ויזואלית, זה נראה כמו עוד הלווית ענק מרשימה של רב גדול. נחל אינסופי מתפתל של עשרות אלפי בני אדם. אבל במהות היא שונה בתכלית, אפילו ההיפך, מכל הלוויה אחרת שראינו עד היום.
למה חרדים מגיעים בהמוניהם להלוויה של גדול בתורה? בגלל תחושה חזקה של שייכות.
הם לא הכירו אישית את הרב שנפטר, אבל הם חלק מהשבט שלו ולכן הם כאן, בפרידה האחרונה מראש השבט.
איש בל יעדר.
הפעם – מעטים השייכים לשבט. רק אחוזים ספורים מתוך המוני המלווים מסכימים עם הפגנות הפלג הירושלמי. היתר, לא רק שלא מסכימים, אלא מתנגדים, זועמים, סולדים ועוד מילים הרבה יותר חריפות שאני לא רוצה לכתוב היום.
אז למה הם באו בעשרות אלפיהם? אך ורק מתוך כבוד והערכה עמוקה לאישיותו המיוחדת וגדלותו בתורה של הרב אוירבך זצ”ל.
לא שבט מאורגן הגיע היום לשכונת שערי חסד, אלא עשרות אלפי יחידים, שכל אחד מהם הרגיש שהוא חייב לבוא, כדי להוקיר את גדלותו התורנית העצומה, את מסירותו לתלמידיו, את רגישותו לזולת ואת מעשי החסד המופלאים שלו.
אין כאן שום מפגן אחדות, פיוס, או קבלה של השקפת הקיצונים.
מחר השבט החרדי יחזור להסתייג מדרכו של הפלג הירושלמי. בעצם, כבר היום.
(מתוך דף הפייסבוק של ידידיה מאיר)