‘איך תיתכן בית וגן בלי הרב לויכטר?’

הלילה נפטר, בגיל 91, הרב יצחק יעקב לויכטר ז"ל • הסופרת מנוחה פוקס, תלמידה בבית הספר שניהל, השתתפה בהלוויה, בכתה עם כולם, ואחר כך התיישבה לכתוב זיכרונות על המנהל המיתולוגי
מנוחה פוקס
כ"ד טבת התשע"ח / 11.01.2018 20:22

בבית החולים ‘שערי צדק’ בירושלים, נפטר הלילה הרב יצחק יעקב לויכטר ז”ל, מייסד תלמוד תורה ‘לויכטר’ ובית יעקב  בבית וגן.

עוד לפני שהוכרז על הלווייתו של המנהל המיתולוגי, שניהל את בתי הספר ‘בית יעקב’ לבנות ותלמוד התורה לבנים בבית וגן בירושלים, כבר גדשו את המייל שלי עשרות הודעות מאנשים כה רבים שביקשו להודיע על פטירתו.

בן 91 היה במותו, אבל נדמה היה שהגיל לא יוכל להכריע אותו.

עד לפני מספר שנים, כשפגשתי אותו ברחוב, הוא חייך אלי את חיוכו הטוב והרחום, וכשפניתי אליו ושאלתי בתור תלמידה: “הרב לויכטר זוכר אותי?” – הוא חייך חיוך רחב, כאילו אומר: ‘איך אפשר שלא?’

והלא הרב לויכטר היה כמו אבא שני, לכל ילד וילדה בשכונת בית וגן של פעם.

הוא זכר את שמי, את שמות אחי, שלמדו אף הם אצלו; הוא זכר את הורי וכמה העריך אותם; הוא זכר את מעשי הקונדס שהייתי נוהגת לעשות בהיותי ילדה; והוא זכר בדיוק היכן בבית וגן גרתי כילדה. הוא זכר הכול.

כי אבא זוכר בדיוק כל פרט שקורה עם ילדיו.

הרב לויכטר היה דמות נערצת על תלמידיו הרבים. לא פלא שלהלווייתו הגיעו המונים, וביניהם מאות תלמידים של היום. עמדו וילקוטיהם על שכמם ובשקט מופתי לוו את נשיא בית ספרם.

הוד פניו של הרב לויכטר זכור לכל ‘בית וגני’ ממוצע. גם מי שעזב את השכונה, חותמו של המנהל דבק בו, ואף אם לא פגש בו מאז ועד היום, פניו של המנהל עומדים מול עיניו, כאילו פגשו היום.

הרב לויכטר בלט לא רק בהדרת פניו ובחיוכו הנעים לכל אדם, הוא בלט באישיות החינוכית שלו, ובמעשיו כלפי התלמידים, שגבלו תמיד באהבת אדם עצומה.

לויכטר

צילום: באדיבות המשפחה

נוכחתי בהלוויה, ובכיתי עם כולם, כשהבן סיפר את דבריו של הרב אהרון קוטלר שאמר על הרב לויכטר: ‘אילו היו עוד שני מנהלים בדרגה של הרב לויכטר, לא היה ילד אחד בישראל שלא היה יודע קריאת שמע מהי’.

ידעתי שזה כל כך נכון. זכרתי את הימים ההם, הימים בהם אני הייתי ילדה. הרב, שקראנו לו פשוט: ‘המנהל!’ מעולם לא הרים את הקול. הכול היה בשקט, בשלווה, באהבה ובחיבה.

פעם, כשקיבלתי עונש מהמורה וישבתי על הספסל מחוץ לכיתה, ראה אותי המנהל, ניגש והתיישב ליד.

“למה את עצובה?” – הוא שאל את הילדה בת ה-8 שלפניו.

“המורה נתנה לי עונש” –  עניתי.

“באמת?” הוא שאל ברחמנות. “אז לא מספיק שנתנה לך עונש, את גם צריכה להיות עצובה? הנה” – הוא הוציא סוכריה מכיסו. “קחי, ברכי ותאכלי, ויהיה לך מתוק בפה עד שהמורה תסלח לך”.

בפעם אחרת הוא נכנס לכיתה עם ילדה שהוצאה החוצה.

“היא אומרת שהיא לא תעשה את זה יותר”, הוא הבטיח בשמה. והילדה, רק בשביל לרצות את המנהל, לא עשתה עוד את הדבר שעשתה קודם,  משך כל ימות השנה.

באותם ימים היו שני בתי הספר של הבנים ושל הבנות כמו תאומים סיאמיים. באותו בניין התגוררו הבנים והבנות, רק בכניסות שונות.

ממרומי מדרגות החצר ראיתי כמה בנים רודפים אחרי חתול שרץ אל ה”עמק”. הם רצים והמנהל מביט בהם ומסתכל.

הוא חיכה שם עד ששבו, ואז קיבל את פניהם. חשבתי שאולי יכעס עליהם שהתעללו בחתול. התקרבתי כדי לשמוע, אבל המנהל ביקש מהם לשבת לידו על הגדר.

“אתם יודעים שאני הגעתי לארץ מהשואה”,  הוא הסביר במתק לשון. “הייתי רגיל שם שמתעללים בכאלו שלא עשו שום דבר רע, אלא רק טוב. גם בעלי חיים הם יצירי הבורא, והם לא עשו רע לאף אחד, אסור לנו בשום אופן לעשות להם רע. עלינו להגן עליהם, לשמור עליהם, אם תראו ילדים שרודפים ומצערים חתולים, אמרו להם את זה, אתם מבינים, ילדים?”

אחר כך הוא נשק לכל ילד על המצח ושלח אותם לכיתה.

לויכטר

הרב לויכטר זצל (משמאל). צילום: באדיבות המשפחה

ראיתי אותם הולכים שקטים לכיתה. הדברים שיצאו מהלב נכנסו כל כך חזק ללב, עד שאף אחד מהם לא חשב להתווכח, לצחוק, או לומר מילה שאינה במקומה. ואף אני זכרתי את הדברים כל הימים, עד היום.

אני זוכרת שבכל פעם שהיה ניכנס לכיתה שלנו, היה מביט בלוח, תוך שנייה קלט מה רשום בו, ופנה אלינו בשאלה או בבדיחה נחמדה הקשורה ללימוד. הוא היה הופך שיעור לחוויה אמתית ומרנינה, לא יכול היה לסבול שילדים סובלים.

אחי, שלמדו בחלק של הבנים ידעו לספר יותר מכך: כשנכנס לכיתתם, היה שומע מילה אחת במשנה או בגמרא ומיד יודע מה לומדים כאן בכיתה, מה כתוב שם במקור, שאל ודרש ונענה ושיבח, עד שהיה קשה לו לעזוב את הכיתה, והיה קשה לילדים להיפרד ממנו כשהלך.

כשלמדתי בכיתה נמוכה, אני זוכרת שציירתי ציור בשיעור ציור של המורה רחל, ומאוד אהבתי את האנייה המצוירת. עם תום יום הלימודים, כשיצאנו הביתה, חלפתי על פני חדר המנהל. לפתע רעיון הבזיק במוחי. למה שלא אגיש לו מתנה, הוא כזה מנהל נפלא?

הוצאתי את הדף עם הציור והגשתי למנהל. המנהל לקח ממני את הציור, התפעל כמובן עד מאוד, ונכנס לחדר מורים כשאני שומעת אותו מספר באושר אמתי שקיבל מתנה ממנוחה חבצלת.

הדבר הזה השאיר שמחה כה רבה בליבי, עד שהאמנתי משך שנים לכך שאני יודעת לצייר, על אף שלא היה לי מושג קלוש איך לעשות זאת.

בשעת ההלוויה, כשסיפר הבן על כך שאביו, הוא המנהל הדגול שלנו, כל כך הקפיד על מצוות תפילין כל ימיו, ואפילו בזמנים של שואה לא קרה שלא הניחם, וזיכה בגבורה ובהקרבה את כל הנמצאים במחנה להניח את התפילין שלו, ראיתי מול עיני את פניו המרטיטות של המלאך הזה.

דמיינתי אותו מחבק את התפילין  ונושק להם בעוז,  ויחד עם זאת מרגיע את בני משפחתו הבוכיים, ומנחם אותנו, השואלים: ‘איך תיתכן שכונת בית וגן בלי הרב לויכטר?’

לויכטר

ואומר לנו באמונה שלימה ואמתית, את מה שאמר לפני שנים כשנפטר חתנו בתאונת דרכים איומה:

“אל תדאגו, אם ה’ גוזר עלינו גזירה – הוא כבר ידאג שנצליח לעמוד בה”.

יש לכם סיפורים? שילחו למייל: [email protected]

הדפס כתבה

15 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    מורי הדור
    11/01/2018 21:24
    מיכאל
  1. הרב לויכטר זצל היה משכמו ומעלה צדקה הסופרת בכל מילה אני זוכר שבחן אותי כשהייתי ילד וכל מה שאמרתי היה מצצוין בשבילו. הלואי שככה היו כל המנהלים

  2. אין עוד אנשים כמו האיש ההוא. זצ"ל
    12/01/2018 02:45
    אהרן ר.
  3. באותם שנים שמנוחה חבצלת – פוקס למדה בצד של הבנות, אני למדתי בצד של הבנים. סיימתי בשנת תשל”ו.
    מעניין שבאותם שנים, לא עשו מזה עסק שעברנו דרך החצר של הבנות בדרכנו לבנין של הבנים. לא היתה שום בעיה עם עצרות יום הזכרון ויום השואה, שנעשו מכל הלב ולא רק מהשפה ולחוץ כדי לרצות את הרשויות, ולא קרה לנו כלום.
    היינו הולכים ביום העצמאות לטקסים בהר הרצל והמורה אקשטיין, ז”ל יהודי חסיד קרלין, שעשה כל שנה מילואים ביום העצמאות כשומר הפתח בהר הרצל, הכניס אותנו ולא קרה לנו כלום..
    לא היה שיעור שהרב לויכטר לא דיבר על השואה. הוא ידע עברית על בוריה למרות שעלה מהונגריה. היה חסיד של הספרים של אליהו כי טוב – ר’ אברהם מוקוטובסקי, חותנו של חנוך בן ארזה ז”ל
    היום הכל אחרת וחבל.

  4. המנהל זצ"ל
    12/01/2018 07:37
    נפתלי
  5. אכן כך היה הרב לויכטר היטבת לתאר את דמותו. למדתי אצלו 8 שנים וזו גירסא דינקותא שנשארת לעולם. רק אוסיף שבת”ת שלו למדו הילדים מסנהדריה ומשמואל הנביא חסידי אמשינוב ליטאים מהגר”א לצד העולים החדשים מקרית יובל מעיר גנים ושיכון חיסכון. ובזכותו של הרב לויכטר כולם היום שומרי תומ”צ ורבים מהם רמי”ם וראשי ישיבות. דבר שהיום נראה כחלום באספמיה. תנצב”ה.

  6. אכן כך בדיוק היה המנהל
    12/01/2018 08:07
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  7. היטבת לתאר את המנהל הדגול אצלו למדתי 8 שנים וזו גירסא דינקותא שנשארת לעולם. איזה מאור פנים איזו אצילות. איזו הבנה ב”חנוך לנער…” רק להוסיף שבת”ת של “המנה”ל” למדו יחד חסידי אמשינוב וטאלנא לצד ליטאים מהגר”א לצד העולם החדשים ששוכנו בקרית יובל, בעיר גנים ו.. כן גם ילדים מ”שיכון חיסכון” הרב לא דחה אף לא ילד אחד שחפצה נפשו בתורה ובחינוך לירא”ש. היום רואים את פירות ההדר שגדלו על העצים שהרב לויכטר זצ”ל שתל. כולם שומרי תומ”צ רבים מהם רמי”ם וראשי ישיבות בכל קצות הארץ. דבר שהיום נראה כחלום באספמיה. תנצב”ה.

    • יהודי פשוט   15/01/2018 15:43

      למדו אצלו וזכור לתושבי בית וגן השכנים איך שיותר מפעם האדמו”ר שליט”א הגיע לשם להביא אוכל וכו לבנותיו…

  8. אכן כך בדיוק היה המנהל
    12/01/2018 08:11
    אבי
  9. תודה למנוחה

  10. הרב לויכטר
    12/01/2018 10:54
    בלה
  11. נפלא

  12. יחיד בדורו
    12/01/2018 14:52
    אבי
  13. אני בן 40 וכל חיי בטוחני שאותי אהב הרב לויכטר באופן מיוחד. שהייתי חביבו. מרגע ששמעתי על הבשורה התעטפתי בהרגשת יתמות. ובכיתי, כבן הבוכה על אביו. אך ראו פלא מגלה אני שבנים כמוני יש למאות ולאלפים. ולכולם הרגשה דומה. היו היה יהודי ר’ יצחק יעקב שמו ערירי נשאר מכל משפחתו. אך ליבו כאולם, נפשו אצילה, ונשמתו עדינה. את רגליו כיתת במעברות להביא ילדים ללמוד. את חיוכו וזמנו העניק לכל דורש. הרב לויכטר יחידי היית. שונה מהשאר. ת.נ.צ.ב.ה

  14. גם אני תלמיד
    13/01/2018 21:09
    דוד
  15. אין עוד אנשים כאלו לצערנו

  16. היו ימים
    13/01/2018 22:44
    מנחם
  17. לויכטר מסמל תקופה שעברה מהעולם
    אלו היו הימים הכי יפים שיכלו להיות. גם המורים פעם היו מיוחדים
    תנחומים למשפחה

  18. הרב לויכטר
    15/01/2018 08:16
    בת שבע
  19. ואני, גם בוגרת בית ספרו, לא יודעת להצביע על הנקודה, אך כשנפטר מררתי בבכי.
    על כך שאין עוד אנשים דגולים כמותו, לא רק בבית הספר, אלא בהיותו יהודי צדיק וכל כך נורמלי, חלק משכונת בית וגן המיוחדת.
    הוא סממן של דור מיוחד ושפוי שהולך ונכחד..
    והלב דואב על כך.

    איש יקר , השאיר מורשת וחותם עצום.

  20. לא זכיתי ללמוד אצלו
    15/01/2018 15:41
    יהודי פשוט
  21. למדתי בישיבה קטנה של אמשינוב וזכיתי להכיר אותו זצ”ל את מאור פניו את היחס האישי שלו לכל אחד גם לא לתלמידיו את חיוכו התמידי תמיד הסתכלנו עליו בישיבה ברוממות כבוד וכיבדנו אותו יהי זכרו ברוך

  22. החינוך הטהור
    17/01/2018 09:56
    רבקה
  23. כבוגרת לויטר וכסבתה לבל”ער ללנכדים וגם קצת נינים כן ירבו
    אפשר להעיד ולראות היום עד כמה החינוך השורשי והטהור שהנחיל המנהל הדגול זצ”ל מוטבע עד היום באופי של השכונה
    ואין כמו הבוגרת הידועה הרבנית מנוחה שתחי’ שכל מילה פנינה
    שירבו רק שמחות

  24. כמה חום ואהבה היו בו!
    22/01/2018 12:48
    נתי
  25. 7אחים למדנו אצלו לאורך השנים וגם כמה בנות.
    לפני מספר שנים ישבנו שבעה על אבא ז”ל.הרב לויכטר שהיה ידיד של אבא ,ומחנך של כל משפחתנו בא לנחם .הוא ישב מולנו האחים ,היו מאתנו כאלה שלא ראו אותו שנים ארוכות ,לרובנו כבר יש נכדים .הוא שלף זוג משקפיים מגדילות וסקר את כולנו ,כשהוא מהנהן בראשו,ואז עיניו נחו עלי והוא אמר :אתה היית אוהב לשחק כדורגל !
    30 ! שנה הוא לא ראה אותי !אבל זכר מה אהב הילד! לזה אני קורא מחנך .תנצב”ה
    תודה

    • מאיר   05/02/2018 00:35

      כל מי שלמד בתלמוד תורה אהב אותו אהבת נפש -ממש כמים הפנים אל הפנים ,איפה יש היום יהודי כל כך מתוק ואהוב על הכל ,אכן באהבתו גידל תלמידים לתפארת -דמעות על אדם כשר וגעגועים ליהודי המופלא ,זכרונו לברכה לחיי העולם הבא ,