החוק החדש מלמד עד כמה גדול כושר הזגזוג של אביגדור ליברמן
1.
אי אפשר שלא לפתוח בקטע הבא. מצאתי אותו בין דפי ‘מוסף שבת קודש’ של יתד נאמן, וכמדומני ששווה למסגר אותו – ולשמור.
“מאז היינו ילדים ידענו כי הדבר שהכי מוציא את אבא מהשלווה זוהי מחלוקת”, מספר הגאון רבי שרגא שטינמן, ראש ישיבות ‘ארחות תורה’. דבריו הובאו בעיתון לרגל פרשת קורח.
הנה מה שהוא מספר, על אביו הענק, ראש הישיבה מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל: “פעם שמעתי ששאלו אותו על בעל מחלוקת פלוני שהוא זוכה לטובת הנאה מסוימת והוא מיד ענה: ‘הקב”ה משלם לו את הקצת שכר שמגיע לו, שיקבל הכל כאן בעולם הזה’….
“כמדומה, שלא היה ת”ח גדול בדורות האחרונים שפרסמו נגדו כל כך הרבה שקרים שלא היו ולא נבראו, ופעם אמרו לו שיש אנשים שמאמינים לזה ולכן צריך לגלות את פרצופם ולהפריך את כזביהם. אך הוא מנע בכל כוחו שלא ישיבו להם דבר. שוויגען, המנצח הוא המנוצח.
“והרגשת הלב שלי, שניסו אותו משמים לדעת אם הוא נאה דורש וגם נאה מקיים, כי כל ימיו דרש מאחרים לוותר ולשתוק ולהבליג, גם בעת שנראתה מחלוקת שלא לשם שמים באומרו – ‘שוויגען!’ וניסו אותו, ואכן הוא זכה ועמד בזה, וכך נהג הלכה למעשה’.
ענק.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
2.
אהבתי את התזכורת של ‘יום ליום’ לפרשת עמנואל.
העיתון מגולל את אירועי אותם ימים, ובמרכז מביא את “דבריו הכאובים של מרן רבינו עובדיה יוסף זי”ע מול הפגנת הרבבות בפרשת עמנואל”.
תזכורת מצמררת, שכותרתה: “כל אדם שהוא ספרדי – חייב להביא את בניו לישיבות ספרדיות”.
“אם יבוא אחד שהוא שקדן, לא מקבלים. כאילו זה חוק ולא יעבור. זה אפליה. הוא רוצה ללמוד תורה. למה? אבל, ככה זה המצב. אבל אנחנו דאגנו לפני עשרים וארבע שנים, אם ככה נוהגים איתנו – למה אנחנו נעשה יותר משלנו? פתחנו ישיבות, תלמודי תורה, למעלה מ-40 אלף של ספרדים. התורה של כל עם ישראל. לא כתוב ‘מורשה קהילת אשכנזים’. כולנו בני יעקב. ברוך ה’, גם אנחנו לומדים. גם הם לומדים. אז למה לעשות מלחמות וללכת לבג”ץ? שלא על פי דין תורה.
“נאמר ברמב”ם, כל הפונה לערכאות – כאלו הרים יד על תורתו של משה רבינו. אין לו חלק לעולם הבא. יש רבנים, יש בתי דין, למה הלכו לערכאות? רבותיי. תדעו. בעמנואל יש בית ספר שלנו. יש בו מאה וארבעים תלמידות, כן ירבו. והנה הלכו לבג”ץ ועתרו שלא קיבלו האשכנזים. לא קיבלו? לך לספרדים.
“בשביל מה המלחמות. אדם שהוא ספרדי חייב לרשום את בניו תחילה למוסדות ספרדים. למה? כי יש חילוקי דינים, יש דברים שמרן מחמיר, יש דברים שמרן מקל. למה לשנות? הבנות האלה, שלומדים אצל אשכנזים, יודעים את ההלכות שלנו? מה מלמדים אותם? בן איש חי? מלמדים הלכות של אשכנזים. התלמידה הזאת שלומדת שם, נהיה לה מוח אשכנזי.
“למה ללמוד הלכות של אחרים? אנחנו לא כפויי טובה מה שעשו איתנו האשכנזים. הם חינכו את בנינו עד לדורות האלה. עכשיו, ברוך ה’, חי נושא את עצמו. הם מזלזלים בהלכות של מרן. למה לשנות? למה צריך ללכת להכניס משפט של בג”ץ, שהם חילונים? יש להם טענות, שיבואו לבית דין רבני. יש בית ספר, לא שאין בית ספר ספרדי. זו עקשנות.
“רבותיי, אני חוזר ואומר. כל אדם שהוא ספרדי יחייב להביא את בניו לישיבות ספרדיות. את בנותיו לרשת החינוך שלנו. דרכה של תורה, חייב כל אחד לומר אני חייב לשים את בני אצל ספרדים. למרות שבנו בעל כשרונות, קופצים עליו אשכנזים. ישים בנו אצל ספרדים.
“אנחנו מלמדים אותם טעמי המקרא שיהיו חזנים טובים. בחינוך העצמאי יש טעמי המקרא שלנו? הבנים שלהם, מסכנים, לא יודעים טעמים שלנו. אלה שהתחנכו אצל החינוך העצמאי, לא יודעים טעמי המקרא. קוראים כמו אחד שקורא ספר, ככה.
“אנחנו נופלים מהם? לא נופלים מהם. ברוך ה’. גם התורה שלנו לא פחות מהתורה שלהם”.
נאום כה חשוב, ובמיוחד בימים אלו של ערב החופש הגדול, רגע לפני שהבנות שלא התקבלו במוסדות החינוך מתחילות לבכות בבית, קראו את הקטע הזה ואולי תשנו את דעתכן ותירשמו לבתי הספר המפוארים של רשת החינוך של ש”ס.
הרגע הזה שבו ‘יום ליום’ עושה פרסום ומיתוג מחדש למוסדות המפוארים של ש”ס.
3.
טורו של יעקב ריבלין בבקהילה הזכיר לי השבוע נשכחות.
“תנחשו מי היה הקול המכריע בוועדה, שבגינו נקבעו הסנקציות הפליליות ולא הכלכליות? אין סיכוי שתזכרו. גם כותב השורות נאלץ לצלול לארכיון כדי לדעת. היה זה ח”כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו. בהוראת ליברמן הוא חבר למחנה עופר שלח מיש עתיד וכך נפל הפור. מי פילל ומי מילל אז שכעבור שלוש שנים יגיש יו”ר ישראל ביתנו בכבודו ובעצמו הצעת חוק שמבוססת אך ורק על סנקציות כלכליות. שלושה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים. אחד הוא כושר הזגזוג של אביגדור”.
אז למען האמת, נציג ‘ישראל ביתנו’ בוועדת שקד היה דודו רותם, אז ח”כ ב’ישראל ביתנו’. רותם שיחק אותה כלפי חוץ קשוח. “מבחינתי כולם צריכים לשרת, גם הבן שלך”, נהג לומר לי. אבל בחדרי חדרים, כשהיה מסתגר עם גפני, היה סוגר סיכומים מעניינים. כשיצא, תמיד סירב לספר על מה דיברו.
כשהריח שוועדת שקד צועדת לקראת סנקציות פליליות, יצא מהוועדה. במבט לאחור, הוא לא היה מסוגל. מעולם לא הודה בכך. אף פעם לא סיפר, למה עזב, ואם הודח או הדיח את עצמו.
יהיו הדברים לזכותו.
4.
מהסקירות שמילאו השבוע את עיתונות סופ”ש החרדית על הפגישה ההיסטורית בין נשיא ארה”ב לרודן צפון קוריאה קים ג’ונג און, את הצל”ש אבחר להעניק לכתבה של יצחק הורוביץ בבקהילה.
המצחיק הוא, שאפילו לא איתרתי בראש הכתבה את שם הכותב. ובכל זאת, לא יכולתי שלא לנחש. מה שהיה מיוחד בכתבה הזו, מלבד התיאור הצבעוני והחי, הוא הערך המוסף: הורוביץ פרסם בסדרת כתבות מרשימה מביקורו במדינה, ולכן התיאורים שלו היו חיים באופן מיוחד.
הנה כמה מתיאוריו המבריקים והעסיסיים:
“למרבה הפלא, החדשות הטובות הללו לא הגיעו לאחת ממדינות העולם. ולא, לא מדובר באיי גואם או מיקרונזיה. הצפון קוריאנים עצמם לא שמעו על החדשות אלא לאחר יותר מיממה תמימה, שבה הספיק מנהיגם הנערץ לשוב אל מולדתו ולהשגיח מקרוב על מהלך העניינים. טוב, איש לא מצפה כי תרבות של הסתגרות וצנזורה תקשורתית מחמירה בת שלושה דורות תימחה בלחיצת ידיים בודדת.
“ואז צפה אל מול עיניי דמותו של יונג לי, אחד המדריכים שהנחה את הביקור שערכתי בצפון קוריאה לפני כשנה. אז סיפר לי שכאשר הוא וחבריו רוצים לדעת מה חדש בעולם, הם הולכים לכיכר המרכזית שבפיונגיאנג הבירה. מדוע? ‘שומעים מה מודיעים ברמקולים, ואם לא ברמקולים, אז מסתכלים מה מקרינים על המסך הגדול, ואם גם זה לא, נכנסים לתחנה, שם יש על הקיר לוחות בהם מציגים את עיתוני היום, ואם גם שם אין הרבה חדש? מסתובבים בתחנה ומתעניינים אצל אלה ששבו מסין, מה קורה.
והשבוע היה שם חדש… לאחר שנה של איומים הדדיים.. השניים לחצו ידיים לעיני העולם.. בעוד הצדדים נועדים, התגודדו בחוץ יותר משלושת אלפים עיתונאים מכל רחבי העולם, כשהם מדווחים ומסקרים בשידור חי על הקורה בפנים. מיליונים עקבו בעניין אחרי המתרחש ובעיקר היו דבוקים לדיווחי התקשורת… באותה שעה.. בצפון קוריאה לא ידע איש על לחיצת הידיים בין שני המנהיגים”…
וכמו ש’בין השורות’ נוהג תמיד לומר. רק מי שהיה בשטח, יכול להפיק תוצאה מרשימה. מרתק.
5.
שם את הדברים הכי ‘דוגרי’, בטור השכן, יצחק פלדמן.
“התקהלות בינונית של אנשים במורד הרחוב לימדה על אירוע מלא אדרנלין שמאיים להתרגש או שמא כבר בעיצומו. על המרפסת שבקומה העליונה עמד משוגע ידוע מהשכונה ואיים לקפוץ מהגג.
הקהל שהתאסף למטה ניסה את כוחו בפה. הצופים הרימו עיניהם למעלה ושלפו טיעונים מנצחים. זה אומר בכה, זה אומר בכה. הצד השווה – שכולם סבורים שמוטב לו לסגת לאחור ולרדת למטה בדרך הארוכה שהיא קצרה.
המשוגע סירב. אחרת הוא לא היה משוגע. הוא כבר היה עם רגל אחת בחוץ, כשמשהו אמר ‘עם משוגעים אי אפשר לדבר נורמלי. אנחנו צריכים להביא לכאן משוגע אחר. כזה שמדבר את השפה’. איזה אחד נמרץ התנדב, ורץ במהירות לבית משוגעים הקרוב. הוא שלף את אחד המובחרים שבחבורה, טיפוס כזה שדובר ‘משוגעית’ שפת אם ואת חזהו מעטרים חמישה כוכבי שגעון מהודרים, וגרר אותו לרחוב ההומה.
‘המשוגע המהודר לפי כל השיטות’ פילס לעצמו דרך בעיניים מזוגגות, הוריד את הנעל וקרא בקול, תוך שהוא מנופף בה בהתלהבות: ‘אם אתה לא יורד הרגע, אני מפיל את הבניין עם הנעל’.
‘רק לא זה’, נבהל המשוגע מהמרפסת, וירד במהירות עם זנב מקופל”.
הנה מגיע הנמשל: “‘רק לא זה’, אמר השבוע קים לטראמפ, וקיפל את הכרבולת בדרך לסינגפור”.
6.
במסגרת כתבות ה’פריפריה’ של יתד נאמן, המנסה לשכנע את קוראיו שלא להיות נעולים על ‘בני ברק-ירושלים’ ולהתרחק קצת מסינר ההורים לטובת הוזלת רכישת הדירה, הצפינה הפעם הכותבת למקום הקרוב לליבי – קרית אתא.
תחת הכותרת “אתא מוזמן להיות מופתע” היא מתארת את החיים בעיר בהחלט בצורה טובה. טוב, קצת חסר היה לי הגילוי הנאות. הכותבת עצמה (ר. נקודה. גיל) נשואה לבן קרית אתא (לא אחשוף כאן את שם המשפחה במלואו, רצונה הוא כבודה).
התיאור, פסטורלי, אני מצטרפת בחום להמלצה לזוגות צעירים להכיר את המקום, מי יודע, אולי יתאהבו בו וישתקעו קבע.
מה שיפה הוא, ש’יתד’ יודע להבליט את הנקודות החשובות לו, ולמזער את אלו שפחות חשובות בעיניו. אז מטבע הדברים שורות רבות מוקדשות לקהילה הליטאית, זו המעניינת את קוראי ‘יתד’.
“עם התגבשותה של קהילה ליטאית רעננה בראשות הגר”ש ליפשיץ (מתגורר ברכסים, אגב. נראה את ‘יתד’ משכנע את הרב לעבור לגור בקרית אתא), המונה כיום כשבעים משפחות.. וכבר בקיץ הקרוב מדווחים לנו על כמניין משפחות ליטאיות שמתעתדות להצטרף לקהילה החרדית המתרכזת רובה כולה ברחובות מסוימים במרכז העיר בהם שוכנים מוסדות הקהילה”.
מקום של כבוד ניתן לנציג המקומי (עושה עבודה נפלאה!) הרב אלקנה ויסנשטרן, לו מוקדש שטח של כמעט עמוד. קצת יותר מוצנע מקומו של נציג ‘דגל התורה’ במועצת העיר קריית אתא, עו”ד ר’ סימון מושיאשוילי, שזכה למשפטים הבודדים הבאים בלבד: “זכינו בס”ד להיות חלק מקהילה מגובשת ואכפתית, קריית אתא התברכה בשלווה והרמוניה בין כל הקהילות החרדיות בעיר. אנו שמחים על הגעת זוגות צעירים שמשתלבים בקהילה בצורה טובה מאד. לקריית אתא כל הנתונים שהקהילה צריכה בחיי היום יום – הן גשמית והן רוחנית, בשונה מערים רועשות קריית אתא התברכה בחיים שלווים, כאשר במרחק של מספר דקות בודדות שוכן היישוב רכסים וכחמש-עשרה דקות העיר חיפה”.
נציג יקר, הנה ‘בין השורות’ מעניק פולו-אפ למשפטים המצומצמים להם זכה.
והיה עוד מישהו חשוב שהוצנע: בעוד חצר מאקווא זוכה לאזכור מכובד, כולל ה’מאקווא רוב’, הוצנע מקומו של רב העיר, הגאון רבי חיים שלמה דיסקין. הוא אוזכר בסעיף עסקים מוכרים: “כל סוגי הבנקים וקופות החולים, ‘אושר עד’ בקריית ביאליק (כ-13 דקות ברכב), ‘איקאה’, מסעדות כשרות ופיצות רבות בכשרות רב העיר האשכנזי הרב דיסקין שליט”א”.
וזהו.
לקוראים נספר כי מדובר ברב המשתייך לחסידות חב”ד, הפועל רבות בעיר, מקרב יהודים לבוראם, וגם ממונה על הכשרות בעיר. אפעס קצת הוצנע מדי, יתד’ניקים. מילא כשאתם חותכים לחיים ולדר בטורו אזכורים של חב”ד, בעיר כמו קרית אתא, בה לא מכירים את סוגי השטיקים האלו, אין לכך כל מקום…
אגב, מדוע אתם שולחים את תושבי קרית אתא למסע של 13 דקות נסיעה עד ל’אושר עד’? נראה לכם שמישהו מהתושבים הולך על כזו הרפתקאה? לטובת הקוראים נספר כי במרכז קרית אתא יש קניון מרשים ובתוכו צרכניה ענקית, כשרויות מעולות, מחירים נוחים – לא אעשה לה פרסום מעל במה זו, אבל ממש לא צריך להרחיק לנסוע עד לקרית ביאליק (אין תחבורה ציבורית למקום. זה אומר שאברך שמגיע לקרית אתא חייב לקחת בחשבון אחזקת רכב, אליבא ד’יתד’?).
הקטע הסיפור הזה קשור למחלקת הפרסום או מה?
7.
המעניין הוא כי בדיוק השבוע, ביום שלישי, יצא גם ‘המבשר’ בכתבה על קרית אתא.
כעיתון חסידי, מדגיש ‘המבשר’ את הצד החסידי: “בימים אלו ימלאו 70 שנה לפתיחת השטיבל הראשון של חצר הקודש קרעטשניף בכפר-עטה”.
מדובר בסדרת כתבות, תחת הכותרת ‘כפר עטה’, שמה המקורי של העיר, שגדלה והפכה ל’קרית אתא’.
את הסיור פותח הכתב בשיכון ‘סיגעט’, השיכון בו התגורר בעבר האדמו”ר מקרעטשניף. כיום מתגוררים במקום משפחות חסידיות, לצד ליטאיות. שלושה בניינים בלבד מונה השיכון, אבל הוא בהחלט מהווה פנינת חן מעניינת.
“כמעט שום דבר הנראה כלפי חוץ בצמד המבנים הנוסטלגיים ברח’ י.ל.פרץ השוכנים במרכזו של שיכון סיגעט בקרית אתא אינו מסגיר את ההיסטוריה המיוחדת שמנסכה בו משך עשרות שנים”.
הכתב, יוסף מאיר האס, נכנס למבנה הימני, בניין הישיבה לשעבר, “עומדים שוממים כמו מספרים בדומיה את הפעילות הענפה שהתקיימה כאן בימי עבר”.
בין השורות, מצאתי סיפור מרתק. אפילו אני לא הכרתי אותו כפי שהוא מתואר ב’המבשר’:
“בשנים ההן כיהן בראשות עיריית קרית אתא ראש עיר מסוים שהצר מאד את צעדי רבה של קרית אתא, הגאון רבי שמואל שולזינגר זצ”ל (עליו נכתוב אי”ה בפרקים הבאים בסדרה). הלה ירד לחייו בכל דרך אפשרית והציק לו בכוונה תחילה.
באחד הימים פנה הרבי אל רב העיר וביקש ממנו לבחון ניסיון הליכה בדרכי שלום עם ראש העיר. לתמיהת הגר”ש שולזינגר מה יום מיומיים, סיפר לו הרבי שראש העיר נטפל עתה גם אליו ואין לו כוחות להילחם איתו. נענה הרב ואמר כשבת שחוק על שפתיו: ‘אם הוא מציק גם לרבי, סמוך אני ובטוח שמפלתו של רשע זה קרובה לבוא’.
לא חלפו ימים רבים עד שברנש זה החליט להתמודד לכנסת, כאשר לשם כך נאלץ להתפטר מראשות העיר. כמובן שגם לכנסת לא נבחר וכך נעלם מהעיר כעשן נמוג”.
טוב, הסיפור קצת שונה, אבל נשאיר אותו ביופיו כפי שהוא.
רק לגבי ראש העיר אתקן ואומר כי בשנת 1996 הוא נבחר לכנסת ה-14 מטעם רשימת הליכוד, במשבצת מחוז חיפה. בהמשך הקים יחד עם בני בגין ומיכאל קליינר את תנועת ‘חירות’, ולאחר הקמת ‘קדימה’ הצטרף לשורותיה. יתכן שהסיפור מתייחס לכנסת ה-15 אז לא נבחר בשנית. גם ניסיונו לשוב לזכות בראשות קרית אתא כשל, עת נבחר יעקב פרץ, ראש העיר בשנים האחרונות.
תגובות
אין תגובות