עושים שiק במחנה יודה • המסע לקניות של שבת

כשיצאתי השבוע לשוק, הרגשתי כמעט כמו נביא. לאחר שבשבוע שעבר כתבתי שאני מקווה שלא יבריזו לי אלו שהבטיחו לבוא איתי לשוק, מצאתי עצמי שוב בלי האישיות שהבטיחה לצאת לצידי, להצטלם בקניות יום שישי. ואז הבנתי שאת השוק עושים המצולמים ולא המצטלמים. יצאתי לשוק בבוקר כדי לקנות בשר לבישולי השבת. אך מה אומר ומה אדבר: השוק היה עסוק בקניות שבת, חניות אלכוהול עדיין לא נפתחו, ורוב האנשים עדיין ישנו במיטות. חזרתי לשם אחר הצהריים והיה הרבה מה לצלם. אם תישארו עד הסוף, תראו כמה אני נהניתי.

 המרפסת • הפעם החלטתי להקדים, וממש בשעות הבוקר החלטתי לצאת לחפש את זוג המבוגרים ששבו את ליבי (ואת לב הגולשים). חשבתי שאצליח לצלם אותם בקפה של בוקר במרפסת, אך שוב התבדיתי: המרפסת נקייה ונוצצת, בתוך הבית פעילות רוחשת. כנראה שיש אורחים ואין זמן לסבא וסבתא לשבת לכוס קפה. בצהריים, כשחזרתי לשוק, כבר לא עברתי שם. אולי בשבוע הבא נמצא אותם.

 איש שיווק • בחנות תכשיטים הממוקמת ממש בקצה השוק, לא רחוק מהקצב שלי, ניצב המוכר כשהוא מוקף במעגל ענק של בנות המנסות באנגלית תקינה ועברית רצוצה להבין מה מחיר התכשיטים. הוא, מצידו, מסביר להם שבכלל מדובר בתכשיטי גולפילד.

 תולה ומוריד • מחוץ לשוק, ממש בקצה הרחוב, אברך תולה מודעות, ומנגד מסיר את הטלפונים ממודעת רחוב, המבשרת על הסעות לבריכת מים. בחור צעיר ניגש אליו ושואל אותו: למה להסיר את המועדות שאדם שילם ממיטב כספו? הוא לא קיבל תשובה, אבל התלישה הופסקה.

 צורכי ציבור • באמצע השוק, במהלך הקניות, עוצר אותו אברך צעיר ומבקש עזרה במסמך מסוים שקיבל לביתו. בסבלנות אין קץ הוא עומד ומסביר, מפרשן את הנכתב, לא מרפה עד שבן שיחו הבין. בסוף הוא אמר לו: תתקשר אלי אם תהיה איזה שהיא בעיה.

משא כבד • “הרכב רחוק”, הסביר לי אחר-כך, כששאלתי אותו למה לא לקח מונית הביתה. אין חניה במרכז העיר, וביום שישי – או שאתה בא ברכבת מתפנק או שאתה בא ברכב. אבל מה יעשה מי שגר בפסגת זאב ואין רכבת כי הערבים השביתו אותה? ותוך כדי הוא עונה: בא ברכב מחנה אותו רחוק, וסוחב את הקניות.

 איחור אופנתי • איחרתי להגיע לשוק. פספתי את יקי אדמקר עורך שם קניות לבד, כשהרעיה כנראה מבשלת בבית את הדגים לאורחים, אבל את מני חדד (הפעם זכרתי את שמך), זה שלא הכניס אותי בלוויית שלושת החטופים למתחם הסגור, ויעקב ישראל עמאר – שלקחו הביתה חצי אבטיח ועוד שאר ירקות מפירות השוק, וגם את הזוג שעשו סיבוב שוק – לא פספסתי.

בן של מלך • הוא הסתובב עם כלב שאחר-כך כיכב בהרבה תמונות בהמשך. הכלב היה קשור לא ברצועה אלא בגרטל ארוך. כולו לב, אמר לי הבחור, מגיע לו את הגרטל שמפריד בין הלב לשאר. לא עניתי. כנראה שהוא מבין בכלבים יותר ממני.

 מעלה חיוך כל שהוא • יושבים בקצה הבאסטה שנסגרה, מחייכים, הבירה בידיהם. “בוא תצטרף”, הציעו ביד נדיבה. “המשקה עלינו, החיוך עליך”. צחקתי. העדפתי לצלם אותם שמחים, אחרי שבוע קשה שעבר על כולנו.

 שפה זרה • שניהם דוברי צרפתית. האחד עסוק בלסיים את הברד בכוס, השני מספר לו את חוויותיו בשוק. הוויכוח מתרחב לאחר שהאחד מתעקש להישאר, והשני ממהר. המפגש הסתיים בהזמנה לקנייה של חבילת גרעינים לשבת. אז מי אמר שהגרעין לא מביא שלום?

 פרח של שבת • “אמא, אני רוצה את הפרח הלבן”, אומר הילד. “אבל זה קצת”, עונה לו אמו. “אני רוצה פרחים לבנים”, עונה הקטן, ומסביר בידענות: “לבן זה צבע של שבת, אני רוצה שזה יעשה יפה מהבית”. עשרה שקלים מחליפים ידיים והילד כולו מאושר, מקפץ עם זר הפרחים הלבן, בדרכו הבייתה, אני רק מקווה שזה הגיע שלם לשולחן שבת.

 מדע בדיוני • “תראה, תראה”, שכנע האחד את השני, והציג לו את מרכולתו, “קניתי אבטיח, תשמע איזה סאונד תתעלף!” הנקישות הם ששכנעו אותי להסתובב. סאונד צלול, נקי וברור. האבטיח הזה הולך להישאר רק קליפה ירוקה. הנקישות המשיכו הרבה אחרי, כשחברו רצה גם אבטיח איכותי כזה.

א-קנקדיקע’ חעל’ה • יש לך חלה יותר טריה? יותר קריספי? ניסה האברך להסביר למוכר מה הוא מחפש, ובמילים אחרות, חלה אמיתית: קשה מבחוץ, רכה מבפנים. המוכר ניסה לעזור לו. אני מקווה שהאברך יודע שבשביל שחלה תשמיע את רעש הקרנץ’, צריך להניח אותה על הפלטה.

עבודת צוות • שניהם הגיעו, קנו עוגות חלות ולחמניות. האחד משגיח, השני עורך קניות. כששאלתי את המשגיח האם הוא לא מתכנן קניות? ענה בחיוך שהחבר הוא המארח, והוא רק עוזר לו לסחוב את השקיות המלאות.

 תפס טרמפ • מענדי גרוזמן, האיש של מקור ראשון, שהשבוע פתחו עבורו ניסים פרץ ונחמיה רוזנפלד דף מיוחד בפייסבוק, כדי שיוכל להשיג טרמפים מכל הארץ, ללא מאמץ – הסתובב בשוק. הפעם הוא לא חיפש טרמפ. הוא רק ערך קניות של חלות ושאר סלטים לשבת. אל הבית הצמוד לשוק הוא הלך ברגל עם חברים. על הדרך הוא נפגש והכיר והבטיח להגיע ליום הולדת של יוסי קלאר, שתתקיים בשבוע הבא. אנחנו רשמנו. נחפש אותו שם.

 פרח לאישה • הם השקיעו, סבבו בשוק כשזר הפרחים בידיהם, מונף תמיד אלעל כדי שלא ינזק. הקניות הפכו קשות, השקיות כולם ביד אחת וביד השניה זר פרחים. אנחנו צלמנו כי אולי ככה האישה תדע כמה זמן הושקע בה, מעבר לקניית הפרחים, וכמה תשומת לב השקיעו כדי שלזר היפהפה שהובא הביתה לשבת לא יקרה כלום.

 אוהבים אותך מרן • את שניהם מצאתי מתדיינים איזה חציל הוא טוב, האם הבשרני או הפחות מלא. “תראה, הבשרני”, הסביר בידענות אחד מהם, “מלא גרעינים ומר, ויוצא חמוץ בבישול וטיגון”. וככה הם בחרו אותם אחד אחד. כשראו שאני מצלם, אמרו: “תצלם את מרן שברקע”. ואני עניתי להם: אני אוהב את מרן, אבל אוהב גם הדיון לכבוד שבת שלכם על החצילים. לכן צלמתי את שניכם.

 מיתוג בראש • “אין דברים כאלה!” אמר לי המצולם אחרי ששמע את הקליק של המצלמה מעל ראשו. נפנתי ללכת, והוא ביקש לראות את התוצאה. כשגילה שהסיכה הסתירה את סמל הרכב, ביקש להצטלם שוב. נענתי. והנה תשפטו איפה רואים יותר את סמל הרכב.

 חשמל בגלגלים • אחרי שגדול פייטני הזמר המזרחי משה חבושה הופיע עם אופניים חשמליות בשוק מחנה יהודה, נראה לי שזה הפך לטרנד: לאט לאט, מידי יום שישי, אני מגלה עוד ועוד רוכבים על אופניים חשמליות. המיוחד הפעם הוא שרוכב האופנים לא שומע, עסוק במוזיקה חסידית. אני מהמר שזה מ’רדיו גאולה FM’.

זוגיות מושלמת • הוא יושב, בהמתנה לאשתו, שמנהלת בצד שיחת טלפון עם הוריה, מאחלת לכל המשפחה שבת שלום. השיחה מתארכת, הבירה נגרמת, והשוק מתחיל להסגר. אבל ככה, כזוג צעיר, היא עדיין רוצה לשמוע כל דבר מהבית, וגם הוא בטח יתקשר להוריו, יאחל להם שבת שלום.

 ביבייסיטר שבועי • הפעם לא היו כל-כך הרבה גברים עם עגלות, אבל מצאנו אחד צדיק בשוק. צלמנו אותו ממהר עם הקניות כשהילד בעגלה. לאחר מכן מצאנו את הילד המתוק שנקרא ‘איתי’, כשאמו קונה פרחים לשבת, והוא מתחבא מאחורי שמלתה, כשהיא קנתה את היין לשבת בחנות המכולת בתוך השוק.

 עבודת צוות • תצלם, תצלם את החב”דניקים מניחים תפילין – וזה עם מצלמה אדומה מצלם, וככה הם מסתובבים בשוק, האחד מחליט מה יצולם, והשני מצלם. אולי הם הולכים לעשות מדור ‘עושים שוק’ באתר אחר. חבל שלא צלמו אותי.

 שומר חינם • במרכז השוק, כשאיש לא נמצא ליד, מונחות שקיות הקניה ליד חנות סגורה, עם גרפיטי מרהיב. מבט לימין ולשמאל לא מראה לי שאיש מתכוון לבוא לקחת. אני מצלם תמונה ועוד אחת, משנה זווית – ואז אני שומע קול מאחורי: נו, אני רואה ששמרת לי על השקיות. תודה רבה. והוא לוקח את השקיות והולך. חבל שלא השאיר טיפ.

 כניסת השבת • השוק מתרוקן. כרגיל בימי שישי אברכים ובעלי צורה עושים את דרכם לבתי הכנסת בדרך קיצור העוברת בשוק. ילדים צועדים אחרי אביהם, בדרכם לבית הכנסת של המקובל רבי בניהו שמואלי הממוקם סמוך לשוק. מנגד ממהרים לבית המדרש של גור, ולבתי הכנסת בצדו השני של השוק.

 לא יחרץ • “אבא, הכלב הזה לא ינשך אותנו?” שאלו הילדים ליד הכלב שרבץ על הכביש, עם גרטל לצאוורו. “הוא לא יעשה כלום”, עונה האב, “ותגידו איתי את הפסוק ‘ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו’ ולא יקרה לכם כלום”. כהה הם חלפו בזריזות על פניו. הכלב הביט בהם משועמם. בטח שלא קם.

 מקווה מטהר אתכם • ככה באיטיות הם חלפו דרך השוק הנסגר, מגבות לצווארם, חזרו מהמקווה, מביטים לימין ושמאל. השוק נראה לפתע כל-כך שונה, האנשים שסוגרים את השבוע בשוק הביטו בהם. האווירה נינוחה, ושבת כבר נחה על גבי השוק. “עוד מעט צפירה”, זרז האח הגדול את אחיו והם החישו צעדיהם הביתה.

 זכרני נא • בעודי עוקב אחרי עגלת השוק המונהגת בידי נכרי הלוקח אותם לפינת המיחזור, אני נתקל באומן והיוצר דב שורין – המלחין של השיר הידוע “זכרני נא”. אני מאחל לו שבת שלום, והוא אומר לי: “רק פעם אחת שרו את השיר ‘זכרני נא’, בכותל אחרי העצרת לשלושת החטופים. לא חבל? זה השיר שצריך היה להוביל את הדרישה לחזרתם”, והוא תוך כדי שאלה עונה: “לא נורא, הבן שלי משה, הולך לעשות חיל. הוא הולך לחדש את השירים שלי ועוד שירים שיהפכו ללהיטים”. במאמר המוסגר אני יכול לומר לקוראי: שמעתי את הגרסאות לשירים של הבן שלו, וחייב לומר לכם – שווה לחכות כשזה יצא לאור.

 דקה לשבת  • ‘היה מאוד כיף בשוק, נהניתי, קניתי גם חומס ופיתות לשבת. אני מקווה שנתראה בשבוע הבא, מאחל לכם מירושלים הקדושה שבת של שלום וכיף, ושנפגש רק בשמחות’. זה מה שרציתי שיהיה כתוב בסמס שהוא שלח ברגע שצלמתי אותו. אני מקווה שזה היה בסגנון.

 באה שבת • באה שבת באה מנוחה, זועק הרמקול מעל גבי הבתים, המבשר על צפירה ראשונה. אני ממהר ברכב, לוקח טרמפ בחור ישיבה, שלא יאחר לפנימיה. ממש בסמוך חוצה באווירה רגועה את הכביש בחור עם מזוודה. כנראה מתארח לחודש הקרוב, אני מהרהר לעצמי למראה גודל המזזודה ומאחל לכם ולי שבת שלום.