בכל שבוע נראה שהגבולות הולכים ונחצים, ורף חדש ומטורף יותר נקבע

זוכרים שפעם, מזמן, עסקו פה בחוק המרכולים? גם מתנגדיו וגם מצדדיו מודים שאין לו שום השפעה, אבל הנה כיוון שדווקא יכול להשפיע • טורה של סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר
כ"ו טבת התשע"ח / 13.01.2018 19:50

1.

רגישות, פרטיות, שפיות, שכל ישר, טעם טוב. על זה המאבק הבא של האנושות. בכל שבוע נראה שכל הגבולות הולכים ונחצים, ורף חדש ומטורף יותר נקבע. אולי אפילו יש קשר בין המקרים: יש קשר בין מה שמרשה לעצמו הבן של ראש הממשלה לעשות, לבין מה שאחד הנוכחים שם מרשה לעצמו להקליט ולמכור, לבין מה שמתפרסם בהרחבה והופך לדיון בפרטי הפרטים.

ודאי שיש קשר בין שר בקואליציה שניסה להקים אדם מ’שבעה’ על רעייתו כדי להצביע, לבין חברי אופוזיציה שמשכו את כל ההסתייגות במפתיע ודרשו הצבעה – כיוון שידעו שחברי הקואליציה נמצאים בהלוויה של נרצח טרור.

יש קשר גם בין מי שהוציאו ופרסמו קובץ סאונד שבו הנרצח צועק “ירו בי, ירו בי”, לבין כלי התקשורת ששידרו את ההקלטה הזו בלי סינון ובקרה (וכך חלק מבני המשפחה שמעו על הפציעה), לבין העובדה שבהמשך הלילה, גם על פטירתו שמעו בני המשפחה מכלי התקשורת.

הקשר הוא אובדן גבולות בסיסיים של נימוס והיגיון, גבולות שלא קשורים בכלל ל”חוקי” או “לא חוקי”, אלא לאנושי ולא אנושי.

2.

נורית אילון-הירש הוא עורכת דין תל אביבית, מנהלת מרכז ההרצאות “אשירה”. יחד עם כמה חברות החליטה השבוע לא להסתפק בצקצוקים וברכילות צהובה ולנצל את העובדה שהנושא עלה לסדר היום הציבורי, כדי לנסות לשנות באמת את תרבות הניצול וההחפצה.

בשנה שעברה ניהלה יחד עם ועדת השוויון המגדרי בעיריית תל אביב מאבק נחוש בכרטיסי הביקור למכירת שירותי לא ראויים, מה שהוביל למעצרים וכתבי אישום. הנה מה שכתבה השבוע: “הכותרות בתקשורת חוגגות בימים האחרונים על פרשייה מבישה שבה נתפס בקלקלתו בנו של ראש הממשלה.

“עד שנעבור לפרשייה העסיסית הבאה, האם מישהו מאיתנו ניסה להבין את האחריות החברתית ואת המסרים החינוכיים שמעבירה החברה שלנו כלפי נשים? אני שומעת את כל מטיפי המוסר בחדשות, אבל כשאני יוצאת עם ילדיי לרחוב אנחנו נתקלים באין-ספור מודעות, כרטיסי ביקור ושלטי חוצות מחפירים ומעוותים.

“כל המצקצקים על הפרשייה החדשה צריכים להבין שהסיפור הוא לא ימין ושמאל, הסיפור הוא חינוך. חינוך לכבוד. חינוך נגד ניצול. חינוך ליצירת קשר זוגי אמיתי ואוהב. האם ערך הפלורליזם מוחק את כל הערכים והגבולות? האם יש מודעה בוטה שעיריית תל אביב תאסור לפרסם תמורת כסף, או שהכול לגיטימי? פניתי לעירייה שלנו נגד חלק מהמודעות, וגם הגשתי תלונה במשטרת ישראל על פרסום פוגע, עבירה פלילית על פי חוק העונשין.

“בימים אלה התחלנו להתארגן להגיש גם תביעה ייצוגית. זה לא קשור לערך החופש של עירנו תל אביב, זה קשור לחופש שלנו לא לחיות בעיר שמנחילה מסרים מעוותים ומחפיצים. השלטים האלה רק נראים נוצצים, אבל הם נותנים לגיטימציה לעולם אפל”.

למעלה מ-1,200 נשים וגברים חתמו על העצומה של עו”ד איילון בשעות הראשונות אחרי פרסומה.

3.

ואז בבת אחת השתנה פס הקול. מפרטי הטינופת של המושב האחורי, לפרטים מרוממים ממסכת חייו של הרב רזיאל שבח, מתנדב מסור במד”א וב”קו לחיים”. עשרות סיפורים שמעתי עליו השבוע, כל אחד מרגש מחברו. האם באמת חיות בינינו דמויות כאלה, של צדיקים מודרניים? אנשים שקמים בבוקר ורק רוצים להתנדב, להיטיב, לעשות חסד? ולמה אם פותחים רדיו ושומעים את המשפט “אדם טוב, אחד שתמיד רוצה לעזור” – ברור לנו שהוא כבר לא איתנו?

4.

אז הנה הזדמנות לספר בזמן אמת על דברים חיוביים שצעירים בני עשרים פלוס עושים.

השבוע נערך במושב בן עמי עוד כנס של התנועה החדשה “בארצנו”. עשרות אנשים הגיעו לשמוע, להתעניין, להירשם. זו תנועה שהקימו בוגרי המכינות הקדם צבאיות, שהחליטו לסמן את היעד הבא: התיישבות. לא, לא ביהודה ושומרון. לא, לא במצפים וביישובים קהילתיים קטנים ואליטיסטיים בגליל.

התיישבות בתוך ערי הפריפריה.

דני זמיר, מנכ”ל מועצת המכינות, סיפר לי השבוע שאחרי סקר בין אלפי הבוגרים הוחלט להציב להם יעד משימתי חדש: “קיבוצים ומושבים לא צריכים חיזוק, הערים המרכזיות צריכות. חוות בודדים זה מגניב, אבל צריך להפוך את הערים לטרנד מרגש.

בחרנו את נצרת עלית בצפון ואת ערד בדרום והיעד הוא ש-250 משפחות של בוגרים, זוגות צעירים, שיעברו לשם בתוך חמש שנים. אנחנו בונים להם שכונות עם אופי קצת יותר כפרי, כי הם מוותרים על החלום של בית צמוד קרקע בכפר, ומקלים עליהם את המעבר כי הם באים יחד, כקהילה. זו החלטה משמעותית לומר ‘אני גר בנצרת’, זה לא יישוב שיקי, אבל רק ככה נהפוך את כיוון התנועה שם בעיר, לא החוצה אלא פנימה. הצעירים נוטשים.

זו הציונות הכי דחופה עכשיו. ריכוז היהודים בישראל באזור המרכז של גוש דן, בעיקר של בעלי היכולת, הוא סכנה אסטרטגית ממעלה ראשונה. להיות אזרח מועיל במרכז הארץ זה לא עוזר.

חשוב להדגיש: אנחנו לא נגד הערבים שבאים לנצרת עלית ולערד, אבל אנחנו כן רוצים שיבואו לשם גם יהודים”.

5.

זוכרים שפעם, מזמן, עסקו פה בחוק המרכולים? גם מתנגדיו וגם מצדדיו מודים שאין לו שום השפעה, אבל הנה כיוון שדווקא יכול להשפיע: השבוע החליטה ועידת תנועת הנוער “בני עקיבא” שהתכנסה בבית שאן לאשר החלטה שקוראת לסניפי התנועה להעדיף חנויות שומרות שבת.

ד”ר יוסי לונדין, אבא לקומונרית, למדריכה ולשלושה חניכים בתנועה, תולה בכך תקוות, וכתב השבוע: “היום, בעידן המסחור והאנטי-כפייה, זו הדרך ורק זו הדרך. נכון, זה קצת קשה. בקניון, בקולנוע, בתחנת הדלק, קשה לאתר את שומרי השבת ומאוד מפתה לזרום עם הנוחות והמיידיות, אבל בלי העדפה שלנו אותם זה לא ילך.

|אין שום צורך בחרם. רק פשוט לתת את הקדימות לאנשי העסקים הגיבורים שעומדים בפיתוי, ומבינים שיום מנוחה מבחינה דתית, לאומית וסוציאלית חשוב יותר מעוד כמה שקלים. רק תחשבו שכעשרים אחוזים של הדתיים והחרדים בארץ, יחד עם עוד חלק מהשלושים אחוז מסורתיים ואוהבי שבת שיעדיפו עסקים שומרי שבת – ואין צורך בשום חוק ושום ויכוח. האם אפשרי להרים את הכפפה הזו?”

• טורה של סיון רהב-מאיר מתפרסם ב”ידיעות אחרונות”

הדפס כתבה

תגובות

    העדפה / חרם
    15/01/2018 06:02
    אלון
  1. מה ההבדל בין חרם להעדפה?