הייתם מאמינים ש’יום ליום’ צינזר את דברי הגרא”מ שך זצ”ל על דרעי?
1.
מאמר מעניין פרסם השבוע ב’יום ליום’ הרב משה שפיר, ובו כמה קטעים שיש בהם חומר נפץ של ממש.
הכותב מתייחס למאמר “מוזר וגזעני” שכתב “‘אברך’ בשם הרב משה יצחק פרקש המתיימר להיות מתלמידיו של הגה”צ זך הרעיון רבי משה שפירא זצ”ל. הלוואי”.
הכותב לא ציין מעל איזו במה פורסם מאמרו של “המתיימר להיות”.
הנה, למשל, קטע שעורר את זעמו של הרב שפיר, ובצדק, גם לדעת ‘בין השורות’.
“כולנו למשל קובעים בלי למצמץ שליוצאי גרמניה (‘יקים’) יש אופי מסוים. כך גם ליוצאי הונגריה וכך אנו סבורים בנוגע לספרדים יוצאי ארצות ערב – אלא שאסור לומר זאת בקול רם בגלל חשש מהאשמה בגזענות. מובן מאליו שיש ספרדים רבים החורגים מההגדרה, באותה מידה שיש יוצאי גרמניה רבים שאינם מסודרים, היוצא מן הכלל אינו שולל את הכלל, ודברי להלן אמורים ביחס לכלל…”
הכותב דן, בין השאר, על “פערים אינטלקטואליים”, והוא מוכיח אותם מכך ש”22.5% ממקבלי פרס נובל לדורותיהם הם יהודים. כמה מתוכם הם בני עדות המזרח?”. או שאלה נוספת: “כמה מבין שופטי בית המשפט העליון הם ספרדים?”
כלומר, תוצאות אלה הן לא תוצאה של האפליה, אלא משום הפערים האינטלקטואליים.
עוד קטע שעורר את חמת זעם הכותב: “מושגי הצניעות של האשכנזים שונים מאד ממושגי הצניעות של הספרדים”. באמת קצת הזוי. האם ה’מתיימר’ זכר את העובדה שנשים ספרדיות רבות חובשות מטפחת ולא פאה?
והנה ה’דובדבן’ שבקצפת העכורה: “עממיות… הן הרבנים הספרדים, מש”ס ועד ‘מרביצי’ והן הציבור המזרחי הרחב, מדברים בשפה שלאוזני האשכנזים מוגדרת שפה נמוכה ומביכה”.
אז לדעת הוד מעלתו, האפליה אינה גילוי של גזענות, כי אם “תלמידים ספרדיים באופן כללי אינם תורמים להצלחתו של המוסד, ובאופן יחסי יוצרים בעיות יותר מהאחוז היחסי שלהם בין התלמידים. התלמידים הספרדיים נוטים להיות חלשים יותר בלימודים, נוטים יותר להתנהגות ‘בעייתית’ (אלימות מילולית ואפילו פיזית) ונוטים ליצור קבוצות של תלמידים מרקע מזרחי (לעיתים בגיבוי הורי) המקשים על סדר הלימודים התקין”.
לקינוח, אגב, הוא מספר שבילדותו התגורר בנתיבות, וזוכר את הדחייה שחש למראה ‘הבאבא סאלי’ שהושיט לו את ידו שינשק אותה. “בתור ילד אשכנזי מימי לא ראיתי ולא שמעתי שמנשקים מישהו שאינו מהמשפחה הקרובה… עד היום כשאני נכר בסיטואציה אני חש את רגשי הדחייה שחוויתי”.
וכש’בין השורות’ נזכר במילים הללו, הוא חש “את רגשי הדחייה שחווה”.
שאפו, יום ליום.
2.
מה שהשלים את התמונה היה הקטע ב’הדרך’ (ביטאון ש”ס) בו מלגלג צבי יעקבזון בטורו “מבחן בוזגלו” על כולנו האשכנזים.
הוא מתאר סעודה “שבאולם המפואר למטה, סעודה כמנהג אחינו הספרדים שכללה ח”י סלטים, שני סוגי דגים, עוף ושניצל ותוספות ולא כמנהג אחינו האשכנזים שכוללת סלט חי ובורקס במקרה הטוב”.
לא יפה.
‘בין השורות’ מכיר אישית אשכנזיות, שמכינות סלטים במספר גבוה יותר, ואפילו שלושה סוגי דגים, עוף שניצל וגם בקר. ממש לא רק “סלט חי ובורקס במקרה הטוב”.
מי יודע. אולי קרא ‘הדרך’ את ההשמצות על “המנטליות הספרדית” מפי אותו “אברך” והשיב מלחמה שערה. מצד שני, מה עם ‘לא תקום ולא תיטור’?
מצד שלישי, לכותב קוראים ‘יעקובזון’, ולא ‘בוזגלו’, אז אולי מותר לו…
3.
למרות חשיבות מאמר הפתיחה הזה ב’עונג שבת’, ‘בין השורות’ לא יכול היה שלא לחוש דחייה מול העוול שנעשה שם בין השורות.
ואוף איתו, עם ‘בין השורות’, שלא יכול להחמיא, בלי להסתייג.
הכול זוכרים, מן הסתם, את דבריו של הגרא”מ שך זצ”ל על אריה דרעי: “מה שהרב אריה דרעי עשה למען הישיבות במשך שנה, לא עשו באגודת ישראל במשך 40 שנות ישיבתם בכנסת ובממשלה”.
למה, אם כן, היה צריך ‘יום ליום’ במסגרת מאמר כה חשוב לסלף את הדברים?
הנה התוצר הסופי אחרי שיבוש: “רק נזכיר משפט ממרן הגרא”מ שך ‘מה שאגודת ישראל לא עשו ארבעים שנה, ש”ס עשתה בארבע שנים”.
אז זהו, ‘יום ליום’, שהרב שך הכיר אז רק ש”ס אחת – והוא דיבר על אריה דרעי כמנכ”ל משרד הפנים, ובהמשך כשר פנים, עד להיותו יו”ר ש”ס. הוא לא אמר, “מה שעשה הרב פרץ”, הוא אמר בדווקא, “מה שעשה הרב אריה דרעי”. באשר הכול ידעו עד כמה היה דרעי נמרץ ועד כמה הוביל למהפך של ממש בתקציבי עולם התורה.
במאמר כה חשוב, שנושאו מחאה על אפליה, ‘בין השורות’ היה מציע שלא להפלות את מי שקיבל מחמאה מיהודי כה ענק.
4.
הידעתם, שח”כ מוישה גפני, מי שבגרון ניחר מספר בפאנלים עד כמה ‘דגל התורה’ נאמנה לראש הממשלה תדרך בשנה האחרונה דווקא נגדו?
זה מפליא, במיוחד על רקע העובדה שעיתון הבית של ‘דגל’, היה נאמן לנתניהו לאורך כל הדרך, בכל המאמרים הפוליטיים שפורסמו מידי שבוע, בעוד המתחרה – ‘המודיע’, די מצליף.
הנה יעקב ריבלין, הפרשן הפוליטי של ‘בקהילה’: “זהו אותו גפני שמכמות הביקורת שהוא שפך בשנה האחרונה בשיחות סגורות על ראש הממשלה, אפשר לכתוב שני ספרים עבי כרס”.
מעניין, לא?
5.
ברכות חמות, ‘בקהילה’.
אחרי משהו כמו 8 שנים בהן לא דרכה בעיתון כתבת שטח, השבוע מצאתי כתבת חדשה בשם ללי שרלין.
אז אני לא מכירה אותה, אבל מה זה חשוב – העיקר אשה.
השבוע הצטרפה ללי “לתפילת אלפי בנות הסמינרים שהפכה למעמד עוצמתי של קידוש ה’ וגם שמעה את קומץ ‘נשות הפרובוקציה'”.
בעוד ב’משפחה’ מככבת אשה כבר שנים ארוכות בעמודי החדשות (שרה פרדס, כתבת מצוינת), כשהיא גם עושה את דרכה אל משפחות היושבות ‘שבעה’ על יקיריהן, וגם באזורים המרוחקים מאד מאזור המרכז, ב’בקהילה’ זה לא קרה.
אז שאפו על השינוי.
הוא מצטרף לשינוי מבורך נוסף: קונטרס החדשות ב-5 שקלים בלבד. קל להוציא את הכסף מהכיס, מעולה למי שלא ממש מתחבר למגזינים הצבעוניים.
6.
צודק עורך ‘בקהילה’ שלמה קוק במה שכתב בטורו על קמפיין יהדות התורה:
“הקריצה לקהלים חדשים היא צעד ראוי ורצוי, ‘אין סיבה שחרדים עובדים ואפילו חילונים לא יצביעו לנו’… הצעד הזה של חדירה לרשת יש בו היגיון בריא.
“אבל לפני שחלפו כמה שעות מאז נפתחו הדפים החברתיים והופצו הסרטונים באה ההתנצלות הרשמית מטעם אנשי ‘דגל התורה’. ‘להווי ידוע כי הפעילות ברשתות החברתיות אינה קשורה באופן רשמי לתנועה. זו יוזמה פרטית של ‘אוהדי דגל התורה’…זה הפחד מ’מה יאמרו'”.
אז ‘בין השורות’ שמח להרגיע, שלמה קוק. על פי עיתונות חוץ ושמועות ממקורות זרים, כשב’דגל’ צריכים את האמצעים הרשתיים הם יודעים לחבק אותם היטב. סמוך עליהם בדבר הדרכים החשאיות לביצוע הרכישות.
אבל כפי שכתבת, הכול בסתר, ללא פרסומי ניסא, והעיקר ‘אינה קשורה באופן רשמי לתנועה’. שכן, עברו הזמנים בהם נגידים היו צריכים לרכוש עיתון מכובד עבור המפלגה. היום צריך אינטרנט.
אבל תשמור בסוד. כי “ס’פאסטנישט”, אתה יודע. בדיוק כפי שכתבת.
7.
ושוב ‘בין השורות’ לא יכול להחמיא, מבלי להסתייג.
אז אחרי שקיבלתם מחמאות, תסבירו לי אנשי ‘בקהילה’ איך ידיעה זהה ב’הדרך’ ואצלכם – שמופיעה באותו יום תפוצה, יום חמישי – הופכת אצלכם לעיגול ‘פרסום ראשון’?
האם המתדרך (נחשו מיהו) לא סיפר לכם, שתדרך גם את כתבי עיתון הבית שלו ב’הדרך’?
בקשו ממנו בפעם הבאה שלא להפיל אתכם בפח. לא נעים.
ובכלל, בטורו של צבי יעקבזון, הוא מספר שחשף את דבר הבשורה כבר…בשבוע הקודם. “ביום שני ישבנו בכנסת כמה ש”סניקים והדיון עסק ברעיון ה’מצ’ינג’ שכתבתי בשבוע שעבר”.
אז שבוע אחרי חשף ‘בקהילה’ בפרסום ראשון את מה שכתב עליו ‘הדרך’ בשבוע שעבר בפרסום ראשון וחזר עליו בעמוד השער השבוע?
הידיעה (אייטם פרסומי למדי לדעת ‘בין השורות’, ובפרט אם אינו בלעדי או ראשוני) היא על קמפיין מצ’ינג של ש”ס, ולפיו יתבקש כל מצביע להביא קול נוסף לקלפי. תחת הכותרת: “קול ה’ בכוח – מרנן ורבנן חברי מועצת חכמי התורה שליט”א הכריזו: ‘חובה קדושה על כל אחד להתאמץ ולהביא עמו עוד קול אחד לפחות אל התנועה הקדושה תנועת ש”ס’.
אם את דעת ‘בין השורות’ הייתה שואלת ש”ס, היה מייעץ לה, להפקיד את המידע בידי יעקב ריבלין, מבלי לפרסמו ב’הדרך’ במקביל. גם כי כתב לא ממש אוהב לפתוח את עיתוני יום חמישי ולמצוא שמכרו לו סחורה משומשת, וגם כי כשאייטם כזה מופיע בעיתון הבית, זה מיד מריח אייטם פרסומי ולא ממש ‘מידע מסעיר’.
ושאפו ל’הדרך’, שהצליח להביס את ‘בקהילה’ השבוע.
משימה לא קלה.
8.
כל מי שחיתן ילד יודע עד כמה מעיקה סוגיית רכישת ‘הבגדים לחתונה’ לקהל הנשי. שיטוט בחנויות היוקרה ברחוב רבי עקיבא בבני ברק מעלה מחירים הסובבים את האלף שקל, במחיר הטוב, ואת ה-3000 במקרה הפחות טוב לכיס.
תגידו, למה לא ללכת על השכרה? כי לא כל אחת מוכנה להשקיע כמה מאות שקלים על שמלה ללבישה לערב אחד בלבד. זה כמו לזרוק כסף לפח, ולא מדובר בצלחות חד-פעמיות שמחירן שקלים בודדים בלבד.
הפתרון, גם למי שאין בידו אמצעים וגם למי שיש בידו אמצעים, אבל לא מוכן להשליך אותם לפח האשפה: גמ”ח להשכרת בגדי ערב.
איפה הבעיה? שאין רבים כאלו בארץ. לכי תתחילי להתנייד בין גמ”ח בודד או שנים בירושלים, עוד אחד בכפר חב”ד, ועוד אחד בנחלת הר חב”ד בקרית מלאכי (גמ”ח מעולה).
וסליחה עם מי שלא ידועים לי.
לכן שמח ‘בין השורות’ לקרוא במגזין ‘משפחה חסידית’ של ‘כפר חב”ד’ על גמ”ח חדש – ‘תפארת רבקה’. הדס צורי הפליגה עד עפולה, כדי לסקר ולספר.
הרעיון מאחוריו יותר ממצמרר. “בפתח הגמ”ח תמונה גדולה של רבקי (זוכרים את גבי ורבקי הולצברג הי”ד, שליחי חב”ד במומביי שבהודו?) בשמלת הכלולות שלה… כשנכנסתי עמדו הרב והרבנית רוזנברג בכניסה לקבל את פני הבאים”.
וכך סיפרה האמא של גבי: “לאחר האסון הגישו לי שקית ובה התכשיטים שהיו על רבקי. ביניהם הייתה שרשרת של מיכל נגרין. רבקי קיבלה אותה במתנה מאחת האורחות. היא אהבה מאד את השרשרת וענדה אותה כל הזמן. כשהייתה מגיעה לארץ, הייתה תמיד מתגאה בשרשרת הזו. קיבלתי לידי שרשרת שבורה והצטערתי והצטמררתי מאד”.
מאז, מיכל נגרין תרמה לה שרשרת חדשה, כולל עגילים, והאמא שומרת את התכשיטים “לכלה של מוישי”.
אז הגמ”ח עוצר נשימה, ובתוכו שמלות מפוארות (“לא גדלתי בחב”ד, במקום שממנו באתי כשאנשים רוצים להנציח את יקיריהם הם בונים אנדרטה”) בציבור החרדי, מעדיפים להקים גמ”ח.
אז נכון שעפולה רחוקה, אבל לפי התמונות, הנסיעה שווה את המאמץ. והעיקר, שיהיה במזל טוב, ולעילוי נשמת הקדושים.
9.
שער ‘יתד השבוע’ היה מבריק.
תחת הכותרת “פקקים בדרך לקלפי” מתארים א’ ליף ונ’ קצין (השניה לפחות, אשה) את מכת הפקקים במדינה.
“לא בטוח שהשר ישראל כץ הוא האשם הבלעדי בכל תחלואי התחבורה בישראל, אבל צריך להודות: בעיית הפקקים ההולכת ומחמירה, מעיבה על ההשקעה האדירה במחלפים ובתשתיות”.
הנה עוד קטעים: “שר התחבורה ישראל כץ מצא עצמו החל מיום רביעי תחת מתקפה עזה, תקשורתית בעיקר, בעקבות הדו”ח החמור של משרד מבקר המדינה, יוסף שפירא, על מצב התחבורה הציבורית בארץ ועל התנהלותו המקצועית של שר התחבורה ישראל כץ, שמאשים אותו אישית בכל תחלואי הכבישים בישראל.
“כץ אמנם מסיים בימים אלה עשור בתפקיד, מה שהופך אותו לאחראי ישיר לענייני התחבורה, מצד שני מדובר ב’בולדוזר’ שבשנותיו במשרד נבנו כבישים, מחלפים וגשרים ששינו את פני התחבורה בארץ. גם את זה אסור לשכוח”.
המרואיין בכתבה מטעם ‘דגל’, מפלגת העיתון, הוא ח”כ אורי מקלב, מי שכתבות עליו ואודותיו ממלאות גם את טורי ודפי עיתון ‘משפחה’ השבוע.
מעין ‘בליץ מקלב’.
תהיתי על כך באוזני סביבת גפני. שם טרחו להרגיע שהכול בתיאום, ושבשבועות הבאים אפגוש גם הרבה מגפני. ‘בין השורות’ ימתין בסבלנות.
10.
ולסיום, אי אפשר בלי ברכות.
‘בין השורות’ מצא עצמו מתרגש מול קטע בטורו של אריה ארליך: “טור זה נכתב באחד השבועות השמחים בחיי. ברוך קל עליון כי גבר עלי חסדו ובשעת לילה של יום חמישי האחרון העניק לנו מתנת חינם מאוצרו – בת קטנטנה ומתוקה, בסימן טוב ובמזל טוב. משנכנס אדר – זכינו בשמחה. אין בפי מילה להודות ולהלל ליוצר האדם שזיכה אותנו במאורע שמציף אותי ואת משפחתי בתחושת אושר ושמחה והודיה עד בלי די…
חוה-אסתר, בתי, יקירתי, ילידת היום הראשון לאדר השני – ברוכה הבאה לקננו. ברוכה המצטרפת למשפחתנו. היי לאלפי רבבה. שמחה תהיי כל חייך כאדר חודשך, ודגי לרוב בקרב הארץ, כמזלו של הירח שבראשיתו הפצעת לאוויר העולם והפכת את חיינו למאושרים עוד יותר”.
מזל טוב, אריה. מזל טוב משפחת ארליך.
תגובות
אין תגובות