פגע פגיעה כואבת, בא בערב יו”כ ומבקש סליחה, ואני צריך לסלוח לו?

יש מצבים הפוכים, שהאדם ממש-ממש לא רוצה לסלוח. הוא נפגע פגיעה קשה כל-כך עד שאין הוא מוכן לשים את הדברים מאחור ולפתוח דף חדש • הכעס שהוא נושא בתוכו מעניק לו במקום כלשהו סוג של פיצוי
הרב מנחם ברוד
ה' תשרי התשע"ט / 14.09.2018 10:48

לקראת יום הכיפורים עולה המוּדעוּת לצורך לבקש סליחה ממי שפגענו בו, על יסוד דברי חז”ל שעבירות שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר.

אבל למעשה אין צורך לחכות ליום הכיפורים, אלא ככל שהאדם ממהר לבקש סליחה על פגיעה בזולתו, כן ייטב.

בימים האלה מדברים הרבה על חשיבותה של בקשת הסליחה. על הקושי להרכין את הראש ולבקש מחילה. כי האדם מטבעו נוטה להצדיק את עצמו. איש אינו אוהב להרגיש אשם. הוא התחיל, מגיע לו, שילמד לקח – אלה התירוצים הצפויים, החוסמים את הדרך בפני הסליחה.

כדי לקום ולבקש סליחה נזקק האדם לא אחת לגבורת נפש.

הכעס כפיצוי

אך לא רק מבקש הסליחה נדרש לגייס מתוכו כוחות נפש מרובים. גם מי שמתבקש לסלוח עומד לעיתים מול אתגר לא פשוט.

התורה קובעת כי מי שמבקשים ממנו מחילה צריך למחול, ואם אינו נענה אחרי שמבקשים ממנו שוב ושוב – הוא מוגדר ‘אכזר’.

אבל יישומה של הוראה זו אינו תמיד פשוט וקל.

לפעמים האדם מצפה לבקשת הסליחה. הוא כבר רוצה לפרוק מעליו את מטען העלבון והמרירות שצבר בעקבות הפגיעה שחווה. לא נוח לו לראות את חברו ולהיזכר שוב ושוב בעניין הלא-פתור שביניהם. כאשר הוא מקבל ממנו את בקשת הסליחה, הוא חש הקלה ושמח למחול ולסלוח.

אבל יש מצבים הפוכים, שהאדם ממש-ממש לא רוצה לסלוח. הוא נפגע פגיעה קשה כל-כך עד שאין הוא מוכן לשים את הדברים מאחור ולפתוח דף חדש. הכעס שהוא נושא בתוכו מעניק לו במקום כלשהו סוג של פיצוי על הפגיעה.

אמנם נפגעתי, אבל באמצעות הכעס אני גובה מהפוגע מחיר מסוים על מעשהו. האם עכשיו עליי לוותר גם על ‘כבשת הרש’ הזאת שנותרה לי?

ולתוך זה גם נכנסת תחושה של אי-צדק. איך ייתכן שאדם פוגע בי פגיעה כואבת כל-כך, והנה הוא בא בערב יום הכיפורים ומבקש סליחה ואני צריך לסלוח לו כאילו כלום לא קרה? האם דמי הפקר? למה מגיע לפוגע לקבל את מחילתי?

ובכן, האמת היא שבקשת המחילה צריכה להיות תואמת את חומרת הפגיעה.

למשל, מי שפגע בזולתו בפרהסיה, נדרש להתנצל ולבקש מחילה גם כן בציבור. לא דיי בהשמעת ‘סליחה’ מן השפה ולחוץ. אבל כאשר בקשת המחילה נעשית כראוי, צריך הנפגע להתגבר ולסלוח, גם אם הדבר קשה לו מאוד.

ללכת בדרכי הבורא

כאן עומדים לנגד עינינו דברי חכמינו, כי האדם נדרש לאמץ את דרכיו של הבורא. כשם שהבורא רחום וחנון ורב לסלוח, כך גם האדם נדרש למחול ולסלוח.

הלוא בעומדנו לפני הבורא לא היינו רוצים שיעשו איתנו חשבונות אם מגיע לנו לקבל את המחילה. אולי גם אנחנו נהגנו בחוצפה ובכפיות טובה כלפי הבורא? ובכל-זאת אנו מבקשים סליחה ומקווים שהבורא יסלח לנו.

אכן, הסליחה חייבת גיוס כוחות נפש, אבל בסופו של דבר היא גם מטהרת אותנו-עצמנו, ועושה אותנו ראויים לקבל את הסליחה העליונה ולהיחתם לשנה טובה ומתוקה.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות