, של מפד”לניקים.

תראה את המודעות שלהם בעיתוני פרשת השבוע, תשמע את הדיבורים שלהם. שמת לב שבכל הראיונות שבנט נתן השבוע, שבהם דיבר נגד הפסיביות של צה”ל מול החמאס בעזה, הוא פתאום תוקף גם את “השיח המגדרי” שהשתלט על הצבא? זה כמובן מאוד שימח אותי, זאת נקודה מהותית מאוד. רוח פמיניסטית קיצונית השתלטה על הצבא והורסת אותו. זה נורא. טוב שבנט נלחם בזה. אבל איפה הוא היה עד עכשיו? האם הוא סייע לפעילים היקרים שהעזו להתריע נגד מה שקורה בצבא? האם הוא ניסה לעזור, אפילו בדיבורים, לאנשי ‘תודעה יהודית’ שנדחקו הצידה לטובת החינוך מחדש של חיל החינוך ועמותות ליברליות מאוד, ומחלישות-רוח-קרב מאוד? אז מה קרה עכשיו פתאום? סליחה, אבל אני חושד שהוא עושה את זה כדי לשתות בקשית חרד”לניקים – כן, חרד”לניקים – מסמוטריץ’.

שלא תבין אותי לא נכון. אני חושב, בהן צדק, שהדיבורים של בנט נגד הנרפות של הדרג הביטחוני חשובים מאין כמוהם. הלוואי שהוא יהיה שר הביטחון הבא, וברור שהלוואי שאיילת שקד תמשיך את המהפכה שלה במשרד המשפטים. אבל יש לציונות הדתית ערכים יותר חשובים לקדם, ערכים שלא בנט ולא שקד ידאגו להם. להפך, הם יברחו מהם כל הקדנציה (אפילו יותר ממה שברחו מהם כשהיו בבית היהודי) כדי שלא יתויגו כמגזריים חלילה.

3.

ל”מגזר” יש ישיבות, ואולפנות, וגנים, ובתי ספר, ובני עקיבא, ומערכת חינוך שלמה שגידלה ותמשיך לגדל בעזרת השם דורות שלמים. מי ידאג לכל זה עכשיו? אלונה ברקת?

תבין, אמרתי לו. זה לא שהפכתי עכשיו לעסקן קטן של הפועל המזרחי. אבל הרי מה כוחה הגדול של הציונות הדתית? למה בנט עשה את הסטארט-אפ הפוליטי שלו איתה? כי הוא יודע שהשקעה בציונות הדתית היא הדרך היעילה ביותר להשפיע על המדינה כולה. הציונות הדתית נמצאת בכל מוקדי העשייה. בצבא, ברפואה, במשפט ובכלכלה. אבל בלי החינוך הציוני-דתי, בלי בתי הכנסת, בלי הרוח, בלי האמונה, בלי התורה, בלי ההלכה, בלי הרבנים, בלי הקדושה, בלי בית המדרש – אין ציונות דתית.

בעידן של בנט ושקד המילה “מגזר” הפכה למילה גסה ממש. היא עלובה כמעט כמו המילה “גבאים” (אותם גבאים שיקבלו גם השבת קילוגרמים של עלונים לחלוקה, עם מודעות שלהם). שוב ושוב הדגיש בנט שהפכנו ממפלגה שדואגת למגזר ולצרכים שלו, למקוואות ולבתי הכנסת ולגבאים – למפלגה עם היד על ההגה של הנהגה. אלה דיבורים יפים, אבל בלי מפלגה שתדאג למגזר לא יהיה מגזר, ואם לא יהיה מגזר, לא תהיה יד על ההגה. כלומר, היד תהיה על ההגה, אבל הכיפה תישאר כנראה עמוק בתא הכפפות.

והאמת? אני לא חושב שבהצבעה לאיחוד מפלגות הימין אתה מזניח את ההשפעה על מערכת המשפט ועל הביטחון. נראה לי שסמוטריץ’ יוציא אותך ידי חובה בקדנציה הבאה בסוגיות האלה לפי כל השיטות והחומרות. אה, והוא גם ייאבק באמת, לא רק שבועיים לפני הבחירות, בשיח המגדרי המסוכן שהשתלט על צה”ל.

וחוץ מזה, אתה מוטרד מכך שבג”ץ משתלט על חיינו? בבקשה, יש לך הזדמנות להצביע למפלגה ששופטי בג”ץ עשו הכול כדי לפגוע בה. אני לא חסיד של אנשי עוצמה יהודית, אבל שמע, אם איתמר בן גביר ייכנס לכנסת זאת תהיה חתיכת אמירה מול שופטי בית המשפט העליון.

4.

בניגוד למתלבט הדתי-לאומי, המתלבט השני שפגשתי, מגיע עם לא מעט מרירות כלפי מפלגת האם שלו, יהדות התורה. הוא חרדי, אבל לא דוס-דוס. הוא עובד בהייטק, עשה לפני זה צבא במסלול חרדי, הילדים שלו לומדים ליב”ה ואשתו לומדת במכללת אונו. “הצד היחיד שלי להצביע ג'”, הוא אמר לי בלמדנות, “זה רק בגלל המסר לילדים. בוא נגיד שאם הילד שלי יתעקש גם הפעם להיכנס איתי מאחורי הפרגוד, אני מצביע ג’. זה לא חינוכי להראות לו שאני שם פס על גדולי ישראל.

“אבל מצד שני, בינינו, אותו ילד הוא בדיוק הסיבה לזה שאני לא רוצה להצביע לג’. הם לא סופרים את בית הספר החרדי-מודרני שהוא לומד בו. אנחנו נאבקים על הסעות והנציגים בכנסת לא עוזרים לנו. בעצם, הם לא מכירים בזרם שלנו. הרי אין מה שנקרא ‘חרדי עובד’ במקום ריאלי ברשימה של יהדות התורה לכנסת. ומעל הכול, מאוד מאוד חשוב לי לחזק את ביבי. תראה מה עושים לו, כל הקדנציה ובטח שבתקופה האחרונה. הכיסא שלו מתנדנד יותר מאי פעם. עכשיו, אם אני מצביע ג’ יכול להיות שהם בכלל ילכו בסוף עם גנץ. צו השעה מבחינתי זה שביבי יקבל כמה שיותר קולות”.

5.

נתחיל מהסוף, אמרתי לו: צו השעה הוא שביבי יקבל כמה שיותר קולות? לא מדויק. צו השעה הוא שלביבי תהיה קואליציה גדולה להקים איתה ממשלה יציבה ומתפקדת, ואין שותפים נאמנים לנתניהו יותר מהמפלגות החרדיות. תשאל אותו. כשאתה מצביע ליהדות התורה אתה יכול להיות רגוע שהם יתמכו בנתניהו. הסיכויים שהם ילכו עם גנץ, כלומר עם לפיד, שואפים לאפס. אם כבר, אז מי שעלול ללכת עם גנץ (ועם לפיד!) זה נתניהו עצמו. זה הרי כבר קרה: נתניהו הוא שעמד בראש ממשלת יש עתיד האנטי חרדית. גם עכשיו נתניהו עשוי ללכת על משלת אחדות עם גנץ, אבל אם החרדים יצביעו בהמוניהם ליהדות התורה, והדתיים-לאומיים יצביעו בהמוניהם לאיחוד מפלגות הימין (ולא לבנט ושקד שנתניהו יעשה הכול כדי לא להכניס לממשלה, בגלל חשבונות אישיים מהעבר) – יהיה כאן מספר גדול של מנדטים שיאפשר לנתניהו ללכת על ממשלת ימין יציבה.

אבל האמת היא שאני חולק עליך לעומק, לגבי האופן שבו אתה תופס את הבחירות. זה יפה שיש לך ציפיות גבוהות ואישיות מהח”כים של יהדות התורה שיעזרו לך אישית, יש בזה אפילו משהו רומנטי, אבל אני חושב שחברי הכנסת צריכים קודם כול לדאוג למגזר שהם מייצגים ברמה הארצית. יכול להיות שבגלל שהנציגים החרדים מרבים לעזור לבעיות של אנשים פרטיים, ועושים את זה במסירות רבה, נוצר כאן בלבול. הרי כל חרדי שלא קיבל אישור להרחיב את המרפסת מתקשר מיד לח”כ אורי מקלב. עזוב לא קיבל אישור, כל חרדי ששוקל להרחיב את המרפסת שלו מתקשר קודם כל למקלב. וכל מי שמתעכב קצת בחדר מיון יודע היטב איך למצוא את אנשי לשכתו של ליצמן, שאכן עוזרים לו.

אלא שהתפקיד של הח”כים הוא, כאמור, הרבה יותר גדול. הם מייצגים מיעוט אידיאולוגי בחברה הישראלית, והמשימה שלהם כנציגיו הוא להגן עליו ועל עולם הערכים שלו. שים לב, אמרתי לו, שהחרדים כבר מזמן לא מחוקקים חוקים אקטיביים שהחילונים יגדירו כ”כפייה דתית”. המאבק היום הוא על כפייה חילונית, על חינוך החרדים מחדש. הם צריכים להשיב מלחמה לכל מי שמסיתים נגד התורה ולומדיה, לדאוג לתקציבים לישיבות (למרות שהם מוצגים כ”סחטנים”, כי הרי התורה לא נתפסת בשיח הציבורי כדבר בעל ערך לאומי ששווה להשקיע בו, כמו תיאטרון, אופרה או כדורעף), לדאוג לכבוד השבת הנרמסת, לכשרות, ובכלל לזהותה היהודית של המדינה.

אז בסדר, לא ארגנו לך הסעה לבית הספר. אני מבין אותך, זה מעצבן, בעיקר אם זה מגיע בגלל זלזול בחרדים העובדים. הזלזול הזה באמת מקומם, וגם מטופש. כי הרי תת-המגזר החשוב הזה, של החרדים עם החולצות הכחולות (וגם הוורודות), ילך ויגדל. למה לוותר עליו? אבל נדמה לי שהעונש שאתה נותן למפלגה בקלפי, מעניש בסופו של דבר אותך. כי אחרי הכול, אתה שייך לשבט החרדי. אתה לא ליכודניק ולעולם לא באמת תהיה. אתה לא שותף לערכים של העשירייה הרביעית בליכוד, שאותה אתה הולך להכניס לכנסת במקום נציג חרדי מחויב ונמרץ. אל תהפוך את עצמך בכוח למה שאתה לא. לא רק בגלל הילד שלך, בגללך. אלה לא בחירות לוועד הבית שבהן אפשר להעניש את מי שלא עזר לך בעניינים מקומיים, אלה בחירות על ערכים ועל זהות.

וחוץ מזה, אמרתי לו, יש לך הזדמנות להיות חלק מאמירה חתרנית מהדהדת. לא ללכת אחרי העדר. בעידן של ליהוק כוכבים נוצצים וכל מיני פרצופים יפים ונכונים למפלגות אופנתיות – לאף אחד ביהדות התורה לא אכפת אם גפני הוא מטר תשעים ומשהו או מטר שבעים ומשהו (כולל הספודיק), ובבחירות 2019 זה ראוי להערכה.

6.

בסוף כל שיחה שאלתי את שני המתלבטים שלי שאלה אחת פשוטה וזהה, שאחריה נדמה לי שלא היה צריך להוסיף כלום.

תחשוב, שאלתי את הראשון, שאיחוד מפלגות הימין הייתה מתנדנדת, על סף אחוז החסימה? נכון שהיית מצביע לה, כי אתה פשוט לא מדמיין את הכנסת בלעדיה?

תחשוב, אמרתי לשני, שיהדות התורה לא הייתה נכנסת לכנסת, לראשונה, בכל הסקרים. נכון שאין ספק שהיית מחזק אותה, כי אתה הרי רוצה שהיא תהיה בכנסת?

בחירות נכונות לכולנו.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’