אישי תקשורת: ‘לפרסם את השפלת הרב מצגר בחקירה? מציצני, סדיסטי

תכנית 'המקור' תפרסם ביום שני חומרי חקירה ותיעוד מחדרי החקירות של הרב הראשי לשעבר • אבל במקום מחיאות כפיים, התגובות בטוויטר היו הפוכות: "ריסוק כבוד האדם, נשחט כאן עוד קו אדום על מזבח הרייטינג"
אבי כץ
כ"א כסלו התשע"ט / 29.11.2018 15:08

תכנית ‘המקור’ המשודרת בערוץ עשר, בהגשת רביב דרוקר, תציג ביום שני הקרוב תיעוד מתוך החקירה של הרב הראשי לשעבר יונה מצגר.

אלא שגם ברוך קרא, כתב ופרשן חדשות 10 לענייני משפט ומגיש ב’המקור’, כנראה לא ציפה מה יהיו התגובות כאשר צייץ: “הסדר הטיעון בין מצגר למדינה מנע מהציבור היכרות עמוקה עם התיק המושחת הזה. רביב דרוקר בא לתקן את המעוות עם חומרי חקירה ותיעוד מחדרי החקירות. ביום שני ב’המקור'”.

גולשים רבים, ובהם אנשי תקשורת, יצאו בצורה חריפה נגד כוונתם של עורכי התכנית לשדר את חומרי החקירה.

ראשון התוקפים היה איש התקשורת אראל סגל – שצייץ בתגובה: “ומה תכלית הפרסום? הרי הוא נענש. הוא בכלא. למה להשפיל אותו ולהציג אותו בוכה בחקירה? למה? מאיפה הצדקנות הרעה הזו ברוכי? אתה מתגאה בזה?”

אחר כך הוסיף: “אין עניין לציבור לצפות באדם בשיא עליבותו אלא רק לספק יצר מציצנות מעט סדיסטי. אל תמכור לי פה צדק ויושרה, אתה בונה רייטינג על חשבון אדם שכבר נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא”.

שדרן תחנת הרדיו קול ברמה, משה גלסנר: “איזה ‘תיקון’ יש בהוצאת תיעוד אדם בוכה בחדרי החקירות, אחרי שהודה, הורשע ויושב בכלא? בעיניי, זה עוול. והעובדה שהמשטרה מדליפה את זה לפרסום כמה שנים אחרי, היא שראויה לתיקון”.

עורך ‘הדרך’, אברהם דוד גרינבוים: “נבזות וחידלון לפרסם תיעוד פנימי של אדם בשעה קשה! מה עוד מותר לעשות בשם הרייטינג וזכות הציבור לדעת?!”

יועץ התקשורת איציק סודרי: “ההדלפות מחדרי החקירות היא רעה חולה של המשטרה, הפרסום של קטעים וידאו משם במצבים רגישים של כל אדם באשר הוא אדם, היא ריסוק כבוד האדם ומוטב היה שהערוץ לא ישתף פעולה ויפרסם אותם. נשחט כאן עוד קו אדום על מזבח הרייטינג”.

שדרן ‘קול חי’ דוד חכם: “איזה ערך עיתונאי יש לזה? איזה תועלת לציבור תצמח מזה? שיקולי הרייטינג מתירים לשפוך דמו של אדם בעודו יושב בכלא ללא כל יכולת להגיב כראוי?!”

הדפס כתבה

2 תגובות

    יראה העם ויוסיף לקח
    29/11/2018 16:22
    יעקב יעקובזון
  1. טוב מאוד הגיע הזמן שאדם ידע אפילו שהוא הגיע לרמה גבוהה , אין כל העולם שלו ומותר לו לעשות כל מה העולה על רוחו, ובפרט רב שיודע מה כתוב בתורה סוף גנב לתליה וסוף דבר הכל נשמע, ןעןד, הוא איבד את הצפון מלכתחילה לא היה צריך להיות הרב הראשי כי לפני כך הועמד בפני חברי מועצת הרבנות הראשית על כל פשעיו, והודה על הכל בפניהם, יש פורטכול ברבנות הראשית.

  2. מציע לכם לקרוא את דברי הרב זרקי מהפייסבוק שלו
    01/12/2018 22:34
    ישי שמעון
  3. אתחיל בחובת הגילוי; הרב מצגר חבר שלי. נכון, כעת הוא אסיר מן המניין, אך חברות לא נמדדת ברגעי שיא ותהילה אלא דווקא ברגעי שפל ומשבר.
    אני מכיר ומוקיר גם את ידידי המוכשרים, העיתונאים רביב דרוקר ועמו ברוך קרא, אשר רבים רבים מתחקיריהם המקצועיים ראויים לציון לשבח.
    יחד עם זאת אוסיף כמה מילים בעניין שעלה על סדר היום הציבורי בעניין הדלפת הסרטונים מחדרי חקירות לצפייה בטלויזיה.
    1. אין חובה לומר את האמת בבית משפט.
    2. לכן, גם עורך דין המשקר לשופט תוך כדי הליך משפטי, אינו עובר על כללי האתיקה, הואיל ואלה “כללי המשחק”.
    3. יש מרחק של שמים וארץ בין “אמת עובדתית” ל”אמת משפטית”.
    4. לכן, יש פושעים גדולים המסתובבים בחופשיות ולעומתם חפים מפשע המרצים עונשי מאסר ארוכים ללא עוול בכפם.
    5. עולם הרבנות של היום יותר גרוע מבית זונות באמסטרדם. הרב מצגר לא המציא את השיטה אלא קודמו הרב לאו. אותו חיפשו ואליו נטפלו והדברים ידועים.
    6. איני מגן על הרב מצגר, שכן, ככל ועשה מעשים בלתי ראויים, הרי שהוא משלם את חובו לחברה ברגעים אלה.
    7. ויודגש, לו הרב מצגר היה שומע לעצתי, הוא לא היה יושב בכלא אף לא דקה.
    8. עברתי על כל חומרי החקירה, העדויות, והררי הקלסרים, מילה במילה, אות אות. היו שם הרבה מאד “חורים” אשר היו מזכים את מצגר ואפילו מחמת הספק. לא בכדי הסכימו בפרקליטות ללכת לעסקת טיעון. אם התיק וראיותיו היו בנויים לתלפיות הם לא היו מוותרים על פסיק.
    9. הרב מצגר שמע לבקשותיה של אשתו, אשר הציעה לו “לשבת ולגמור” עם הסיפור. לכן, “ההודאה” שלו הייתה חלק מהליך פורמאלי לחלוטין. כאמור לעיל, אדם המכחיש בבית משפט או אדם האומר “מודה אני” עושה זאת משיקוליו ולא מצד האמת העובדתית.
    10. לציין, כל אדם בישראל, יכול בוקר אחד למצוא את עצמו נחקר. לא מכל חקירה יוצא כתב אישום. יש פרוצדורה ארוכה אותה יש לעבור מרגע תחילת החקירה ועד לכניסתו של אדם לשערי הכלא.
    11. הבדל תהומי במאזן הכוחות נמצא בין האזרח הקטן המוצא עצמו מתמודד כנאשם מול “מדינת ישראל”.
    12. המדינה כתובעת לא מוגבלת בכח אדם, במשאבי זמן וכמויות של כסף. “המדינה” חיה כרגיל בעוד האזרח לא ישן ולא מתפקד ואפילו יצא זכאי.
    13. האם התחקיר “כשר” ? כן. אך הוא “כשר ומסריח”. בסופו של יום מה ההבדל בין דרוקר את קרא למתגר אם את ההון שלהם הם משיגים בדרכים לא חוקיות ו/או לא כשרות ו/או מזיקות ?
    כעת הבה נסכם;
    ברגע ונחקר יודע כי על מדליף חומרי חקירה יש “חסיון עיתונאי”, בתת המודע שלו הוא יחשוב על “היום שאחרי החקירה” עת ימצא את עצמו מושפל לעיני משפחתו, קבל עם ועולם, בשיא רגעי השפל בחייו.
    האם הוא ידבר ?
    היגלה את האמת ?
    הינסה למרק את מצפונו ?
    האם התחקיר יעזור לחקירות הבאות או שמא יזיק ?
    אני אומר לכם בבירור שאם יש בתחקיר הזה תועלת כל שהיא או “שכר”, הרי שיצא שכרו בהפסדו. הנזק הוא אדיר למדינה ולאזרחיה.
    כל זאת תמורת נזיד עדשים בדמות “רייטינג” ויצר מציצנות.
    זו האמת הצרופה ואין בלתה.
    ואל תבינו אותי לא נכון, מעשיו של ידידי הרב מצגר ככל שנעשו אינם מקובלים עלי כלל. אך יש גבול עליו יש לשמור גם במעט האנושיות כלפי אסיר מן המניין.
    אבל ככל שהאדם יקבע מהו מוסר ומה מוסרי, הרי שהעיקר תמיד יהיה חסר מן הספר.