רבי של כולם • על הרבי מליובאוויטש
בשבוע בו חל יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר מליובאוויטש, אני מרגישה צורך לחלוק אתכן את מה שעובר עליי מידי יום.
בכניסה לבית שלי או אם תרצו, ביציאה ממנו, יש תמונה של הרבי. זו תמונה אחת מכמה שתלויות ברחבי הבית. בתמונה המדוברת רואים את הרבי שולח את ידו בתנועה כמו מרגיעה האומרת “למה לדאוג?”
עבורי מסמלת התמונה הזאת תקווה ואמונה.
כאשר אני יוצאת מהבית או נכנסת אליו, אני פוגשת במבטו של הרבי שמרגיע אותי. “אל דאגה ילדתי. הכל בסדר ויהיה עוד יותר בסדר. אני שומר עלייך מלמעלה”.
כל אימת שאני יוצאת מהבית אני שמה מטבעות בקופת הצדקה הגדולה שתלויה מתחת לתמונה. תנועת היד הזו מלווה אותי כשאני יוצאת ליום עבודה נוסף. הרבי כאילו מלווה אותי במבטו האבהי ואומר לי צאי לשלום, תבורכי. אני כאן.
לא מחפשים “מופתים”
אני גרה בכפר חב”ד ולא אחת נדהמתי לגלות שכבר במפגש הראשון עם מישהי שאיני מכירה, אני זוכה לשמוע סיפור כלשהו שקשור לרבי, לחב”ד וליהדות. ברוב המקרים מדובר במופתים – מעשי ניסים, שהרי בליובאוויטש המופתים מתגלגלים על הרצפה.
במכתבו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ לחתנו כ”ק אדמו”ר מליובאוויטש, כותב האדמו”ר הקודם: “האברכים הצעירים תאבים גם לשמוע איזה סיפור ומופת, אבל החסידים הישנים גוערים בהם. כי בעיני גדולי חסידי חב”ד, המופתים הם כעין פגיעה בכבוד החסידות, קטנות ושפלות, ואין משים לב לזה… ככה הביטו החסידים הישנים על עניין המופתים. וגם אפילו המעשיות העיקרים המפורסמים, הנה חסידי חב”ד מספרים אותם בלחישה.
“ואשר על כן, הנה במקום אשר חסידי וואהלין, פולין וגאליציען, כותבים סיפורים ומאורעות, ומנחילים לנו ספרים שלמים מלאים נפלאות, הנה חסידי חב”ד מנחילים לנו ספרים שלמים בתורת החסידות, הנחות מדברי רבותינו, ביאורים ארוכים והסברים שכליים עמוקים… אמונתנו בעבדי ה’, הוד כ”ק אבותינו רבותינו הקדושים, אינה דורשת שום סעד באות ומופת. אלא שנעים היה לנו לידע גם זה, להיות גם זה מביא תועלת נכבדה בהעיקר, שהוא לימוד החסידות בעיון, וההתעסקות בעבודה שבלב…”.
הצדיק לא עזב
מעולם לא שוחחתי עם דודתי צבייה תחי’, אחותו הבכירה של אבי ז”ל שעברה מזמן את גיל הגבורות. ביארצייט האחרון של אבא, היא הצביעה על מטבע כסף גדול שהיה משובץ כשרשרת לצווארה וסיפרה כי קיבלה זאת מידו הקדושה של הרבי.
“מעטים הם האנשים שיש בידם מטבע כזה”, התפארה הדודה והוסיפה: “זה לא הכל. אחרי פטירת בעלי זכיתי לשרת שנתיים כסדרנית נשים בחלוקת הדולרים של יום ראשון. תשע שעות ארכה המשמרת במהלכה יצאתי פעמים לנוח והרבי לא עצר או ישב או האט את הקצב אפילו פעם אחת!”
בכל שבוע כאשר אני לומדת את שיחתו של הרבי על פרשת השבוע, אני מוצאת בדבריו את החוויה האישית שלי, את הנקודה שאני צריכה לקחת מהדברים. את השליחות שלי לאותו שבוע.
עשרים שנה אחרי שקולו של הרבי נדם ונדמה שדבריו נשמעים ברמה יותר מבעבר. כבר אמרו על כך חז”ל: “צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי”. הצדיק לא עוזב אותנו. הוא עוזב את הגוף ואת מגבלותיו של העולם הגשמי.
אולי זה מסביר כיצד ייתכן שלמרות שעברו כבר שנות דור מאז הלך מעמנו, חב”ד רק הלכה וגדלה, הלכה והתעצמה. צבא השלוחים גדל בכמות ובאיכות וכל השאלות חב”ד לאן התפוגגו אל מול המציאות המדהימה – יתיר מבחיוהי!
רבי של כולם
ביום חמישי האחרון נערכה בהיכל נוקיה עצרת ענק לזכרו של כ”ק אדמו”ר מליובאוויטש. כרבבת אנשים, נשים וטף באו למעמד הנשגב הזה.
באותו יום, בצהרי היום, לאחר שמסרתי שיעור לקבוצת חיילות בבסיס צריפין, נפרדתי מהרב הצבאי של הבסיס שאמר לי: “להתראות היום בערב, ביד אליהו”.
הסתכלתי בתמיהה על הכיפה הסרוגה שעל ראשו ועוד בטרם היה סיפק בידי לשאול את השאלה המתבקשת, הוא חייך והסביר: “אל תסתכלי עליי ככה. אני חסיד, חסיד שקוף. נכון שלמדתי בישיבת הסדר ונכון שהייתי מבאי ביתו של רֶבּ חיים (הגר”ח קנייבסקי מ.ש), אבל אני אוהב את הרבי אהבה עזה ואבוא הערב לעצרת”.
משפט אחד שנאמר באותו ערב בהיכל נוקיה החזיר אותי באחת אל הכוח שמניע את חסידי חב”ד ומדרבן אותם להמשיך למרות הקושי הגדול, למרות החסר. למרות החור שדבר לא ימלא אותו. הרב יוסף יצחק אהרונוב, יו”ר צעירי חב”ד, חזר על המשפט החב”די המוכר: “אחדות החסידים היא זו שתובילם עד ביאת משיח צדקנו”.
עשרים שנה אחרי ואנחנו מתעלמים מהכאב היום-יומי וזוכרים כי יש לנו תפקיד למלא בעולם הזה – להביא בפועל ממש את הגאולה השלמה תיכף ומיד ממש. להכין את עצמנו, את סביבתנו ואת העולם כולו ליום בו “מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.
בשולי הדברים רציתי להעיר למארגני העצרת שתקתקה במקצועיות מרשימה, כי היה חסר בה מעט רגש וחיות חסידית ואז נזכרתי שהרבי לימד אותנו לראות בכל דבר את הנקודה החיובית והחלטתי להימנע מהביקורת שיש לי ולחזור ולציין את האחדות שבמעמד בו קיבלו על עצמם אלפים מישראל להמשיך ולפעול במעשה בפועל להביא לעם ישראל ולעולם כולו את המשיח ואת הגאולה השלמה לה אנו מייחלים אלפי שנים. יש דבר חשוב מכך?
יומיים קודם, כאשר סיימתי להגיש את תוכניתי ברדיו ‘קול חי’ וישבתי עם המפיקה לתכנן את התכנית הבאה שתשודר ביום ההילולא של הרבי, אמר לי אחד מבכירי התחנה כי “כולנו חסידים של הרבי”. נדהמתי. הוא שלמד כל חייו בישיבות ליטאיות ומזוהה עם אחד הפלגים בדגל התורה, בוודאי לא ינק אהדה לחב”ד בילדותו. אך הוא התעקש: “הרבי של כולם!”
לי אין מה להוסיף על כך. אולי לייחל ולבקש שוב ממלך מלכי המלכים שישלח לנו את מלך המשיח תיכף ומיד.
• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו [email protected]
-
של הרבי
