‘הייתי בטוח שהאוטובוס יבלום. אבל הוא עלה עליהם!’ • עד ראייה מספר
צבי טחלוב, תושב בית שמש, היה עד ראייה לתאונה הקטלנית, בה נדרס למוות ילד חרדי בן 6, שעבר במעבר חצייה ברחוב נחל קישון עם אביו, בדרכם לתלמוד תורה.
“ישבתי באוטובוס קו 14 בכיוון הנגדי”, הוא מספר בשיחה עם חרדים 10. “היה עומס תנועה רגיל בשעות אלו. אני רואה שעומס תנועה נגרם מהולכי רגל שחוצים כל הזמן, ולפי החוק זכות הקדימה שלהם. בעודי חושב על פתרון להולכי הרגל, אני רואה אדם אוחז ביד בנו וחוצה איתו את הכביש. כשהאוטובוס נכנס מכיוון המעגל תנועה למעבר החציה, הייתי בטוח שהוא יבלום. אבל מה שקרה זה – שהוא עלה עליהם.
“היו צרחות באוטובוס שנסעתי בו, וביקשתי לרדת – כמגיש עזרה ראשונה, אחרי עברתי קורס.
“ירדתי, רצתי לכוון האוטובוס הפוגע. הילד שכב שם ללא הכרה. האבא היה בהכרה, כך הבנתי ממה שראיתי שם. כשראיתי שהאירוע גדול עלי, הזעקתי את מד”א וניסיתי לתת להם פרטים, עד כמה שאני יכול. התרחקתי משם מיד כשראיתי את הכוננים רצים”.
לדבריו, “זה היה נראה שהנהג ניצל את העובדה שמעבר החציה היה פנוי וניסה לעבור אותו במהירות. אני מאמין שהוא לא ראה אותם. הוא אפילו המשיך בנסיעה איטית לכיון התחנה”.
צבי מוסיף: “אנשים שהיו על המדרכה סימנו לו. אני מאמין שגם אנשים שהיו באוטובוס וישבו בצד של הפגיעה העירו את תשומת ליבו למה שקורה בחוץ. מזווית הראייה שלו זה היה נראה שהאבא והבן עוברים כחוק במעבר החציה”.
-
הכוונה הייצה טובה (אולי) אבל הדרך לגהנם רצופה בכוונות טובות.
חוק של פירון (כך זכור לי) מ’יש עתיד’ שהולך רגל שמתקרב למעבר חציה, יש לו זכות קדימה אוטומטית. אנשים וילדים התרגלו בגלל זה להתפרץ לכביש בלי לבדוק.
כמובן שחייבים להאשים את הנהג זה חלק מהעניין, אבל בשורה התחתונה לא ירדו כמות תאונות הדרכים במרחב העירוני ו’כמעט תאונות’ וניסים יש כל הזמן.
שלא לדבר על הטירוף שלפעמים הולכי הרגל עוברים בהפרש של כעשר/עשרים שניות אחד מהשני וזה יוצר והנהג לא יכול להתקדם בגלל הולכי הרבל שהולכים בקצב שלהם (נתון, לא טענה או מרמור), עד לשלב שהסבלנות פוקעת והוא מנסה להתקדם בין האנשים תוך סיכון הולכי הרגל.
כל מה שחינכו ‘לא עוברים בלי להסתכל’ הלך לעזאזל בגלל החוק הזה
