“תעזור לנו מול ליברמן”, ביקש דרעי מנתניהו, אבל הוא סירב. למה?

1. 

יותר משלושה שבועות חלפו מאז האריכו שופטי בג”ץ את תוקפו של חוק הגיוס, שהיה אמור לפקוע באמצע חודש ספטמבר –  עד תחילת חודש דצמבר, ערב חג החנוכה, אולם לפי שעה לא חלה התקדמות במגעים לאישור החוק.

מעל לפני השטח נראה כי ראש הממשלה גורר רגליים, בכל הקשור לחוק הגיוס, מה שמוביל רבים מהפרשנים להעריך כי רצונו בבחירות כבר במהלך חודשי החורף, יותר מחצי שנה לפני המועד הקבוע בחוק.

האמנם?

לחרדים 10 נודע, כי בימים האחרונים שוחח יו”ר ש”ס השר אריה דרעי עם נתניהו, והבהיר לו כי ש”ס ו’דגל התורה’ אינן מעוניינות בבחירות בקרוב, וכי הסיעות מקיימות שיחות אינטנסיביות מול סגן השר יעקב ליצמן, כדי שתוסר התנגדות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לחוק המוצע.

“תעזור לנו מול ליברמן”, ביקש דרעי מתניהו, כשכוונתו לריכוך מספר סעיפים, מה שיקל על ליצמן לרדת מהעץ.

אלא שנתניהו סירב בתוקף להתערב. ראש הממשלה ביקש מיו”ר ש”ס לפתור בעצמו את הפלונטר מול ליברמן, ולהגיע אליו עם פתרונות – במידה ואכן יהיו כאלה. אחרת, הבהיר, הולכים לבחירות.

משה גפני, נדגיש, פחות מעורב במגעים מול נתניהו, והוא סומך את ידו בעניין על אריה דרעי.

לפגישה הזו, נדגיש, אין כל אישור מצד גורם רשמי.

2. 

מדוע מסרב נתניהו להתערב ולפעול מול שר הביטחון?

הסיבה, לכאורה, פשוטה.

השאלה הראשונה: מי, בעצם, ישלם את המחיר מול ליברמן – הליכוד, כלומר נתניהו, או דרעי. כל אחד מהצדדים מעדיף שלא הוא יהיה זה שיציג את הבקשה, הלא פשוטה יש לציין, בפני שר הביטחון, שגם ככה חש כי הוא יצא מגדרו כדי להציגא חוק שהחרדים יכולים לחיות איתו בשלום. החרדים, לא הקיצוניים.

ליברמן סבור, וחרדים לא מעטים מסכימים עמו, כי אף ממשלה לא תציג חוק גיוס טוב יותר מזה שהגיש.

השאלה השניה: האם טוב לנתניהו לצאת לבחירות על רקע חוק גיוס? לכאורה לא. יאיר לפיד עשוי למנף את החוק לטובת קמפיין הבחירות שלו, ולגרוף קולות.

אלא שלדעת נתניהו, כך נראה, מדובר בבעיה המעיקה יותר על החרדים מאשר על הליכוד. שכן, על פי כל הסקרים ולפי כל התרחישים המסתמנים, נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. כל השאלה, מבחינת נתניהו, היא האם הקואליציה תכלול את יאיר לפיד (שלא ממש יכול להרשות לעצמו להישאר עוד קדנציה באופוזיציה) או את החרדים.

וזו הרי בעיה של החרדים, יותר מבעיה של נתניהו – אז למה לו להתאמץ?

נתניהו סבור גם שכל מעורבות שלו בחוק הגיוס, כל פניה מצידו לליברמן בבקשה שירכך את סעיפי החוק, תדלוף החוצה. החשש שלו הוא שבכך יצטייר כמי שמסייע לחרדים בנושא הרגיש, ויגיש ללפיד על מגש עילה לניגוח.

3. 

ויש פה סיפור נוסף.

גורם בליכוד מסביר:  “לנתניהו די נמאס מהדרישות של החרדים. כל דבר הופך להיות ‘שומו שמים’ ו’פיקוח נפש’, אתה לא גומר איתם. זה לא שהוא מטפל בחוק הגיוס, ובזה תם סיפור. יום אחד זה המרכולים, יום שני זה הגשר בתל אביב, יום שלישי זה עבודות הרכבת הקלה – אתה לא יכול לסיים עם זה. ביבי מבין שליצמן (ליצמן כדוגמא, ברור כי מעליו עומדת מועצת גדולי התורה) הוא הנקודה שמפריעה לו, אבל אין לו כוח להיכנס לסיפורים האלו. לכן, הוא אומר לעצמו, שישברו דרעי וגפני את הראש מול החברים  שלהם”.

ומה בעצם יהיה בקואליציה הבאה? לצד הגורסים כי יעדיף חיים קצת יותר קלים עם יאיר לפיד ו’יש עתיד’, בסביבת נתניהו ממש לא כולם בטוחים שזה המצב. אבל אלו כמו גם אלו מקווים ש”ביבי יצליח להעמיד את החרדים במקום ולחנך אותם”.

ויש המפרשים זאת באופן נוסף: שיטת יריב לוין מול שיטת זאב אלקין.

כזכור, בימי אלקין כיו”ר קואליציה הוא נהג לסגור פינות מול החרדים, ליישר הדורים, לפייס את הנעלבים, לשוחח עם כל קבוצה ותת-קבוצה חרדית.

יריב לוין כיו”ר קואליציה הנהיג שיטה חדשה: אני לא הגננת, תסתדרו ביניכם ובואו אלי עם הבנות.

האם אימץ נתניהו את שיטת יריב לוין? כפי שהדברים נראים, אכן כן. לכן, את כאב הראש, הוא מעדיף להשאיר לדרעי ולגפני.