המלצה להעמיד לדין 6: אין תשתית ראייתית נגד מולכו

המשטרה סיימה לחקור את תיק 3000 – ‘פרשת הצוללות’, וגיבשתה תשתית ראייתית נגד שישה חשודים.

‘תיק 3000’ עוסק ברשת של מערכות יחסים שכללה עובדי ציבור, גורמים עסקיים ונושאי משרה בכירים שפעלו לקדם אינטרסים עסקיים הנוגעים ברכש צוללות וכלי שיט עבור מדינת ישראל מאת התאגיד הגרמני “טיסנקרופ” – וזאת לצד קידום אינטרסים עסקיים נוספים.

 עיקרי החשדות שנחקרו ביחס למעורבים המרכזיים בפרשה:

• תא”ל (מיל’) אבריאל בר יוסף – בתקופה הרלוונטית שימש בתפקיד מנהל וועדת חוץ וביטחון של הכנסת ובהמשך כיהן כמשנה לראש המועצה לביטחון לאומי (המל”ל) ואף היה מועמד רה”מ לראשות המל”ל.

על-פי החשד בר יוסף הוא שהציע לגנור לסייע בידו להפוך לנציג התאגיד הגרמני במקומו של ברקת; סייע ודחף בפועל למינויו אל מול גורמי ביטחון וממשל; ופעל במסגרת תפקידו לאורך התקופה הרלוונטית לקידום עסקאות הרכש של כלי שייט; וזאת תוך דרישה לקבל תמורה מגנור כנגזרת מעמלות הסוכן שקיבל מהתאגיד – בין במישרין, בין באמצעות מקורבו תא”ל (מיל’) שייקה ברוש, ובין באופנים אחרים.

• תא”ל (מיל’) שי (שייקה) ברוש – מקורבו וחברו הקרוב של בר יוסף, שימש בתקופה הרלוונטית איש עסקים פרטי, כאשר עפ”י החשד “הוכנס” בכוונת מכוון על-ידי בר יוסף, כגורם מתווך בין בר יוסף לגנור במהלכה של עסקה לרכישת כלי שייט, וזאת על מנת לטשטש את הקשר השוחדי בין השניים. בהמשך, לפי החשד, נחתם בין גנור לברוש הסכם ייעוץ פיקטיבי על סך 120 אלף אירו, אשר נועד להוות כסות להעברת כספי השוחד כאמור.

• אלוף (מיל’) אליעזר (צ’ייני) מרום – עפ”י החשד בעת שכיהן כמפקד חיל הים פעל ביחד עם בר יוסף לכך שגנור ימונה כנציג התאגיד הגרמני במקומו של ברקת; כן פעל במסגרת תפקידו בעניין עסקאות רכש מהתאגיד. לאחר שחרורו משירות צבאי קיבל מרום כתמורה, לכאורה, כספים מגנור וזאת בכסות של שירותי ייעוץ שלכאורה סיפק לגנור, בסך מצטבר של כ- 600,000 ₪ (כ- 120 אלף אירו).

• עו”ד דוד שמרון – שותפו של עו”ד יצחק מולכו במשרד עורכי דין, קרוב משפחתו של ראש הממשלה נתניהו ועורך דינו הפרטי של ראש הממשלה ורעייתו.

על פי החשד, עו”ד שמרון פעל בשליחותו של גנור בהיותו נציג התאגיד הגרמני, על מנת לקדם את עסקת ספינות המגן בין ישראל לתאגיד, תוך שהוא עושה שימוש במשתמע במעמדו ובקרבתו לראש הממשלה, אל מול גורמי ממשל ועובדי ציבור מולם פעל – ובהם יועמ”שים במשרד הביטחון, מנהלת הרשות לשת”פ תעשייתי והשקעות זרות במשרד הכלכלה ושותפו למשרד עו”ד מולכו, בהקשר לתפקידו הציבורי כיועצו ושליחו המיוחד של רה”מ בעניינים מדיניים – וכל זאת מבלי שדיווח על כך ליועמ”שית משרד רה”מ ובניגוד למוטל עליו מכוח הסדר ניגוד העניינים החל על משרד עוה”ד.

בתמורה לפעילותו כאמור בשליחותו של גנור, קיבל עו”ד שמרון על פי החשד מגנור תשלומים שהוגדרו כ”שכר הצלחה” במספר פעימות ובסכום המצטבר לכדי כ-270,000 שקל, כאשר תשלומים אלה ניתנו הלכה למעשה עבור “פתיחת הדלתות” והשפעה על עובדי הציבור למען קידום ענייניו של גנור בעסקה לרכישת כלי השייט, ועל כן מעשיו עלו לכאורה לכלל “תיווך לשוחד”.

בנוסף, על פי החשד פעל עו”ד שמרון בשליחותו של גנור לקידום עסקת השקעת כספי קרן גרמניה-ישראל למדעים בסך 100 מיליון דולר בבנק “קרדיט סוויס” השווייצרי, בכך שנכנס בנעליו של גנור כמתווך פיקטיבי על מנת להסוות את מעורבותו של גנור בעסקה לאור ניגוד עניינים שחל בינו לבין יו”ר הקרן עתליה רוזנבאום – תוך שעו”ד שמרון מציג מצג שווא בפני גורמים בנקאיים בארץ ובחו”ל אודות מעורבותו האמיתית בעסקת ההשקעה.

בתמורה לכך, על פי החשד – קיבל עו”ד שמרון במרמה עמלת תיווך בשיעור 20% מכספי ההשקעה, אותה העביר לגנור (בקיזוז 20% שכ”ט), וזאת כנגד הנפקת חשבוניות פיקטיביות עבור שירותי “ייעוץ” שלכאורה גנור סיפק למשרד עוה”ד.

• עו”ד יצחק מולכו – שותף-מנהל במשרד עורכי הדין שמרון-מולכו. עפ”י החשדות שנחקרו, בעת ששימש בתפקידו הציבורי כיועצו ושליחו המיוחד של ראש הממשלה נתניהו לעניינים מדיניים ולמו”מ עם הפלשתינאים, נפגש עו”ד מולכו במהלך שנת 2012 עם גנור, לקוח המשרד, לבקשתו של שותפו למשרד עו”ד שמרון.

על פי החשד במהלך מפגש זה דנו עו”ד מולכו וגנור בדרישת גרמניה להסרת חסמים מדיניים כתנאי לקידום מתן המענקים לטובת מימוש עסקה לרכישת כלי שייט ועסקאות כלי שיט עתידיות.

על פי החשד עו”ד מולכו לא דיווח על הפגישה ליועמ”ש משרד רה”מ בניגוד למוטל עליו מכוח הסדר ניגוד העניינים החל על משרד עוה”ד מתוקף תפקידו הציבורי האמור, ולכאורה אף היה מעורב בניסיונות להסרת חסמים מדיניים כאמור בהקשר לפלשתינאים.

• השר (לשעבר) אליעזר (מודי) זנדברג – על פי החשד בעת שכיהן כיו”ר קרן היסוד, פעל לקידום ענייניו של גנור כנציג התאגיד הגרמני בישראל, תוך ניצול תפקידו ומעמדו הציבורי בעבר ובהווה, לצורך “פתיחת דלתות” עבור גנור וקבלת מידע מעובדי ציבור ומנבחרי ציבור בהקשר לעסקאות כלי השיט – וזאת בתמורה לכספי שוחד שקיבל מגנור במספר פעימות ובסך המצטבר לכדי למעלה מ-100,000 שקלים.

• דוד שרן – בתקופה הרלוונטית שימש ראש המטה של שר האוצר דאז יובל שטייניץ, ובהמשך כראש הסגל של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולסירוגין כיהן בתפקידים בכירים בחברת קצא”א.

על פי החשד, פעל שרן לטובת האינטרסים של גנור בעסקאות כלי השיט, וקיבל ממנו בין השנים 2013 – 2016 סכומי כסף במספר פעימות בסך מצטבר של כ- 130,000 ש”ח, וזאת באמצעות מתווכים עסקיים המקורבים לשרן, אשר הוצבו על ידי שרן במטרה להסוות ולטשטש את הקשר השוחדי בינו לבין גנור.

בנוסף נחשד שרן בגיוס תרומות דרך אנשי קש, לקמפיין הבחירות של השר שטייניץ, בשנת 2012.

סיכום תיק 3000 – ממצאים ומסקנות:

עם סיום החקירה עמדת משטרת ישראל היא כי נתגבשה בתיק זה תשתית ראייתית לכאורית כדלקמן:

• תא”ל (מיל’) אבריאל בר יוסף – נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים וקשירת קשר לביצוע פשע.

•תא”ל (מיל’) שי (שייקה) ברוש – נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים בצוותא, קשירת קשר לביצוע פשע, הוצאת חשבונית שלא כדין ועבירות הלבנת הון.

•אלוף (מיל’) אליעזר (צ’ייני) מרום – נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון ועבירות מע”מ (הוצאת חשבונית שלא כדין).

• עו”ד דוד שמרון – נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות של תיווך בשוחד (“שוחד הנעה”) בכל הנוגע למערכת יחסיו עם גנור, ועבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון בהקשר למעורבותו בפרשת “קרדיט סוויס”.

• השר (לשעבר) ויו”ר קרן היסוד אליעזר (מודי) זנדברג – נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים והוצאת חשבונית שלא כדין.

• דוד שרן – נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון ועבירות על פי חוק מימון מפלגות ובחירות.

• עו”ד יצחק מולכו – לא נתגבשה תשתית ראייתית מספקת לביצוע עבירות.

• במסגרת החקירה נתגבשה תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס חשדות גם כנגד מעורבים נוספים בפרשה, לרבות אנשי עסקים פרטיים שאינם נושאים במשרות ציבוריות.

במהלך ניהול החקירה ואיסוף הראיות נתגלו ליקויים בכל הנוגע לסדרי מינהל בקרב גופים שונים, אל מול גורמים עסקיים ופרטיים, וזאת בכל הנוגע לרכש ביטחוני ואסטרטגי למדינת ישראל.

ליקויים אלו מחייבים הפקת תובנות ולקחים על-ידי הגורמים המוסמכים לכך, על מנת לשפר ולייעל את הליכי הרכש הביטחוני במדינת ישראל ולהגן עליהם מפני אינטרסים זרים והשפעות פסולות במבט צופה פני עתיד.

בכוונת המשטרה לפנות לגורמים הרלוונטיים ולהביא בפניהם מסקנות אלה.

עו”ד עמית חדד המייצג את דוד שמרון מסר בתגובה:

“בשנתיים האחרונות סיפרו לנו שעו”ד שמרון היה שותף ברווחיו של מיקי גנור ברכישת צוללות; או שהוא תיווך בעסקאות צוללות ואמור היה לקבל תשעה מיליון יורו כשותף של גנור. במשך שנתיים עיתונאים ופוליטיקאים האשימו את עו”ד שמרון שהיה מעורב בעסקה ביטחונית מושחתת לרכש צוללות. היום מסתבר לכולם שמה שאמרנו לאורך כל הדרך הוא האמת – עו”ד שמרון לא היה קשור לצוללות; הוא לא תיווך צוללות; הוא לא היה שותף של גנור בקשר לצוללות או בכל עניין אחר; והוא בטח לא היה אמור לקבל ולא קיבל תשעה מיליון יורו עבור עסקת הצוללות.

אז מה נשאר?

טענה משונה כאילו עו”ד שמרון עשה “שימוש משתמע” במעמדו וקרבתו לראש הממשלה מול עובדי ציבור שונים. “שימוש משתמע”?! מה זה אומר בכלל? הרי אף אחד לא טוען שעו”ד שמרון הציג את עצמו כמקורב לראש הממשלה או הציג קשר כלשהו לראש הממשלה או טען שפעל מטעם ראש הממשלה. עם כל הכבוד, עו”ד שמרון לא צריך להתהדר בקרבתו לראש הממשלה. מדובר באחד מעורכי הדין הבולטים בישראל בעשרות השנים האחרונות, יש לו רזומה מפואר והוא ייצג בנושאים משפטיים מהגדולים והמורכבים בישראל, בלי שום קשר לראש ממשלה.

עורך הדין שמרון פעל כדין כעורך דין של גנור; הוא ייצג אותו בגלוי והוא מעולם לא הסתיר זאת. בכלל, ייצוגו של גנור תאם מלכתחילה את פרופיל הלקוחות והעסקאות שמייצג עו”ד שמרון לאורך השנים.
עכשיו ברור, שככל שהדברים קשורים לעורך דין שמרון – תיק הצוללות קרס.

בעסקת קרדיט סוויס טוען כתב ההמלצות שעו”ד שמרון הסתיר את מעורבותו של מיקי גנור. אלא שהדבר נסתר על פניו. יש בידינו התכתבויות של עו”ד שמרון עם הבנק השוויצרי בהן נכתב במפורש שמיקי גנור מקבל את החלק הארי בעמלה, והדבר גם דווח לרשויות המס. עו”ד שמרון מעולם לא הסתיר את הקשר של גנור לעסקה וממילא לא חשב שיש סיבה כלשהי להסתיר אותו. חשוב להדגיש; בניגוד לרושם שנוצר, לא מדובר בעמלה של 20% מהשקעה של מאה מיליון דולר, אלא בשכר בגובה של 8,000 דולר לשנה במשך שלוש שנים. הא ותו לא. אז גם כאן ברור שאין עבירה.