יש רגעים פוליטיים שאתה ממסגר ומניח בצד, למשמרת.
כזה היה הרגע של יום שלישי בבוקר, עת אושר על חודו של קול במליאת הכנסת חוק המרכולים.
תנצרו בזכרון את התאריך. ברור לי שנשלוף אותו, ולא בנסיבות משמחות.
במשך שנים מתמודד הציבור החרדי עם היעדר מערכת הסברה, עם תדמית מאוד שלילית בעיני המתבונן החילוני. הח”כים החרדים, עם כל הכבוד לפעילותם הפרלמנטרית, לא ממש יודעים מהי הסברה – ובמקרה הטוב, לא מזיקים.
במהלך השנים הפנימו נציגי הציבור החרדי כי מוטב להם שלא יעסקו בכספים ייחודיים, המציירים את כולנו כתאבי בצע, ולא בחוקי דת ומדינה.
בשנים האחרונות הם אכן בעיקר התרכזו באין ברירה מבחינת הציבור החרדי: תקציב לישיבות ועולם התורה, ושמירה על בנינו מחשש שיעקרו אותם מהסטנדר אל שורות הצבא.
גם את זה היה קשה לדברר, וכל מי שמצא עצמו בתוכניות טלויזיה – אני עשיתי זאת לא פעם – ‘ירק דם’ כדי להסביר מדוע אנו חייבים להילחם על אמונתנו ועל תורתנו, ולמה אנו מצפים מהצד החילוני לקורטוב של הבנה.
•
כעת, לך תסביר לחילוני צעיר, זה שלא ינק בבית סבא אידישקייט, מדוע ראש העיר שלו זקוק לאישור משר הפנים לפתוח את חנות המכולת בשבת.
איך אמר השבוע ח”כ מאיר כהן מ’יש עתיד’ לחבר הכנסת ישראל אייכלר בעימות טלוויזיוני? אני לא מגיע אליך לשכונה לחלל שבת, אל תתערב בשכונה שלי.
צפיתי בדו-קרב המילולי ביניהם: כהן ניצח בוויכוח, איכלר התפתל עם המילים.
אז נכון שבתחתית השורה שום דבר לא באמת השתנה. יש סטטוס קוו, מושג ארכיוני מימי בן גוריון שהחילונים ברובם מוכנים לכבד, שבמהלך השנים חל בו כרסום, והמפלגות החרדיות רק מבקשות להחזיר את המצב לאחור.
אתם יודעים מה? אפילו את זה הם לא מבקשים. מאות חנויות ימשיכו להיפתח בכל רחבי הארץ, כולל בירושלים עיר הקודש – ומשרד הפנים לא באמת יוכל למנוע זאת.
אלא מאי? השבת חוללה בפרהסיה, נציגנו ניסו לנופף בחוק שישיב לה את כבודה האבוד.
•
האם זה שווה את הנזקים?
שימו לב: דגל התורה, בהוראת רבותיה, מעולם לא עמדה בחזית במאבק הזה – ולא משום שהשבת פחות יקרה לה, אלא משום ההבנה שהנזקים רבים על התועלות.
זר הפרחים של יאיר לפיד לליצמן הוכן כשפרש מתפקידו כשר בריאות, ונראה שבכל בוקר נוסף עוד פרח טרי ורענן.
אז כשתשמעו בליל ספירת התוצאות את המספר שיוצמד לשם ‘יש עתיד’, תזכרו את הבוקר הגורלי של השבוע האחרון.