לא תאמינו איזה נס מופלא התרחש במפגש של עיתונאים עם יאיר לפיד

שרי רוט
|
ט"ו טבת התשע"ח / 02.01.2018 00:48
מדוע אני גאה באחיין שלי • איך יאיר לפיד מספק את ההוכחה שלעיוורים קל מאד למכור סיפורים • כיצד מטפל ‘יום ליום’ בתפוח אדמה הלוהט שבישל ‘יתד’ • ואיזה סיפור של משפחה צימרר אותי

1.

מסיבות אישיות (משמחות) נבצר ממני להשתתף בשבוע שעבר בפיליבסטר המייגע שנערך במליאת הכנסת מיום שני, ועד לצאת נשמתם של הח”כים.

לכן פשוט בירכתי בליבי את יצחק פלדמן מ’בקהילה’ שסיכם עבורי (ועבור הקוראים, כמובן) בטוב טעם ובצורה מסודרת את קורות השבוע שעבר. החל מיום שני, בשעה 13:00 (“עיתונאים מתאספים במזנון. חברי הכנסת נחפזים במסדרונות, סוחבים תיקים ושקיות מהם מבצבצים מצעים, סדינים וכלי רחצה. במזנון כבר רעבים. לא ללחם. לפוליטיקה”) – ועד יום רביעי בשעה 17:00.

הנה קטע חמוד, אחד מיני רבים: “הכירו את יואל חסון. בחור בגובה ממוצע, שזוף עור, לא רזה מדי ולא שמן מדי. סטנדרטי לגמרי – אבל רק מבחוץ. כשהפיוז הפנימי נדלק אצלו, חבר הכנסת חסון לא בוחל בשום אמצעי. אוי כמה שהוא נהנה מהאקשן. רק מהברק שיוצא לו מהעיניים ביומיים האחרונים ניתן להפיק אנרגיה לכל מדינת ישראל לשמונה ימים”.

ביום שמונה כיו”ר סיעת המחנה הציוני, “נצפו צלמי העיתונות כשהם נחפזים לרכוש סוללות חילופיות למצלמות שברשותם”, כך פלדמן.

עוד קטע: “ראש הממשלה יושב בבלפור רגל על רגל כשהוא רווה נחת. לא מהסערה שפקדה את המדינה בגללו. בשעה זו הייתה אמורה להתכנס ועדת חוץ ובטחון אליה היה אמור להגיע כשר חוץ ולתת דו”ח על פעילותו. נתניהו לא חובב הופעות בפני ועדות הכנסת. לרוב הוא מתחמק. הפעם לא הייתה לו ברירה. הישיבה שהוגדרה כסודית נקבעה כבר מזמן.

“אבל ביום שני בבוקר כשהבינו בכנסת כי המליאה תימשך כמה ימים ביטל היו”ר את כל דיוני הוועדות. בזכות האופוזיציה נשאר נתניהו להתעדכן בגשם מהסלון המחומם שבביתו”. שום קשר למציאות…שהרי הסיכוי שפלדמן יודע האם ישב נתניהו ‘רגל על רגל’ או בשכיבה או בריקוד, שואף לאפס, כך גם הסיכוי לכך שהוא באמת יודע האם ראש הממשלה התעניין בגשם (נוסע ברכב סגור, מה לו ולגשם), אבל הקטע טוב.

ויש גם קטעים רציניים. “ביטן ואמסלם נכנסים למזנון. הם מתחבקים. היו”ר היוצא והיו”ר הנכנס. הם מוכיחים לכולם כי הכול יציב, אין שום מחלוקות. ביטן נראה גרוע. הוא מסביר לסובביו כי הוא לכשעצמו אדם חזק. הקושי הגדול הוא שמכניסים את אשתו לסיפור. זה כואב לו”.

גאה באחיין שלי. שפתיים יישק. כל מילה.

2.

שני קטעים מרתקים מצאתי השבוע בטור של יעקב ריבלין בבקהילה.

הנה הראשון: “נותר לנו כחודש בערך עד שנדע מתי יתקיימו הבחירות הבאות (לתשומת ליבם של המתפללים בשטיבל ושאר  המתשאלים בסופר או בחנות הנעליים: אין צורך להפריע באמצע קדיש או לנדנד בתור לקופה – כל הידוע לנו על מועד הבחירות הבאות, נכתב כאן).

תודו שזה טוב.

הקטע השני מספר איך נפל יאיר לפיד למלכודת של יואב בן צור מש”ס, שהגיע אליו וסיפר לו ש”בצמרת ש”ס החליטו שלא לבקש מאייכלר להתפטר אם אין מאה אחוז שבן צור ייבחר, וזאת כדי לא לסכן את הרוב החרדי בוועדה. לפיד ששמע זאת קפץ ממקומו ונשבע שזה לא מה שיקרה. כלומר: הוא ייתן לש”ס את הביטחון המלא בבחירתו של בן צור ובלבד שזו תדרוש מיהדות התורה לקיים את הרוטציה”.

ברור שמדובר באגדה, ברור שש”ס בכל מקרה הייתה דורשת את מימוש הסכם הרוטציה. כי ככה זה במפלגות החרדיות.

אבל לפיד, לא ידע. הוא לא ידע…

אבל יש המשך לאגדה: “מתברר, שאותו גורם שמכר ללפיד את הסיפור שש”ס לא תגיש את המועמדות של בן צור בלי תמיכה של יש עתיד, לחש על אוזנו דבר נוסף: שאייכלר הוא בעצם ידו הארוכה של ליצמן בוועדה. החלק הזה של הסיפור היה נכון. אייכלר באמת קיבל הוראות מליצמן איזה דיין חסידי למנות ואיזה לא.

“ליצמן ולפיד הם שני היריבים הכי קשים בכנסת בעיקר בגלל ליצמן, שממש לא ברור מדוע הוא לא מחמיץ שום הזדמנות לשלח בלפיד עלבונות אישיים (יום אחד לפיד עבר במליאת הכנסת ונגע בטעות בכתפו של ליצמן, שמיהר לבצע אקט של ניקוי החליפה, משל עמדה מעליו יונה. איזה עלבון זה היה). משנאמר ללפיד שאייכלר הוא שליחו של ליצמן הוא לא ראה בעיניים. ולעיוורים כידוע קל מאד למכור סיפורים”.

שהרי איכלר בכל מקרה התפטר.

אבל לפיד לא ידע. הוא לא ידע…

3.

זכות היוצרים לרעיון לגעת בתפוח האדמה הלוהט שמור ליתד נאמן. לימים, ניסה משפחה לעלות על הגל וסיקר מעט את הנושא. השבוע היה זה ‘יום ליום’ שהרים את הכפפה.

תחת הכותרת “שהשמחה שבתה ממעונו” מגולל אברהם ישראל פרידמן את מחול הייסורים שעוברים ההורים בדרך לחתונת ילדיהם. כזכור, הייתה זו ר’ גיל שפתחה בדיון המרתק, שנמשך ב’יתד’ כבר חודשים ארוכים.

שאפו לתמונה הפותחת, פרי ציורה של יעל בר-און, ציירת בהחלט מוכשרת.

הנה למשל סיפור מעניין, שלא תמצאו ב’יתד’: “כשחמיו (של הרב מרדכי טולדנו – ש.ר.) מרן רבנו עובדיה יוסף, זכותו תגן עלינו, הגיע לפרק ‘האיש מקדש’ הוא לא קיבלת ‘נדוניה’ מחמיו לעתיד, אפילו לא ש”ס בבלי. ‘חבריו מ’פורת יוסף’ ובעזרת מנהל הישיבה רכשו לו את כרכי הש”ס כמתנה לרגל אירוסיו’, מספר חתנו הרב טולידאנו.

כשהרבנית ביקשה לקחת אותו לחתן, לעגו עליה חברותיה בקול: ‘מנין תבוא לך הפרנסה לבית?’ אבל היא לא הושפעה והשיבה להם בתמימות: ‘משמים’. שוב הן גיחנו. מקץ שנתיים ימים זכה מרן ב’פרס ישראל’ בגין ספרו ‘יביע אומר’ חלק ראשון, ואז פנתה הרבנית לחברותיה ושאלה: ‘נו, זה לא משמים?’ והללו השתתקו”.

שאפו פרידמן. הכתבה בהחלט מרתקת.

איור, יום ליום

4.

אהבתי גם את דעת ה’בעד’ וה’נגד’ שסיכמו את הכתבה בצורה טובה:

הנה קטע מתוך ה’בעד’, שנכתב ע”י יעקב ש’: “אברך ש’נכנס לחיים’ ורוצה ללמוד ברצינות מתקשה לעשות זאת כיום. עול ה’משכנתא’ מעיק, יוקר המחיה אינו מוותר והאברך הטרי שבסך הכל רוצה ללמוד בנחת את סוגיות עירובין האהובות עליו לא יוכל לעשות זאת אילולי מתכונת ה’סידור המלא'”.

ה’נגד’, נכתב על ידי עזריאל שלום פ’: “קוראים לזה כבוד התורה’, אבל עם יד על הלב – לעיתים זה יותר ‘כבוד הבחור’. לעיתים, ורק לעיתים, הסוגיה הכאובה הזו של דרישת הדירה הופכת למשא-ומתן שאין בינו ובין תורה כלום. בעיקר יוקרה ו’שם’. בעידן של מיתוגים גם חלק מהמקומות הושפעו מהסגנון הזה וביודעי ומכירי הדברים אמורים.

“הכרתי חברים שקיבלו דירה והיא החריבה דעתם במקום להרחיב אותה. ייתכן שההורים צריכים להשתתף בעול הזוג הצעיר, אבל גם לזה נדרשת פרופורציה. כשבחור מקבל הכול על ‘מגש של כסף’ ודווקא בגלל שהוא מקבל – הוא שוכח את המטרה ועסוק בטפל. הוא מתקשה להרגיש את עול החיים, מתקשה להבין שהוא נכנס לחיי נישואין שהם חיי עול במהותם. אני מאלה, ואולי המועטים, שלא אדרוש דירה. זה לא הגיוני. בסברה ישיבתית טהורה”.

באופן אישי השתכנעתי יותר מהבעד. מנימוקיו של בעל ה’נגד’ לא הצלחתי להבין איך הוא יצליח לשרוד כלכלית אחרי נישואיו, בהנחה שירצה לשקוד על התורה יומם ולילה.

אבל אולי זה בגלל שהגעתי עם דעה מוקדמת, מהבית.

5.

אחד הסיפורים.

קצת קשה היה לי לקרוא את הסיפור המזוויע הזה, אבל אני מודה שהוא ענק. כתב אותו אהרן גרנות, במשפחה. זהו סיפורו של ר’ אהרון סלוטקין – “פעם חיית המחמד של המרצח ד”ר יוזף מנגלה, והיום יהודי שנוקם כל יום בנאצים”.

“בכל לילה היה אהרן גוטמן הקטן שוכב בצריף ומאזין בבעתה לצרחות מקפיאות הדם שהגיעו מחדרו של השטן. והוא ידע: אחותו האהובה – אירנה, שם, והיא סובלת גם בשבילו. והוא לא ידע למה בו אף אחד לא נוגע לרעה. שבעים ושלוש שנים אחרי שניצל בנס ומצא את אחותו מככבת על שערי מגזינים אמריקנים, משחזר התאום האבוד מצריף המוות את ימי האימה”.

אז אולי לא קראתי מספיק ספרי שואה, אבל איני זוכרת כתבה שתיארה באופן כה מצמרר את מה שבאמת קרא בצריפים של מנגלה.

תחת הכותרת “השטן מבלוק 10” מגוללת הזוועה: “הכניסו אותי לצריף, השכיבו אותי על מיטת עץ… לפתע שמעתי צרחות מקפיאות דם שהגיעו עד לב השמים… ילד צורח מעמקי נשמתו לאורך זמן רב. דקה לאחר מכן נכנס אברימי לצריף כשהוא שותת דם, ידו על בטנו. הם הוציאו לו כליה בלי הרדמה. הוא לא החזיק מעמד ונפל על הרצפה. במשך הלילה הוא נפטר”.

לא בטוח שתהיו מסוגלים לקרוא את הכתבה, שמודגש עליה “כתבה קשה לקריאה”. אני קראתי, והצטמררתי.

6.

מעניין היה גם הקטע בטורו של ישראל יוסקוביץ – ‘מקלט מדיני’.

יוסקוביץ מתאר ש”זו הפעם השנייה במחצית השנה האחרונה שח”כ יאיר לפיד מזמין בבהילות את הכתבים המדיניים לתדרוך מיוחד”.

האם חידש להם משהו?

“כמו בפעם הקודמת התברר שמלבד כמה כותרות פומפוזיות שנועדו לצורכי האלקטורט, שום דבר ממה שהציג בתדרוך לא הצדיק את הדרמטיות שליוותה את הזימון הבהול”.

על מה דיברו שם?

ובכן, “לפיד הגיע לתדרוך מצויד בניירת עמוסה בראיות המחזקות לדבריו את טענתו שמדינת ישראל נתונה במצור מדיני. לא פחות. ‘כשנתניהו טוען שאנחנו נמצאים בפריחה מדינית הוא מוליך שולל את הציבור”.

איך הוא מוכיח את זה בעצם? איך הוא מתמודד עם העובדה שנתניהו תייר מבוקש בכל ארצות העולם, מהודו ועד כוש, עבור דרך אמריקה של טראמפ? אז זהו. יש לו חבר, בשם אליוט אנגל. “זהו איש שבעבר יכולת לבקש ממנו כל דבר גם באמצע הלילה לטובת ישראל. היום הוא כבר נשמע מאוכזב וכבוי. זו תוצאה של מדיניות נתניהו והפיכת התמיכה בישראל לנושא פוליטי שחוצה את הקונגרס בין הרפובליקנים לדמוקרטים”.

אתה רציני, לפיד? חבר בשם אליוט אנגל, הוא ההוכחה הניצחת שלך לכך שהמצב המדיני של ישראל בעת הזו, הוא בכי רע? וכי לא ברור לך שכל מי שלא הצביע בעד טראמפ, כלומר הצביע בעד הילארי קלינטון, הוא לא ממש אוהב נתניהו מושבע? זה מה שמוכיח לך שהמצב המדיני של ישראל רע?

אה. יש עוד הוכחה. מתברר שלפיד “זמן רב מנהל באופן עצמאי קרב מאסף על ליבם של חברי האיחוד האירופי כדי שיכירו בארגון חיזבאללה כארגון טרור. לטענתו הוא ביקש את הסיוע של משרד ראש הממשלה אבל נתקל בכתף קרה. ‘משרד החוץ גם כן קיבל הוראה שלא לשתף פעולה’.

למה בדיוק עליהם לשתף פעולה עם לפיד, איש אופוזיציה, לא איש משרד החוץ? תארו לעצמכם, שמחר בבוקר, כל חברי האופוזיציה שמרגישים שמשעמם להם יתנדבו לעזור במשרד החוץ. נראה לכם רציני?

אה. יש עוד הוכחה ‘מנצחת’. “דרמר הוא פרסונה נון גרטה אצל הדמוקרטים. הוא מקורב לרפובליקנים אבל התנהלותו הביאה להפיכת התמיכה בישראל לנושא פוליטי שחוצה את בית הנבחרים האמריקאי”. מה לא טבעי בזה?

יוסקוביץ בחור חכם, וגם שאל שאלה נבונה: “אתה טוען שמצבה המדיני של ישראל בכי רע, אמרתי. בפועל, טראמפ מכריז על ירושלים כבירת ישראל ומשחרר לאלתר את האסיר רובשקין לחופשי. זו לא תוצאה של בידוד מדיני”.

רוצים לדעת מה השיב לו לפיד? לא. הקטע הזה לא יכול להיות אמיתי. לפיד שלף את האמונה ואת הניסים כדי להוכיח את צדקתו. “אתה יהודי מאמין וככזה אתה מן הסתם מאמין בניסים. אז קרה לנו נס שיש ממשל אמריקאי אוהד אבל זה לא מגיע בגלל ההתנהלות של נתניהו אלא למרות”.

“אז קרה לנו נס”, זה לא נתניהו המוכשר, מי שמתקבל בכבוד בבירות עולם. זה אלוקים.

קרה נס. יאיר לפיד הכריז במפגש עיתונאים “אז קרה לנו נס”.

והוא עוד “בסוף ‘התרצה’ והסכים לפרסום שיחתו”. תקשיבו. נס!

7.

‘בין השורות’ מאחל מזל טוב לפרשן הפוליטי של משפחה שמעון (שימען) ברייטקופף. ברכות להולדת הבת.