איך ברקוביץ למד מבוחריו החרדים שאפשר לרקוד על שתי החתונות

מה באמת עומד להתרחש ביום שלישי בירושלים • מדוע ש"ס תומכת בגלבך ו'דגל' לא - ומה מתקרר בירידות של צפת • האם אבוטבול הפסיד רק בגלל שאכלס שכונות בלי טופס 4 • איפה מצאתי את הניתוח המבריק של השבוע • למה פירר כבש את שער 'משפחה' • ומה הסיבה שיש שלוחים שלא נסעו לכינוס בניו יורק
ג' כסלו התשע"ט / 11.11.2018 20:05
לוגו, בין השורות
1.

את ה-קטע של השבוע מצאתי בטורו של צ' שפיגלמן ביתד נאמן.

שפיגלמן מספר כי "בית משפחת ברקוביץ' הירושלמית כמרקחה. אבא עופר חזר מהחייט והילדים מתקשים להכיר אותו. הוא לבוש עכשיו כחרדי לכל דבר. הוא הזמין לעצמו חליפה אחת קצרה ואחת ארוכה, וקנה גם חולצות לבנות וציציות. בחנות נעליים ידועה בגאולה הוא רכש לעצמו שני זוגות נעליים שחורות: אחד לשבת ואחד ליום חול. ואם כבר מדברים על שבת, הרי שהוא הצטייד בכל הקולקציות השבתיות האפשריות: החל מפראק והמבורג, עבור דרך חליפה קצרה וכובע קנייטש ועד לשטריימל וקפוטה עם גארטל. שאף אחד לא ירגיש מקופח, כשהוא יגיע בליל שבת לבית הכנסת, לטיש או לאבות ובנים, הוא לא יבלוט בשטח וישתלב בציבור בצורה מושלמת".

אבל חכו לקטע הסיום.

"'או, הבדל גדול', מסביר המועמד בחיוך ערמומי. 'מבוחריי החרדיים למדתי שאפשר לרקוד על שתי החתונות, לפסוח על שני הסעיפים, ליהנות מכל העולמות. אפשר להיראות מבחוץ חרדי לכל דבר, להתברך בכל הטוב שהקהילה מעניקה לך, אבל בפנים להמשיך להיות חילוני קטן ולעשות מה שבא לך… מאחורי הפרגוד, כשאף אחד לא רואה, אתה חילוני לכל דבר, אתה לא שומע לרבנים, לא עוצר לחשוב מה ה' רוצה ממך. חגיגה מושלמת"…

 1

2.

הנה בתמצית מה שעומד לקרות בירושלים, השבוע, ביום שלישי, לפי 'יתד'.

"הכל מעלין לירושלים. שלשום עם סיום מסיבת ההודאה… לסיכום מערכת הבחירות בחיפה, הכריז ראש המטה החיפאי, הרב מוישי אדלר, שביום שלישי הקרוב מתגייס כל המטה שהצליח במערכה בחיפה לטובת ירושלים… אדלר אינו היחיד שיעלה עם המטה שלו לירושלים ביום שלישי הקרוב. מכל הארץ יגיעו לסייע לירושלמים. מדובר בין השאר בביתר, מודיעין עילית, נתניה, פתח תקווה, בית שמש, אלעד, גבעת זאב, טלזסטון ועוד.

"תחושת הסולידריות במערכה על ירושלים מניעה את כל מטות הבחירות בכל הארץ להגיע ביום שלישי ולהטות שכם לטובת בחירתו של משה ליאון לראשות העירייה. איש לא מזלזל חלילה ביכולת של המטה הירושלמי עצמו, שהצליח בגדול בסיבוב הראשון להגיע להישג מרשים ביותר, לעשות זאת גם עתה בסיבוב השני, הרצון הוא להגיע לאותם מספרים ולהיות שותפים יחד בהישג נוסף..

".הקלפיות יפתחו בשעה 1 בצהרים וייסגרו בעשר בלילה. המאבק יהיה על היכולת לנייד את הבוחרים לקלפיות בחלון הזמן הקצר הזה. מי שיצליח להביא יותר ממאה אלף בוחרים יזכה בראשות העיר".

מנגד, "עיתון השמאל 'הארץ' האיץ השבוע בבוחריו של ברקוביץ להגיע ולהצביע ולא לשבת בחיבוק ידיים בבית. 'לליאון יש דילים, רבנים וקבלני קולות, לברקוביץ יש ציבור גדול וזועם שחושש מליאון'… מדובר בהתגייסות חסרת תקדים לטובת ברקוביץ. גם מצד אלו שלא תמכו בו בסיבוב הראשון".

הכתב מתאר ב'הארץ' "שכל קבוצת מסרונים טלפונית של הורים או של בעלי כלבים בשכונות החילוניות הופכת לוועד פעולה למען ברקוביץ". ביממה האחרונה פגש הכתב "פרופ' מהאוניברסיטה שהחליט להעמיד את עצמו ואת רכבו למען המטרה", "בגן הילדים הודיעה הגננת להורים שהיא תישאר עוד שעה בגן רק כדי לאפשר להם להצביע".

אז איך אפשר לעמוד מנגד, בעצם? – תוהה אריה זיסמן, בטורו "מקור נאמן".

כל מילה!

3.

יעקב ריבלין, דווקא משום שכל-כך הרבה פעמים אני מסכימה איתך, תרשה לי הפעם לחלוק על קטע קטן מטורך.

הנושא: צפת. הבחירות המקומיות בין שוקי אוחנה, מועמד הליכוד, שאליו חבר המועמד החרדי שלמה חדד, לבין נחמן גלבך, מועמד 'שלומי אמונים'.

בעוד 'דגל התורה' תומכת באוחנה, ש"ס תומכת בגלבך.

הנה מה שכתב ריבלין בטורו בבקהילה: "בצל הבחירות הדרמטיות בירושלים כמעט ולא ניתנת תשומת הלב הראויה לסיבוב השני בצפת… אפשר בהחלט לכבוש את העיר, המועמד החרדי נחמן גלבך עלה לסיבוב השני למרות שמועמד חרדי אחר, אליעזר לזר, קיבל כאלף ושמונה מאות קולות".

אז למה לא כובשים?

לדעת ריבלין, "לפי כל החישובים שרצים במטות הבחירות בעיר, לשון המאזניים הם אלף ומאתיים הקולות של דגל התורה בעיר. נכון להרגע זה הם חונים במגרש של שוקי אוחנה מהליכוד, אם הם יעברו ברגע האחרון לנחמן גלבך, כנראה שבחירתו מובטחת".

נשמור, למרות שאיני מאמינה שזה נכון.

אבל הנה התאוריה: "בדגל התורה הארצית לא אימצו עדיין את הגישה של השותפים הש"סים שהודיעו שהם תומכים בגלבך. הסיבה לתמיכה פלוס המכתב החד משמעי של נשיא מועצת החכמים.. היא ירושלים. בש"ס מבינים שאם רוצים להבטיח את בחירתו של ליאון לראשות עיר הקודש והמקדש בנימוק שצריך מועמד דתי עם אוריינטציה חרדית, אי אפשר לשחק משחק כפול בצפת. משכך, כל הש"סניקים בעיר מגויסים לטובת המועמד החרדי.

"מדוע דגל הארצית לא עושה את החשבון הזה? הנה שתי תשובות. הרשמית היא שלפי החישובים שלהם אוחנה מנצח בכל מקרה וצריך להצטרף למנצח (וכי אצלם במטה אין את החישוב עליו כתבת קודם לכן, ולפיו, אם הם תומכים בגלבך, הוא מנצח? ש.ר.) התשובה הלא רשמית היא הדם הרע של אלעד ובית שמש (את הדם הרע הזה אין לש"ס? ש.ר.).

לטעמי, התשובה פשוטה יותר. התאוריה פשוט לא נכונה. גם ש"ס רצתה לחבור לאוחנה, והיא אפילו אוחזת בידיה מסמך הכולל הסכם איתו (עיקרו: סגנות ראש העיר תמורת תמיכה). אלא מה? שהוא חזר בו ברגע האחרון והעדיף את ארקדי הרוסי על פני הש"סניקים. למה? כי הוא מביא לדעת הליכודניקים  מצביעים רבים יותר.

עכשיו תחשבו: אילו ארקדי לא היה מצטרף לעגלת אוחנה, וכי ש"ס, שמבינה כמו כולם, שהניצחון בידי אוחנה, לא הייתה חוברת אליו בהסכם?

ומה אז היה עולה בגורל ירושלים? בדיוק מה שיעלה בגורלה לפי הקטע הפותח שלך, ריבלין. "כדי לשנות דעת קהל זועמת צריך הרבה יותר מאשר החלטות של הדרג הפוליטי". לא משנה מה תגיד 'ועדת השמונה', מה יורו האדמו"רים, רוב הקהל החסידי ה'זועם' (שלא בצדק), יצביע לעופר ברקוביץ.

אז למה צריך להקריב גם את צפת על המזבח הזה?

4.

הנה מה שכותב חיים בוזגלו ביום ליום על צפת והסיבוב השני שלה, תחת הכותרת "הקרב על הצפון":

"בהתייחסות לתמיכת ש"ס אמר גלבך: 'הם תמכו גם בסיבוב הראשון, התמיכה שלה חד-משמעית ולא נתונה לדיון. רבני ועסקני ש"ס העניקו לי מהרגע הראשון תמיכה בלתי מסויגת. בתקשורת הארצית לפעמים יש רסיסים שמגיעים, ועד שיורדים את הירידות של צפת הם מתקררים בדרך. צפירת הרגה: ש"ס איתנו, חב"ד איתנו, הציבור הדתי והחרדי איתנו. אנחנו שווים אלפי קולות, בעז"ה ננצח".

ואני תוהה: הרסיסים האלו, שמתקררים בירידות של צפת, כוללים את ההסכם עליו חתמה ש"ס עם שוקי אוחנה? הרסיסים האלו, פספסו את הקיטונות ששפכו נציגי ש"ס המקומיים על ראשו של שוקי אוחנה, שהעז להבריז להם מחתימתו והשליך אותם ללא תפקיד משמעותי לזרועות גלבך?

יתכן שאני צריכה לרדת את הירידות של צפת, כדי לקלוט מה פשר האמירות הסותרות של נציגי ש"ס בצפת עיר הקודש.

5.

קראתי בעיון את הקטע מהטור 'המזנון' של שמעון בריטקופף במשפחה, על הכישלון של מוישה אבוטבול בבית שמש.

טענתו של בריטקופף, אם לסכמה: השגיאה של אבוטבול היא שהעדיף את החיים על פני איכות החיים. שאכלס שכונות שלמות בטרם הושלם טופס 4 ושארית החיפוי והחיצוניות.

האם זה נכון? לא בדיוק. חייבים היו להצטרף לזה עוד אלמנטים.

אזכיר לכולנו: היה זה לפני כעשר שנים כאשר רחוב הרב שך בגבעה B בביתר עילית עמד להתאכלס. האכלוס התעכב, התושבים היו לחוצים עם ה'גם לשלם משכנתא, גם לשלם שכירות', ולחץ כבד הופעל על ראש העיר מאיר רובינשטיין.

אבל הוא התעקש: אני לא מאכלס עד שהמדרגות המוליכות מרחוב הרב שך לרחוב קדושת לוי מוכנות.

בסופו של דבר, לאחר סדרת כתבות, ולאחר שהתושבים הבהירו בפה מלא כי לא יבואו בתלונות, בוצע אכלוס 'מוקדם'. האם בשל כך נקמו התושבים ברובינשטיין והמליכו בביתר עילית מועמד אופוזיציוני? ממש לא.

אני מכירה היטב את הקבוצה שפנתה לעיתונאים והביעה תלונות אודות אבוטבול. התלונות בהחלט לא כללו רק טרוניות על חיפוי ומערכת חיצונית של הרחובות והשכונות. זה היה הרבה יותר מזה. אמנם נכון, התלונות היו יותר בכיוון של שותפי אבוטבול לדרך, אבל הן כללו בשר. והרבה.

6.

ועוד מאותו עניין באותו טור.

טוען בריטקופף: "איך אנחנו יודעים שבלוך רוצה לעצור את ההתפשטות החרדית? כי דרישת הדגל שלה במו"מ היא להוציא את תיק התכנון והבנייה מהידיים של משה מונטג. מונטג, שהחזיק בשנים האחרונות בתיק, הפך למעין 'שר שיכון' חרדי, הוביל את השיווקים בעיר, ובלוך יודעת שכל עוד הוא בתפקיד הסיכוי שלה לעצור את הבנייה בעיר אפסי. לכן התנאי שלה הוא פשוט להוציא את היהודי מהתיק".

להוציא את היהודי מהתיק או להוציא את התיק מהיהודי, קצת קשה לקבל את הטענה. בלוך מוכנה לתת את התיק לידיים חרדיות, ותתפלאו, אפילו לידיו של עמיתו של מונטג למפלגת 'דגל התורה', שמוליק גרינברג. אבל, אופס. הוא לא ממחנה דגל-רשב"ם, הוא מזוהה יותר עם מחנה דגל-ראב"ד.

אבל כפי הידוע לנו, שניהם מחנות חרדיות לכל דבר ועניין, שניהם נציגים שירצו להמשיך את 'ההתפשטות החרדית'.

7.

את הניתוח המבריק ביותר של השבוע מצאתי בטור 'מקלט מדיני' של ישראל יוסקוביץ במשפחה:

יוסקוביץ מתאר איך "היחסים בין ישראל כץ לנתניהו ידעו בשנים האחרונות עליות ומורדות. בממשלה הקודמת, כשישראל כץ הגיע לנתניהו עם תוכנית מהפכנית בתחבורה, נתניהו הגיב בזלזול: 'את מי זה בכלל מעניין?!'

אבל מאז למד כץ איך עובדים, והחל ליישר עם נתניהו את ההדורים. 'ומה אני ארוויח אם אשבור את הכלים ואתפטר', אמר בעבר בשיחה סגורה. 'גורלי יהיה זהה לזה של יעלון שלא עובר את אחוז החסימה'…

אז בשנה האחרונה, "ראה כץ את הסחף האדיר שנוצר לכיוון ננתיהו והבין טוב מאד שהיומרה שלו לרשת אותו בעודו בחיים (הפוליטיים) הייתה יומרנית מדי. במקום זאת הוא שינה גישה ואחרי מאמצים מרשימים מצידו, כולל מבחני נאמנות מצד מקורבי המשפחה המלכותית חזר להיכלל ברשימת המקורבים".

וזה השתלם לו. "על הדרך פתאום הוא נוכח לראות את הפלא בהתגלמותו כשראש הממשלה מגלה לפתע עניין בכל אותן יוזמות מדיניות שכץ הוביל במהלך השנים האחרונות".

בין היתר, נשלח כץ השבוע ל"מפגש עם ראשי מדינות ערב", בעומאן. שם "התקבל השר כץ בכבוד מלכים ובין היתר ערך ביקור מיוחד בעיר ניזווה ב'מבצר פורט', שנחשב לאתר מורשת חשוב בעיר שהייתה הבירה של הסולטנות שבמפרץ הפרסי".

כמה חכם. גדעון סער, לתשומת ליבך. שווה לאמץ את הטקטיקה, לא?

8.

היה זה שבוע סוער של 'אחרי הבחירות' ושל הפקת הלקחים.

לפיכך התפלאתי משיקול הדעת (המוטעה, לטעמי) של עורכי משפחה, שבחרו להקדיש את שער המגזין לכתבת ראיון עם "מלאך בשחור לבן", הרב אלימלך פירר, "אגדת הייעוץ הרפואי", ומי ש"מתגעגע למורו ורבו ד"ר משה רוטשילד זצ"ל".

אחלה כתבה (שאפו לאליעזר שולמן וליעקב פלבינסקי) בעיתוי אחר. מה גם, שלפני מספר שבועות התקיים ערב ענק שהוקדש לאיש ופועלו, וגם שודר בתאגיד 'כאן' לצד ראיון רחב עם פירר.

אז מה הטעם להעלות מחדש את הסיפור? ואם כבר, אז מתאים יותר ב'עונת מלפפונים' ולא בשבוע כה רותח וסוער סביב סאגת החירות המקומיות.

בבקהילה, לעומת זאת, הלכו על שיקול הגיוני יותר (שוב, לטעמי, אתם יכולים להתווכח על זה, כמובן) והקדישו את כתבת השער של המגזין לראיון 'על הספה' עם ראש עיריית בית שמש המובס, מוישה אבוטבול – תחת הכותרת "וילך משה".

לביתו הגיעו הכתב יצחק הורוויץ יחד עם אהרן קליגר.

תחשבו שניה, איזו כתבה תמהרו יותר לקרוא, בהינתן שיש לכם פנאי לקרוא אחת בלבד…

 43

9.

גם ל'הדרך' העניק אבוטבול ראיון דומה לזה שהעניק לבקהילה. בהדרך כתב את הכתבה נתנאל ביטון, והצילומים בוצעו על רקע בית כנסת. אני אהבתי יותר את הרגע הביתי החמים. אבל שוב, עניין של טעם.

אהבתי את הכותרת של 'הדרך': "אני אולי עוזב את מסדרונות העירייה, אבל לא עוזב את תושבי העיר", את הטיזר למעלה: "בית שמש לא נפלה, הייתה כאן תאונת עבודה", ואת כותרת השער: "יצאתי בשלום".

עריכה מקצועית, צריך לשבח.

 2

10.

אך שגרתי וטבעי לקרוא במגזין 'כפר חב"ד' על כינוס השלוחים.

אבל המעניין הוא לקרוא שם דווקא על השלוחים, שנעדרו מהכינוס ועל הסיבות להיעדרותם.

הנה אחד מהם, עם סיפור שיעניין גם את חובבי הפוליטיקה שבינינו, אלו שאינם נמנים על קוראיו הטבעיים של העיתון.

למה נעדר הרב יוסי הלפרין מוורנה שבבולגריה? לא תאמינו, אבל בעוד הוא מתלבט האם להגיע או להישאר ולעסוק בהכנות להולדת בתו השביעית בשבת בראשית, שכן אין מסביב חמולה משפחתית שיכולה לסייע, "אנחנו אלה שבדרך כלל עוזרים לאחרים"… קיבל הודעה "מהשגרירות, על ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעיר השליחות שלנו ורנה".

"תאריך הביקור שלו נקבע לשבת חיי שרה, השבת של כינוס השלוחים, והבנתי סופית שהשנה כבר לא אגיע לכינוס… התחלנו במלאכה, כאשר המטרה שלנו היא לעשות קידוש ה' מקסימאלי ומקסימום כבוד לליובאוויטש.

"ברוך ה' הכול נעשה על הצד הטוב ביותר, ונודע לנו שהארוחות הכשרות שסיפקנו עלו על שולחן הדיונים בפגישות הרשמיות בין המנהיגים. גולת הכותרת הייתה במעמד קבלת שבת שנערך בנוכחות ראש הממשלה רעייתו וכל הפמליה. האירוע הזה נערך בארמון של הממשלה בעיר ורנה, ואת כל הציוד – יין, חלות, מאכלי שבת, נרות, ספל לנטילת ידיים, פלטות וכולי, הבאנו מבית חב"ד. כמובן אחרי בדיקות ביטחוניות מחמירות.

"המעמד הזה של קבלת שבת היה אירוע רשמי לפי פרוטוקול ומצולם. הטקס נערך חצי שעה לפני כניסת השבת והגברת שרה נתניהו הדליקה את נרות השבת ובירכה עליהם. השליח בבירה סופיה הרב יוסי סלמון, שהתארח אצלנו בכל השבת הזו, אמר דברי תורה, אני בירכתי על היין וראש הממשלה בירך בגאון על החלות.

"כל הסיפור הזה נמשך עשר דקות. אחרי שהטקס הרשמי תם ואחרי שהמצלמות הסתלקו, הבנות הדליקו נרות עם כל מי שרצתה ולמעשה התחלנו את הסדר הרגיל. זאת אומרת התפללנו מנחה וקבלת שבת בנוכחות הרבה שומרי מסורת מהפמליה הממלכתית וחזרנו לשולחן השבת, שם שרנו 'שלום עליכם', ו'אשת חיל'. עשינו קידוש וסעדנו את סעודת השבת בנוכחות ראש הממשלה ואשתו.

"בשיחה שניהלנו איתם בזמן הארוחה, התברר לנו שיש להם יחס חם לחב"ד והם מעריצים ממש את הרבי. הבן הצעיר שלהם שהה במהלך החגים בבית חב"ד בניו זילנד וסיפר להם חוויות מדהימות.

"בסיום כל האירוע המרומם הזה צעדנו בחזרה ברגל במשך כשעתיים הביתה. צריך להבין שהאירוע שבו ראש הממשלה משתתף בקבלת שבת השאיר רושם רב על יהודי העיר והמדינה וזכה להתעניינות רבה בארץ ובעולם כולו".

תודו, שזה מרתק. שאפו חיים גיל.

הדפס כתבה

3 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    בית שמש
    12/11/2018 07:34
    יעקב
  1. על ההפסד של אבוטבול.את כל כך צודקת ההפסד שייך המון .לזלזול עשר שנים. ולחברי המועצה המהוללים.כל המנהלי מוסדות בארבע עינים בוכים ללא הפסקה על הכספים שהולכים בחינוך חזרה .תבדקי זאת מגור עד בכלל

  2. התושבים בבית שמש כפויי טובה.במקום לדבר על הבניה המאסיבית שמשה עשה.מדברים על ניקיון בכמה שקלים
    12/11/2018 18:03
    אלי
  3. אישללה בלוך תינקום בכל החרדים של בית שמש .שיתגעגעו לנשמה הזה

  4. יפה מאוד!
    14/11/2018 09:00
    מאיר
  5. לא להאמין שהטור נכתב ע"י אישה חרדית ממש שליטה בכל הפרטים הכי קטנים ושימת דגש על העוד יותר קטנים, נהנתי!
    בהצלחה לך!!!