כשהילדים התחילו לאכול צלחות צ’ולנט בליל שישי. ולעצור טרמפים

בגרות היא רכיב מרכזי בכל התיאוריות של הפסיכולוגיים ההתפתחותיים רק שלא תמיד היא נעשית באופן חינני • אליעזר היון הוטרד מתופעת הילדים המתיישבים לצלחת צ'ולנט • והוא עוד יותר היה המום לגלות ילדים המושיטים יד לעצירת טרמפ
אליעזר היון
כ"ג שבט התשע"ט / 29.01.2019 11:34

הילדים החרדים ביניהם אני מסתובב בעיר מגורי מתבגרים מהר, אך לא בהכרח בהיבט החיובי, או לפחות לא תמיד בכיוון זה.

למה אני מתכוון? לתופעת הצ’ולנט, הטרמפים והחליפות.

כל היהודים מכירים את ליל שישי, רובם גם נוהגים לחטוף בו צלחת צ’ולנט. בתפריט מוצע צ’ולנט פרווה, צ’ולנט עם בשר, עם או בלי קישקע, לחמניה-מזונות וכבד-קצוץ. בנוהל.

מה שפחות תקין הוא ההופעה של הזאטוטים, המתיישבים מול צלחות מהבילות גדושות בתפוחי אדמה, קישקע ובשר וסועדים משל היו הם בחורי ישיבות בני קיבוץ א’.

איפה ההורים שלהם? אין להם אוכל בבית? ממתי ילד בן 8 אוהב צ’ולנט ויודע לדרוש מן המוכר ש’ישים לו הרבה בשר’? למה הם יושבים מסביב לשולחן ואוכלים אוכל חם למען השם?

האם גדלתי בתקופה שמשטר הצנע איפיין אותה ועל כן אינני מסוגל לזכור סצינות דומות? לא נראה לי. כשנלקחנו, הילדים של שנות ה-80, לחנות הפיצה השכונתית עם סבא, הודינו למזלנו הטוב, ואם היינו זוכים גם ב’גלידה אמריקנית’ הרי שהיה לנו יום כיף.

לילדים של 2019 בקרית ספר, הצ’ולנט הוא אפילו לא כיף. הוא ‘יציאה’, שחרור, ריענון של צעירים אחרי שלש שעות צלילה בעומק הסוגיה.

רק שהצעירים הללו – הם בני שמונה.

תופעת הטרמפים, לא יותר חיננית.

אין דברים מחליאים יותר מילד המושיט יד לעצירת טרמפ. עובדה שהילדים החרדים מגוררים בעיר הומוגנית וגדולה בת כמה שכונות מאפשרת להם, יותר מבעבר, לרכוש חברים גם מאזורים המרוחקים מעט מאזור מגוריהם.

הם יכולים להגיע משכונה לשכונה באוטובוס, אך חלק מהם נעזרים בטרמפים. מעטים ביניהם, אף דורשים זאת בפה מלא.

כשזאטוט כבן 9 דרש ממני להסיע אותו לאזור מגוריו, מן הכניסה למודיעין עילית, הופתעתי כל כך, שמהבהלה שאחזה בי פשוט עשיתי זאת. מסתבר, שאם הוא היה דורש את כספי ואף את בגדי הייתי נענה גם כן.

ילד בן תשע, צעיר בן שתיים עשרה, שלוש עשרה ואפילו ארבע עשרה מתנהל ממקום למקום בעזרת טרמפים – זו אנומליה. מציאות לא הגיונית.

עלינו, הילדים של שנות ה-80, מעולם לא נאסר לעלות על טרמפים רק מפני שהקונספציה הזו בפשטות כלל לא היתה קיימת. נער? עולה על טרמפים?

בגרות היא רכיב חשוב בהתפתחות של כל ילד, אין צורך לאמת זאת. הקבעונות בשלבים המוקדמים של התיאורטיקנים משדה הפסיכו’ ההתפתחותית לא נעימים לכל הורה, גם אם המכונים ‘להתפתחות הילד’ הצומחים בכל פינה גורפים על כך הון לא קטן.

אלא שאת הבגרות הזו יש לנתב לאפיק נכון, הגיוני, פונקציונלי. ביקור בסטקייה המקומית על בסיס יומיומי, ישיבה מסביב לשולחנות צ’ולנט ועצירת טרמפים אינם בהכרח חלקים אינהרנטיים מארבעת השלבים המפורסמים של תיאוריית התתפתחות של פיאז’ה.

אז הילדים היום החלו לבוש חליפות מחוייטות ונעליים מבריקות [מאיפה זה הגיע פתאום?], ולחלקם גם יש טלפון [כשר, כמובן], אבל בסופו של יום צריך לזכור: הם רק ילדים. רק ילדים למען השם.

הדפס כתבה

5 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    תגובה
    29/01/2019 23:34
    ינון חיימי
  1. הי חבר יקר.
    זה שאתה מגיע לחנות ורואה שאין לך מקום לשבת לא הופך את התופעה לבעיתית.
    אם יש לך בעיה עם זה אז…..את הילדים שלך תשאיר בבית אולי יהיה לאנשים אחרים יותר מקום לשבת.

  2. תגובה
    29/01/2019 23:37
    ינון חיימי
  3. אני לא בדיוק מבין מה מפריע לך בזה שאני מפרגן לילד שלי לאכול במסעדה.
    אם יש את היכולת והילד נהנה אני יפרגן לו את זה, מה שפחות אמור להפריע לך.

  4. שופט כל הארץ
    06/02/2019 08:56
    רק שאלה
  5. מאיפה אתה יודע בן כמה הנער, אולי הוא בן 15 ואולי הוא נמוך קומה???

  6. כבודו גמר הנה זליג
    20/02/2019 01:32
    אשר
  7. ההההנננה זלייייגגג

  8. איך הם יתאוורו, כדורסל אסור אז צולנט זה הפתרון
    26/02/2019 13:09
    חיים
  9. אם יש לך אופציה אחרת לאוורור ילדי העיר תעדכן