תתעשתו, זעק מאיר פרוש • איך איבדו 4 אנשים מתוחכמים שליטה

שרי רוט
|
י"ט אלול התשע"ח / 30.08.2018 01:26
“תזכרי שהזהרנו, עליזה בלוך הולכת לקחת את בית שמש”, אומרים אברכים • “אם יכבדו את ההסכם עם שלומי אמונים, יכהנו בקדנציה הזו 4 ראשי ערים של ‘דגל'”, אומר גורם בסניף ‘דגל’ בבית שמש • “פרוש הוא רק חצי ממה שמעניקים הסקרים לשס ביום מעונן”, אומרים מצדדי ההליכה עם שס

1.

בלי ממש להבין על מה ולמה, מוצאים עצמם תושביה החרדיים של העיר בית שמש מעורבלים חזק במריבות פנים של ‘דגל התורה’.

נתחיל מהסוף: שיחות טלפון בהולות הגיעו אלי בסוף השבוע האחרון, כשבצד השני אברכים בני תורה. “תזכרי שהזהרנו”, אמרו, “עליזה בלוך הולכת לקחת את ראשות העיר בית שמש”.

אז אני לא ממש יודעת אם עליזה בלוך היא חלום בלהות, ועד כמה היא מאיימת על החרדים, אבל מה שכן בטוח: איש מקודקודי המפלגות החרדיות, שני מנהלי אגו”י בפועל – יעקב ליצמן ומאיר פרוש, יו”ר ש”ס אריה דרעי, ויו”ר ‘דגל’ משה גפני (שנאלץ בעל כורחו לנהל מפלגה בת שני ראשים ושני פלגים – רשב”ם וראב”ד), לא מתכוון לאבד את העיר לטובת ידיים אחרות, על אף שעליזה בלוך, היא אשה דתיה.

איך בכל זאת איבדו כל הרביעייה הזו, אנשים מתוחכמים לכל הדעות, שליטה? ובכן, הרבה הסברים יש לדבר.

אם להתחיל מבראשית, הרי שכבר בשנת 2013 התערבלה בית שמש, ללא ידיעת חלק מהקודקודים – ולא בטוח שמרצונו החופשי של גפני – לתוך ‘דיל’ מוזר, לפיו יש לינקייג’ בין העיר שבמחוז ירושלים לבין אלעד, הרחוקה ממנה מרחק לא קטן.

וה’דיל’ שנחתם קבע:  הפעם (2013) יתמודד שרוליק פרוש על ראשות אלעד בתמיכת ‘דגל’, ובפעם הבאה (2018) תריץ ‘דגל’ מועמדים גם בבית שמש וגם באלעד.

נחמד, לא? אז זהו, שלא כולם אוהבים את ההסכם, שנשמר בסודיות רבה, ולא בכדי, עד לחשיפתו בחרדים 10 לפני מספר שבועות.

עד לחשיפה, הכול ידעו כי ‘שלומי אמונים’ התחייבו ל’דגל’ על הקדנציה הבאה (זו הנוכחית), אבל רק מתי מעט ידעו שבתמורה הובטחו שתי ערים במכה אחת.

לכאורה, במתנות נכבדות זכתה ‘דגל’. אבל אל דאגה, אין מתנות חינם. מי שהיה צריך לקבל צ’ופרים בתמורה – קיבל גם קיבל.

2.

איפה השתבשה העלילה?

ראשית, באירוע מצער מאוד, בערב חג החנוכה, עת הסתלק  מנהיג ‘דגל התורה’ מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצ”ל, כשההנהגה בפועל עוברת לידיהם של הגר”ח קניבסקי וראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין.

אם היה מי שציפה לחיכוך בין שני גדולי ישראל, הרי שעד מהרה ציפתה לו הפתעה. בכל מקום בו הייתה אמורה להתקבל הכרעה, קיבל הגרי”ג אדלשטיין את דעת הגר”ח קניבסקי. כך צפוי להתרחש בשאלה מי יהיה מועמד ‘דגל’ לראשות העיר בבני ברק (לטובת אבי רובינשטיין, איש רשב”ם); כך קרה בבית שמש עת הכריע הגר”ח לטובת משה אבוטבול, למרות שתחילה נטתה הכף מצד הגרי”ג לריצה עצמאית; וכך צפוי גם באלעד, כאשר הגר”ח עומד להכריע מי יתמודד (ועד שזה לא נסגר, זה לא נסגר, כמובן).

סדרת מהלכים מתוחכמת שביצע ראש העיר מוישה אבוטבול הובילה ל’דילים’ עם פלגים חסידיים גדולים, ול’דגל’ לא נותרה ברירה רבה מלבד להכריז עליו כמועמד גם לקדנציה הבאה, בכפוף למו”מ שעדיין מתנהל בימים אלו, ועוד נדבר בו ‘נכבדות’.

וזאת שתדעו: ראש שבט פרוש התיישב לנסח מכתבים, כדי להזהיר את הנהגת ‘דגל’ מפני איבוד שליטה בבית שמש. הוא עשה הכול כדי להתריע. בנוסף, הוא נמנע מלבצע צעדים פוליטיים שיבטיחו את התברגות אנשיו בצמרת העירייה בקדנציה הבאה, רק משום שהיה סמוך ובטוח ש’דגל’, וראש העיר שייבחר מטעמה, כפי שסוכם בהסכם לפני 5 שנים  – ידאגו לו.

“תתעשתו”, הוא זעק, בצורה כזו או אחרת.

3. 

מוישה אבוטבול היה נדיב בתחילה.

הוא הציע ל’דגל’ להציב את משה מונטג כמועמד לראשות העיר. “אני אפילו אתמוך בו”, הצהיר. אבל מי שמכיר את הנפשות הפועלות בעיר, הבין עד כמה ההצעה הייתה בלתי ריאלית – ולא נרחיב בקטע הזה. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

וכך, אחרי ש’דגל’ גררה רגליים, ולא נענתה לאתגר, הכריז אבוטבול על ריצה לעוד קדנציה והחל סוגר ‘דילים’ במרץ.

במקביל, יש ל’דגל’ בבית שמש מועמד נוסף, יהודי חביב בשם שמוליק גרינברג. הוא אולי פחות בולדוזר עשייה ממונטג, אבל איש שיודע להתחבב על קהלים רבים, ולא רק חרדים. אחד שבהחלט היה לו סיכוי טוב לנצח את אבוטבול, בתמיכת ‘שלומי אמונים’ כמובן.

אבל, מאחר וקשה לדעת מראש מה יהיו תוצאות הבחירות (את הכסף סופרים במדרגות, ואת הקולות אחרי שפותחים את הקלפי), יכול להיות שכל הבניין היה מתמוטט על חודו של קול. שכן, בחירות הן כמו סיר צ’ולנט: אתה יודע מה אתה מניח בתוכו ביום שישי, אתה לא תמיד יודע מה תוציא מתוכו בשבת בבוקר.

מערכת בחירות היא לא דבר פשוט. אבוטבול לא פראייר, גם ש”ס לא, וגם החילונים בבית שמש לא. אף אחד לא באמת בטוח מה תהיה התוצאה במקרה של התמודדות חזיתית.

אבל יש גם קולות אחרים: את באמת בטוחה שאצל אבוטבול הניצחון מונח בכיס? יש לך מושג כמה אנשים ממורמרים יש בעיר, כאלו שיעניקו לעליזה בלוך את הקול, רק כדי להילחם בממסד? הרבה אמריקנים, ש’קול קורא’ של גדולי ישראל לא מאד מדבר לליבם (בלי להכליל את כולם, כמובן), יש חרדים חדשים, יש אופוזיציה לש”ס, יש מצביעי ‘שלומי אמונים’ כעוסים על כל הסאגה בית שמש/אלעד – בקיצור, לא מן הנמנע שכל אלה יחברו יחד ויפילו את אבוטבול.

או, אם לסכם: תמיד יש סיכון בהרצת מועמד. אז מדוע ש’דגל’ לא תיקח את ההימור?

4. 

“אם אכן יכבדו את ההסכם עם שלומי אמונים, יכולים לכהן בקדנציה הזו ארבעה ראשי ערים של ‘דגל'”, אומר לחרדים 10 גורם ב’דגל’ סניף בית שמש (לא דגל-רשב”ם). “מישהו ייתן על זה את הדין?”

הוא מתכוון, כמובן, לבני ברק, מודיעין עילית, אלעד (שרוליק פרוש הרי יפנה את הכיסא אם יקיימו את ‘סעיף בית שמש’) – ובית שמש (אם יזכו, כמובן).

אבל, הוא שוכח כמה נקודות חשובות:

• מעולם לא נלקחו בחשבון עצות של אברכים וגבאים (או כפי שיש מי שכינו אותם במהלך השיחות לצורך הכנת הטור – ‘חותכי הערינגים’) בתחום המפלגתי. תמיד יצאה ההכרעה מבתי גדולי ישראל, גם אם סתרה את ההיגיון.

תזכרו את הבחירות המקומיות הקודמות בירושלים, עת הגיעו לבית בחזון איש 5 ידיעות מוצקות שניר ברקת סגר עם חסידות גור, בעזלא והפלג הירושלמי – מה שהעניק לו יתרון ברור על המתחרה משה ליאון. היו אז מי שאמרו: צריך לקפוץ על עגלת ברקת ולנסות להציל את מה שאפשר. אבל שיקולי השבת ויידשקייט קדמו לכל שיקול אחר, למרות שהמחיר היה גבוה – קפיצה לעגלת ברקת, רק אחרי שסגר קואליציה עם הפלג.

• הדיל של ‘דגל’ עם ‘שלומי אמונים’ כולל לא רק ארבעה ראשי ערים של ‘דגל’ בסיבוב הנוכחי (במקום שלושה שהיא מתכוונת להציג בכל מקרה), אלא גם שלושה ראשי ערים של ‘שלומי אמונים’ בסיבוב הבא (בסיבוב הקודם היו להם שניים – בביתר ובאלעד).

כאן, בשלב זה, נכנס הוויכוח על גודלה האמיתי של ‘שלומי אמונים’. הבה נהיה נדיבים, בכל זאת חודש אלול, ונעניק לה שני מנדטים. בשלומי אמונים טוענים שהחסידויות הקטנות המרכיבות אותה מהוות, בלי חב”ד אפילו, חצי מאגודת ישראל, וזה יותר משני מנדטים.

“אבל זה עדיין רק מחצית ממה שמעניקים הסקרים לש”ס ביום מעונן, ארבעה במספר”, אומרים מצדדי ההליכה המשותפת עם ש”ס.

המצדדים בהסכם שלום כולל עם ש”ס טוענים: לא עדיף לדגל התורה ‘דיל’ עם קבוצה שיש לה עוצמה משמעותית, שני שרים בממשלה, והנהגה עוצמתית שבראשה עומדת מועצת חכמי התורה עם הנשיא חכם שלום? וכי מחבירה לעוצמה שכזו לא ניתן להשיג יותר, גם ברמה הארצית בקואליציה מול נתניהו, בתקציבים (בכל זאת, דרעי שר הפנים, לא רק סגן שר חינוך) בכל הארץ (תשאלו את תלמידי הישיבות כמה עלו הקעמפים, הם יספרו לכם איך השיגו תקציבים ממשרד הנגב והגליל).

במילים אחרות:  יש עוד שיקולים חוץ מלספור על האצבעות כמה ראשי ערים מקבלים, מתי, איפה ואיך.

5.

למרות הטיעונים הללו, בבית שמש, ובפרט בגבעה ג’ בה מתגוררים מאות אברכים ליטאיים בלפחות שתי קהילות גדולות ושני רבנים משפיעים, מסתובבים עם בטן מלאה.

יש המתעקשים כי “כל האברכים שמדברים ומחתימים גבאים, שייכים לפלג-ראב”ד”. יכול להיות. קצת קשה לבדוק זאת עם פינצטה. אבל עדיין מדובר בפלג שהוא בשר מבשרה של ‘דגל התורה’ וקשה להתעלם מהקולות.

לדברי אותם אברכים, הם כופפו את דעתם מול דעת הגר”ח קניבסקי, ששיג את נציגי ‘דגל’ למו”מ עם אבוטבול. “אבל, וכאן מגיע האבל הגדול. תראי כמה חודשים חלפו מאז החל המשא ומתן, ושום דבר לא התקדם. זה נראה שעושים מאיתנו צחוק, מה ‘דגל’ מקבלת בכלל?” – הם תוהים בזעם.

“לא, אנחנו האברכים לא מאותם אלו שיצביעו למועמד שלא נתמך על ידי גדולי ישראל ובראשם הגר”ח קניבסקי והגרי”ג אדלשטיין, שברור לנו שייצאו ב’קול קורא’ אחד ואחיד. אבל לא כולם אברכים”, הם מזכירים.

והם ממשיכים: “הרי מי שהיה אמור לפקח על המו”מ היו הרבנים נתן זוכובסקי ויוסף אפרתי. הם נושאים עמם תשובה שלדעתנו היא לא ממש מרנינה מבחינת אבוטבול, אבל לא שומעים אותם בבתי גדולי ישראל”.

ההאשמה הזו מוכחשת, אגב, מכל וכל בבתי גדולי ישראל. שם מבהירים כי כל הזמן עוברים מסרים וכי לא כל דבר חייב להתפרסם בכותרות ראשיות.

יש להם, לאברכים, ‘בטן מלאה’ על התנהלותו של אבוטבול בקדנציה האחרונה. “הוא בחור טוב”, הם מבהירים, “והוא גם נתן לנציגי ‘דגל’ יד חופשית. אבל בפועל, שום דבר לא מתקדם לשביעות רצוננו, הציבור הליטאי. חסרות מקוואות, יש בעיות רבות בהקצאות, אנחנו מרגישים שרק נציג אמיתי שלנו יוכל לשנות משהו”.

איפה התחלתי לחשוד?

כשהם הוסיפו את המשפט הבא: “תראי, אנחנו בעד שמוליק גרינברג, אבל אין לנו שום בעיה שיביאו את שרוליק פרוש מאלעד, גם הוא טוב בשבילנו”. זה כבר מריח פוליטיקה, ותקנו אותי אם אני טועה.

כי להיות בעד גרינברג זה הגיוני, הוא באמת מועמד ראוי, אבל להגיד באותה נשימה, ‘אנחנו מוכנים גם ליבוא מאלעד’, זה בעצם לומר: ב’דיל’, אנחנו מהצד שתומך בשלומי אמונים.

אז אני מתארת לעצמי שעד לרגעי ההכרעה עוד תפגשו הרבה מכתבים עם חתימות של אברכים או גבאים. יתכן גם שבסופו של יום יפסידו ש”ס ‘ודגל’ את העיר בית שמש. מה שבטוח הוא שעל יו”ר דגל התורה עוברים בימים אלו, רגעים לא פשוטים.

תהיו בטוחים שכל האברכים הנמרצים הללו יודעים את מספרו האישי בעל-פה, הם גם מצלצלים, מגיעים לפגישות, והוא, שמכיר את מערכת הפלגים בתוך ‘דגל’, צריך לנווט בתוכה עם הרבה שכל.

בין לבין הוא מקבל אולטימטומים מצד מאיר פרוש להתייצב לדין תורה, ואז, בתמיכת האנשים שהוא הכי מכבד, מכניסים לו לתמונה באלעד את שנוא נפשו ממודיעין עילית, יעקב גוטרמן.

אם אכן הוא מהרהר ברצינות על אופציה של פרישה, תבינו למה.