‘היה פיצוץ והתמלאנו רסיסים. ואז אתה מבין שניצלת בנס’

ישי ואפרת כהן, חרדים תושבי גני מודיעין, עשו את השבת בבית ההורים ברמות • בדרך חזרה הביתה עם חמישה ילדים, סמוך למחסום 'מכבים' על כביש 443, ספג רכבם אבן גדולה - ש"נחתה ביני לבין אשתי" • "נס ממש, אם האבן הייתה פוגעת בשמשה צדדית היו הרבה יותר רסיסים"
חיים טוויל
ח' טבת התשע"ט / 15.12.2018 23:36

ישי ואפרת כהן, חרדים תושבי היישוב גני מודיעין הממוקם צמוד לחשמונאים, עשו את השבת בבית ההורים בשכונת רמות בירושלים. שבת רגועה, שבסיומה יצאו עם רכבם בן שבעת המקומות בדרך הביתה.

ילדיהם של בני הזוג לומדים בת”ת ‘המסילה’ בשכונת ברכפלד שבמודיעים עלית. ישי עצמו למד ב’עיון התלמוד’ בקרית ספר.

“כקילומטר לפני מחסום ‘מכבים’ על כביש 443, מכיוון ירושלים למודיעין, שמענו פיצוץ, הבנו מיד שזו אבן”, מספר ישי בשיחה עם אתר ‘חרדים 10′. “היה ממש חשוך, אמרנו לילדים שיורידו את הראש. חמישה ילדים שישבו בספסלים האחוריים, הגדול כבן 14, הקטן כבן 4, אשתי ישבה לידי, אני נהגתי.

“ברגע הראשון אתה לא קולט מה קורה, אבל אז אתה רואה את השמשה הקדמית המנופצת, ומבין שמשהו קרה פה – ושניצלת בנס.

“המשכתי לדהור קדימה, היישר אל המחסום, שם סיפרתי לחיילים מה קרה לנו. הם ביקשו שנחכה בצד, בדקו וראו שאיש מאיתנו ומהילדים לא נפגע, ותשאלו אותנו.

“כולנו היינו מלאים ברסיסים, התחלנו לחפש את האבן עצמה. אחרי חיפוש, איתרנו אותה. היא נחתה היישר על ההנד-ברקס, כלומר עשתה את דרכה דרך השמשה הקדמית מעל למכסה המנוע, ונחתה ביני לבין אשתי. פגיעה פיזית לא הייתה ברוך ה’ באיש מאיתנו.

“הילד בן ה-10 קצת שותק, אז אני עוקב לוודא שהוא לא נפגע חרדה או משהו דומה. דווקא בן ה-4 צוחק על האירוע ולא ממש קולט מה קרה. הגדולים לקחו את זה קשה יותר.

“כשתיים שלוש דקות חלפו עד שהגיע רכב נוסף, עם סיפר דומה, אצלו האבן פגעה בפנס מקדימה. מתברר, שאנחנו לא המקרה הבודד. שאלתי את החיילים אם הם שומעים הרבה סיפורים כאלו בתקופה אחרונה והם הודו שבשבוע האחרון ‘443 מאד חם'”.

תמשיכו לנסוע דרך 443 לירושלים, או תעקפו דרך לטרון וכביש מס’ 1?

“לא חושב שתהיה לנו הרבה ברירה. לרמות למשל 443 ממש מקצר”.

 אתה עוד זוכר את השנים בהן לא נסעו מ-443, והוא נחשב לכביש מסוכן, או שטרם גרת אז בגני מודיעין?

“היינו באותם שנים בשלבי בניית הבית, לא גרנו שם עדיין, אבל אני זוכר שלא פעם חיילים במחסום היו עוצרים אותי ושואלים אם היו אבנים בכביש. זוכר גם תקופות כאלו. חוץ מזה, כבחור למדתי בקרית ספר, בישיבת ‘עיון התלמוד’, כך שיצא לי לנסוע על התוואי. זוכר פעם אחת שהאוטובוס בו נסעתי חטף אבנים, מאז זה לא קרה לי שם, אבל שמעתי על מקרים.

“אמרתי לאשתי, שמהיום, גם אם אסע משם כי אין לי הרבה ברירה, הנסיעה תהיה מתוחה ושונה לחלוטין, ובפרט כשאני עם הילדים ברכב”.

יוצא לך לנסוע מ-446? מהכביש העובר דרך הכפרים הערביים ודרך נילי?

“האמת שלא, אבל סיפר לי חבר שנסע משם לאחרונה, ופתאום הוא רואה את חברו היושב לצידו מתקפל לגמרי. מתברר שאבן ממש קטנה פגעה בו והוא איבד את ההכרה. לי עצמי לא יוצא לנסוע משם”.

תברך ‘הגומל’?

“אשאל רב. היה לנו נס של ממש, אם האבן הייתה פוגעת בשמשה צדדית היו הרבה יותר רסיסים, השמשה הקדמית חסינה יותר”.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות